חייבים מהפך בניהול הקורונה: לתת לרשויות המקומיות את הכוח
ארגון הבריאות העולמי הזהיר באחרונה כי במדינות רבות הציבור הגיע ל"עייפות פנדמית" ומתקשה יותר ויותר לעמוד בהגבלות שמוטלות עליו.
הדבר נכון שבעתיים בישראל, כאשר לכמחצית מהציבור אין אמון בממשלה והעומד בראשה וקיימת חשדנות רבה כי חלק מהמגבלות מוטלות שלא משיקולים ענייניים. נוסף על כך הממשלה מקבלת החלטות תזזיתיות בתכיפות גבוהה שאינן נתפשות כהגיוניות וסבירות על ידי רוב הציבור.
ארגון הבריאות העולמי מוטרד מאוד מהעייפות הפנדמית, שכן אין בשלב זה צפי לסיום המגפה ויכול שנידרש לחיות עמה עוד זמן רב. מעניינת מאוד בהקשר זה המלצת ארגון הבריאות העולמי להתמודדות עם התופעה. הארגון ממליץ לממשלות לחשוב מקומית, לפנות לקבוצות החברה האזרחית ולבקש מהן למצוא דרכים יצירתיות להניע את חבריהם, לפנות גם לציבור, לבתי הספר, למקומות העבודה ולשאול אותם כיצד הם היו רוצים לפעול כדי להדביר המגפה בתחומם ומהי התמיכה לה הם זקוקים.
בתחילה המלצה זאת נשמעת תמימה מידי ומוזרה, אך במחשבה שנייה - זו הצעה שיכולה ליצור מהפך של ממש בניהול הקורונה בישראל. הרי כל החלטה ריכוזית שתקבל הממשלה בעניין הקורונה תיתקל בקיתונות של לעג, בוז, אי אמון ויופנו אליה חיצי ביקורת מכל עבר.
במקום זאת, כל שהממשלה צריכה לעשות בהיבט הבריאותי (מעבר לסיוע כלכלי לנפגעי המגפה), הוא לעדכן את הציבור כי בשלב זה של המגפה, אין עוד תועלת בניהול מרכזי של המגבלות מטעמי בריאות. לכן הממשלה תסתפק בקביעת יעדים כלליים להדברת המחלה, תציג הגדרות לרמות תחלואה שונות (בצבעי הרמזור), תציג קווים כלליים בלבד להתנהגות רצויה בתקופת המגפה (מסכות, היגיינה, ריחוק חברתי ואי התקהלות), ולבסוף - תעקוב ותפרסם אחת ליום את נתוני התחלואה בכל ישוב בחלוקה לצבעי הרמזור ותו לא. כל הסמכויות שלקחה על עצמה הממשלה להטלת מגבלות בתקנות (מגבלות תנועה, תעסוקה, מסחר, תרבות, וכו') תואצלנה לרשויות המקומיות ואלו ייקבעו בצו שכל רשות תפרסם בנפרד. כמו כן הממשלה תציע לרשויות המקומיות סיוע בהתאם לצורך של משרדי הממשלה ופיקוד העורף.
בו ברגע יתרחשו מספר התפתחויות מעניינות:
ראשית, איש לא יוכל לבוא לממשלה בטענות על הפליה, מגבלות בלתי סבירות, שיקולים בלתי ענייניים, הרס המשק וכו', שכן הסמכות והאחריות עוברות לרשות המקומית.
שנית, הציבור יתייחס ביתר רצינות למגבלות שיטילו עליו הרשויות המקומיות (כל אחת לפי החלטתה) שכן ברי לכל תושב שהרשות שלו מעוניינת באיזון ראוי בין שמירה על תחלואה נמוכה לבין היבטי תעסוקה והיבטים נוספים ולא ניתן יהיה לייחס להחלטותיה שיקולים לא ענייניים.
שלישית, המגבלות והפתרונות יתאמו הרבה יותר למאפייני כל יישוב, בהשוואה להחלטות מרכזיות שרירותיות. כך למשל פתרון שמתאים לעיר תעשייתית כחיפה יהיו שונים מהמגבלות והפתרונות של עיר התיירות אילת.
רביעית, תחל תחרות עזה בין הרשויות המקומיות מי מצליחה יותר מהאחרות להפחית את רמת התחלואה בעיר ולאפשר גם תעסוקה וחיים לצד הקורונה. והתחרות כדרכה תביא לפרץ של רעיונות יצירתיים ויעילים. ניצנים לכך ראינו בהתמודדות של ירוחם וישובים נוספים שלקחו כבר בפועל את המושכות לידם. או אז יימצאו גם הפתרונות המתאימים ביותר לגני הילדים ולבתי הספר, לעסקים קטנים, למסחר ואפילו לתרבות תחת מגבלות.
לממשלה קשה לשחרר סמכויות
לממשלות יש נטייה טבעית למשול, לשלוט ולהפגין עשייה. זהו גם דפוס הפעולה של ממשלת ישראל שקשה לה "לשחרר" סמכויות. אך המצב כיום כה עגום שאין לממשלה כבר מה להפסיד ממהלך שכזה - נהפוך הוא - זה עשוי להיות "חבל ההצלה" של הממשלה עצמה, וחשוב מכך - של הציבור כולו.
הכותב הוא הממונה על התקציבים לשעבר
