חתימת הסכם השלום עם איחוד האמירויות ובחריין בבית הלבן / צילום: Alex Brandon, AP
עסקת הנורמליזציה שנחתמה בשבועות האחרונים בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות יצרה התרגשות מוחשית ביחס להזדמנויות כלכליות חדשות. על פני השטח, השילוב של תרבות היזמות הישראלית ומשאבי הנפט העצומים של איחוד האמירויות, מרגיש כמו שידוך בשמים.
עם זאת, בבחינה מעמיקה יותר של הנתונים הכלכליים עולה כי התועלת ההדדית של ההסכם אינה ברורה. למרבה ההפתעה, מדינת ישראל ואיחוד האמירויות הן מדינות דומות מהרבה בחינות. האוכלוסייה הישראלית והאמירית בערך זהה בגודלה. התוצר המקומי הגולמי של איחוד האמירויות הוא גבוה יותר מזו של ישראל, אך כשמודדים את התוצר הגולמי לנפש ישראל מובילה. עם זאת, איחוד האמירויות מובילה בתחום איזון הסחר, כאשר הייצוא שלה עולה בהרבה על היבוא, לעומת מאזן הסחר השלילי של ישראל. בשכלול היבטים כלכליים שונים נוצר הרושם כי ישראל ואיחוד האמירויות שוות פחות או יותר בכלכלתן.
חשוב לציין, כי בניגוד לדעה הרווחת, איחוד האמירויות הערביות אינה ענקית כלכלית בעלת משאבים אינסופיים והזדמנויות אדירות להציע לישראל. כדי שהקשרים הכלכליים יפרחו, שאלות אלה עומדות בעינן: מה יש לישראל למכור לאיחוד האמירויות, ומה יש לאיחוד האמירויות למכור לישראל? על ישראל מצידה לבחון בזהירות את ההיבטים הכלכליים של ההסכם על צדדיו השונים, ואת התועלת הכלכלית שבהסכם עם חברתה החדש במזרח התיכון.
להלן תועלות כלכליות מרכזיות שעשויות לנבוע משיתוף הפעולה החדש: גישה למקורות נפט נוספים, מהווה יתרון כלכלי גדול עבור ישראל. נכון להיום, ארבעים אחוז מאספקת הנפט לישראל מגיע לארץ בצינור באקו-טביליסי-סיהאן (המחבר בין אזרבייג'ן, גרוזיה וטורקיה). יתר הנפט מגיע לישראל ממדינות: מקסיקו, נורבגיה, אנגולה, מצרים, הכורדים, רוסיה וקזחסטן. נפט שיגיע מאיחוד האמירויות עלול להוות מקור קרוב יותר ויעיל יותר עבור ישראל.
מלבד הנפט, איחוד האמירויות משקיעה מאמצים כבירים בענף התיירות. המטרה היא לגוון את כלכלתה ולייצר לעצמה מקורות הכנסה נוספים שאינם תלויים בנפט. המדינה הערבית מציגה צפי להכנסות תיירותיות של 85 מיליארד דולר עד שנת 2027. בהתחשב בכך שהישראלים חובבים חופשות בחו"ל, תיירים עשויים להיות היתרון העיקרי שישראל מציעה לאמירויות. במקביל, האמירויות יכולה לספק לישראל כמות גדולה של תיירים, שיגיעו לביקור בישראל למטרות מסחריות ודתיות. גם כאן היתרון הגדול הוא עבור ישראל. תיירים מאיחוד האמירויות עשויים לבקר שוב ושוב באתרי הקודש המוסלמיים בישראל. לעומת זאת, מבחינת ישראל- על אף ההתרגשות מההזדמנות התיירותית החדשה, קשה להאמין שמדינה כמו איחוד האמירויות הערביות, תסחוף אליה היקף עצום של תיירים ישראלים לטווח הרחוק, שכן, המשיכה העיקרית שלה היא תעשיית הנפט.
מעבר לנפט ולתיירות, מה שבטוח הוא שישראל ואיחוד האמירויות יכולות לסמוך על רעב היזמים בשתי המדינות. כאשר הדיפלומטיה מתפתלת דרך המכשולים המוכרים, יזמים ישראלים ויזמים מהאמירויות לא יהססו לזנק אחר הזדמנויות עסקיות חדשות. מבחינת שיתופי פעולה, אחד מתחומי הייבוא והייצוא המובילים של איחוד האמירויות הוא במוצרים הקשורים לטכנולוגיית מחשבים ורכב, וכן מערכות אוויוניקה. בדומה לישראל, איחוד האמירויות מייבא חומרי גלם ורכיבים עבור קטגוריות מוצרים אלה, ואז מייצא את המוצרים המוגמרים. בהתאם לכך, הקשר הכלכלי בין איחוד האמירויות יכול לפתח שיתוף פעולה פורה, שייתכן שהאמירויות מעוניינות לרכוש אביזרי היי-טק ישראליים כתוספת למוצרים המוגמרים שלהם.
גורם כלכלי נוסף שיכול להועיל הדדית לישראל ולאיחוד האמירויות הוא שער החליפין. דירם, המטבע האמירי, נסחר כיום ב -3.67 דולר ואילו השקל החדש הישראלי נסחר ב-3.40 דולר. שוויון יחסי זה בשערי חליפין מבשר טובות לסחר ישראל-איחוד האמירויות. השקעה בבורסה הישראלית מצד משקיענים מהאמירויות עשויה לחזק את הבורסה הישראלית מחד גיסא, ולהוות הזדמנות כלכלית משתלמת עבור המשקיעים מאידך.
למעשה, לצד ההזדמנויות הכלכליות בעקבות העסקה, הפותחות בפני הישראלים ותושבי האמירויות אפיקי מסחר והשקעה חדשים, חשוב לזכור כי מדובר בתועלות נקודתיות, ולא בהסכם שצפוי להשפיע באופן מהפכני על הכלכלה של אף אחת משתי המדינות, ובטח שלא על כלכלת המזרח התיכון. אני מציע, לצנן מעט את ההתלהבות יתר סביב ההשלכות הכלכליות של ההסכם, ולזכור המשמעות המרכזית של ההסכם היא במישור המדיני.
הכותב הוא מרצה לשיווק וניהול במרכז האקדמי לב בירושלים, וסגן יו"ר המחלקה למנהל עסקים במכללת טורו ישראל