אנרגיה מתחדשת / צילום: רויטרס
משרד האנרגיה הודיע לאחרונה על הגדלת יעד ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות ב-2030 מ-17% ל-30% והפיכת ישראל למעצמת אנרגיה מתחדשת וכן על ייעוד תקציב עבור תוכנית זו. בכדי לעמוד ביעד מאתגר זה, משרד האנרגיה מתמקד במעבר לייצור חשמל בעיקר בעזרת אנרגיית השמש ושימוש בטכנולוגיות אגירה (בעיקר סוללות). במציאות הישראלית, מעבר מוחלט לאנרגיה מתחדשת אינו אפשרי בשנים הקרובות, ויש להתייחס לטכנולוגיה זו כמשלימה ולא כמחליפה לתחנות הכוח הקונבנציונליות. לכן, יש לקדם טכנולוגיות ירוקות חדשות נוספות גם בתחנות הקונבנציונאליות, ובמקביל לפעול לשינוי רגולטורי שיתמרץ ויקדם את השינוי הרצוי במשק האנרגיה במהירות.
ישראל הינה אי חשמלי מבחינת ייצור וצריכת חשמל כיוון שאינה מייבאת או מייצאת חשמל ממדינות שכנות (זאת בניגוד למדינות אירופה למשל, המחוברות בקווי הולכה ויכולות לגבות האחת את השנייה במקרה הצורך). מפאת גודלה המצומצם, שטחים ייעודיים לאנרגיה מתחדשת מוגבלים מאוד (אין שטחים פנויים באזור גוש דן רבתי) ומצויים בעיקר באזור הדרום. באזור זה שעות השמש מרביות והאקלים החם אופטימלי לטובת ייצור מאנרגיה סולרית, אך יש לזכור שבניית שדות סולאריים דורשת שטחים נרחבים. לשם המחשה (דוגמא בלבד): השטח הנדרש להקמת שדה פוטו-וולטאי יכול להגיע עד פי 100 ואף יותר מאשר זה הנדרש לייצור אותה כמות אנרגיה בתחנת כוח קונבנציונלית הפועלת בטכנולוגיית "מחזור משולב".
בנוסף, ייצור כה רב של חשמל בדרום הארץ ייצור עומס על רשת ההולכה ויאתגר את "אמינות ההולכה" שלה. כמו כן, בטכנולוגיות הקיימות, שדה סולארי או תחנת רוח יכולים לייצר חשמל כ- 2,200 שעות שנתיות בלבד מתוך סך של כ-8,760.
לכן עלינו לפעול באחריות ובמספר מישורים בכדי לשמור על הסביבה, אך בד בבד להבטיח אספקת חשמל זמינה למשק. חשוב שנפעל כיום גם להפיכת תחנות הכוח הקונבנציונאליות לירוקות ויעילות יותר, למשל ע"י שדרוג הטורבינות להפעלה בעזרת מימן ולא רק גז. שימוש במימן טומן בחובו פוטנציאל עצום לצמצום כמעט מוחלט של פליטת חומרי תבערה מזהמים הנפלטים לאוויר בשרשרת ייצור האנרגיה. גם המימן עצמו ניתן לייצור בתהליך "ירוק" לחלוטין: שימוש באנרגיה מתחדשת להפרדת מולקולות מים לחמצן ומימן. החמצן ייפלט לאוויר, והמימן יוכל לשמש כחומר בערה ירוק חלופי לגז טבעי בתחנות קונבנציונליות.
במקביל, על הממשלה להמשיך ולקדם רגולציה לקראת שימוש באנרגיות מתחדשות ולקדמה במהירות, לצד הקלה ברגולציה הקיימת לתחנות כוח קונבנציונאליות. כיום לדוגמא, התהליך מהגשת הבקשה לאישורים להקמת תחנת כוח ועד תחילת הבניה אורך כ- 4-6 שנים, ולאחריהן נדרשות עוד כשנתיים לבניית התחנה. כלומר 6-8 שנים להתחלת תפעולה והזרמת חשמל שוטף לרשת. בנוסף להקלות ברגולציה, על הממשלה לתמרץ את בעלי התחנות בכדי ש"ישתלם" להם להפיק חשמל בצורה "נקייה" יותר ע"י שימוש במימן.
הצורך באסטרטגיה שתמנע את הסיכונים של שינויי אקלים בלתי הפיכים ותכנון לטווח ארוך של משק ייצור החשמל - אינו פוסק. הציבור כיום, ובעיקר הדור הצעיר, מודע הרבה יותר לצורך בפעולה אקטיבית ומיידית להפסקת ההשפעות השליליות של ההתחממות הגלובלית. הציבור הישראלי מאמין כי על הממשלה לפעול מהר יותר לפיתוח אנרגיה נקייה, ורוצה לראותה נוקטת צעדים נועזים יותר בכדי להביא את ישראל לעתיד טוב וירוק יותר. זהו הזמן לנהוג באחריות ולבחון ולמצות את כל האפשרויות העומדות בפנינו. בעתיד, נוכל להסתכל לילדינו בעיניים ולומר שנהגנו באחריות בכדי לאזן בין הצורך באספקת חשמל זמינה לעצירת הגאות הגוברת של שינויי האקלים - זו אחריותינו להתחיל את השינוי. עכשיו.
הכותב הינו מנכ"ל סימנס ישראל