גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

נפתלי בנט / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

בחודשים האחרונים צופה המערכת הפוליטית בתדהמה בלידה מחדש של נפתלי בנט. מעט מאוד פוליטיקאים בישראל זוכים להזדמנות שנייה כזו, ונראה שבנט מקפיד להימנע מכל צעד שנקט בו בעבר ובדרך, אולי הפעם, לקטוף את המנדטים המובטחים בסקרים ביום הבוחר. השנה הקודמת הייתה רעה בלשון המעטה עבורו. הוא פרץ מוקדם מדי החוצה עם הימין החדש ונשאר מחוץ לכנסת. לאחר מכן הואשם בכישלון הימין כולו ואז נדחק מתפקיד ההובלה של רשימת ימינה, אם כי בדרך עבר בלשכת שר הביטחון.

נקודת המפנה החלה בתחילת יוני, אז סקר של חדשות 12 הראה את הנתון החדש הבא: 5% בלבד חשבו שנתניהו צריך להציב את נושא הריבונות בסדר היום שלו. הרוב המכריע דרש ממנו להציב את הכלכלה. יו"ר ימינה שצפה בסקר היה אז בשיחת ועידה עם אנשיו והודיע: "אתם מבינים מה מעניין את הישראלים? לא כלכלה - לא מעניין". וכך נולדה לה הסיסמה, וגם מגמת העלייה בסקרים הרחק ממספר חד-ספרתי של מנדטים שאחז בו עד לאותו הרגע.

בזמן שבכחול לבן ובליכוד וגם בסיעות האופוזיציה התקוטטו על הפגנות או לא, בנט חרש את השטח, הציע מתווים ליציאה מהמשבר והקים קבינט יועצים חלופי לזה שפעל בממשלה וזה עבד. הישראלים, ממש כמו בסקר, מתעניינים בהווה הכלכלי שלהם ורואים בו המבוגר האחראי. סופסוף הוא קיבל הזדמנות לצאת מוויכוחי המגזר של הציונות הדתית שלא עניינו אותו מעולם אל אזור הנוחות שלו: מספרים, כלכלה וחדשנות במלחמה במגפה.

מהרגע שהציב את עצמו, גם אם תאורטית, כחלופה לנתניהו, הוא נפטר מהמטען העודף של להיות רק שני לו. אך אירוע הברחת המנדטים המרכזי עוד מחכה לו בהמשך בדמות הרכבת הרשימה. כבר היום שניים טוענים לכתר המקום השני: איילת שקד ובצלאל סמוטריץ', הראשונה בשל השותפות הפוליטית הארוכה ואילו השני על רצונו להיות מנהיג הפלח הדתי ברשימה. לעומתם, יש גם מי שמעדיף לשמור את המקום הזה פנוי עבור דמות חיצונית שיכולה להזניק את המפלגה בהמשך.

לאמץ את המודל של יאיר לפיד

בשלב הזה השותפות בין בנט לסמוטריץ' היא אירוע נתון שאיש מהצדדים לא רוצה לערער. בעיקר כדי לא להבריח את המצביעים מהציבור הכללי וגם את הדתיים. אולם, אם סמוטריץ' יתעקש על המקום השני, יש מי שמבהיר בימינה שלא מדובר בחתונה קתולית - או חתונה בכלל, בטח במצב הנוכחי כאשר המנדטים רשומים הלכה למעשה על שמו של אחד מהם. בהמשך, בניית ימינה/הימין החדש על ידי אנשיו של בנט לא תסתמך על סלבס נוסח הרשימה הראשונה, פחות עיתונאים ומנהלי קבוצות כדורגל, ויותר אנשי עשייה עם רקורד מוכח.

הפקת לקחים נוספת נעשתה בתחום חיבורי המפלגות. הפעם לא תתאפשר כניסה למפלגות עם נציגים שהופכים את החיבור הפוליטי סבוך, אלא לנציגים בלבד: יפעת שאשא ביטון (ללא כולנו) עומדת על הפרק כמו האוזר והנדל (ללא דרך ארץ). את המודל הניהולי מבקשים להעתיק שם מהשותף לשעבר לברית האחים - יאיר לפיד ולהביא מועמדים שיהיו חלק ממשחק קבוצתי. גורמים במפלגה אמרו השבוע ש"לפיד הצליח לעשות את זה נכון. גם להביא אנשים חזקים וגם ליצור מחוייבות מפלגתי", וזה מה שרוצה לעשות גם נפתלי בנט בגלגול הזה.

בשבועות האחרונים, במסגרת מסע הקורונה שלו ברחבי הארץ, פוגש בנט בראשי עיריות, חלקם מזוהים עם הליכוד, תוך התעניינות בטיפול במשבר - הוא פועל הלכה למעשה ליצירת חיבור אל השטח דרך הפוליטיקאים המקומיים. גם זה במסגרת הפקת הלקחים מהריצה הראשונה של הימין החדש, אז מצאו את עצמם בלי פעילי שטח מרכזיים ותוספת הכוח הנדרשת מהרמה המקומית. בפועל, היכולת של בנט לשמור על הצלחתו בסקרים היא נגזרת ישירה של טיפול נתניהו במשבר. בליכוד בטוחים גם הפעם שמדובר בהצלחה רגעית בלבד, ובונים על היציאה מהגל השני כשניצחון המגפה ירשם על שמו של נתניהו לתוך מערכת בחירות שונה בתכלית.

בינתיים תזוזות קטנות יש גם בתוך גוש המרכז-שמאל. גורמים במערכת הפוליטית מעריכים כי ח"כ עפר שלח לא צפוי להתמודד בבחירות הבאות בתוך מפלגת יש עתיד, אלא במסגרת מיזם חדש ועצמאי. עזיבתו של שלח, וכן זו של יעל גרמן מוקדם יותר השנה מטעמי בריאות, שני הסמנים השמאליים של המפלגה, דוחפת את יש עתיד עוד יותר למרכז והיא עשויה לשמור על ההובלה בגוש המרכז שמאל, נוכח היעדר כוכב משמעותי בשמי הפוליטיקה נוסח גנץ 2019. הסיכון היחיד ללפיד, לבנט ולנתניהו צפוי להיות בדמות מפלגת גמלאים/עצמאים, אם תקום כזו, שתסחוף מנדטים משני הצדדים של המפה הפוליטית. ואילו באשר למפלגה הניסיונית של רון חולדאי וגבי איזנקוט - נראה שהיא בעיקר צפויה להתקיים בסקרים ולא במציאות.

מערכת בחירות מתמשכת

עד להכרזה הבלתי נמנעת על הבחירות, צפוי בכנסת כנס חורף תוסס במיוחד סביב הקורונה, המריבות על התקציב, וההצבעות בימי רביעי. הכנס יפתח ביום שני בנאומי נתניהו, לפיד ונשיא המדינה, וימשיך מיד בהצבעות אי אמון שבאופוזיציה מבקשים למנף כדי להקים ממשלה חלופית אפילו ללא בחירות. תרחיש זה הוא כרגע דמיוני למדי, כך מסכימים גם יוצריו, שמבקשים להימנע מבחירות בצעד הראשון בשל המשבר הכלכלי.

בחישוב גס, להצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית יש 64 תומכים פוטנציאלים, עם ליברמן, בנט, הורוביץ, גנץ, עודה וגם גנץ, שמולי ופרץ אבל ללא האוזר והנדל. בתוכנית המלאה של הקמת הממשלה החלופית (שצפויה להתקיים למשך שנה אחת לטיפול בקורונה ואז להתפזר לבחירות במועד מוסכם), שמור לבנט מקום של כבוד - שר הקורונה. אך ספק גדול מאוד אם זה מה שישכנע אותו להצביע כתף אל כתף עם עודה.

בנוסף, השותפים הנדרשים גנץ ואשכנזי, החליטו לתת צ'אנס לממשלה הקיימת עד לתחילת חודש דצמבר ולא להוביל להפלתה. אבל ביש עתיד-תל"ם לא אומרים נואש וטוענים שמדובר בניסוי כלים שייערך כל שבוע בכנסת, אולי עד להכשרת הלבבות. ביום שני זה כנראה לא יעבור, מסכימים שם, אבל אולי בשבוע שלאחר מכן, או זה שאחריו.

נקודת חיכוך נוספת שתלווה את הממשלה המקרטעת תהיה כל יום רביעי עם העלאת החוקים העצמאית של הח"כים. נוכח ההסלמה ביחסי הליכוד-כחול לבן, נראה שמראות כנס הקיץ היו רק הפרומו - חוק ההמרה בסיבוב נוסף, חוקי מערכת המשפט, ולא מעט חוקים של האופוזיציה שיצטרפו גם הם לקלחת הכללית. העצבים הרופפים של כחול לבן והליכוד ישחקו לטובת כל המעוניינים בהסלמה. והקורונה? היא תצטרך לחכות.