מנהל האגף לקשרים בינלאומיים בלשכת המסחר זאב לביא ויו"ר לשכת המסחר בבחריין סמיר נאס בחתימה על ההסכם / צילום: איגוד לשכות המסחר
"נשתמש במשאבים והיכולות של איגוד לשכות המסחר להיכנס לשוק הבחרייני. שאמנם אינו גדול, אבל היתרון העצום שלו הוא הקשר למדינת האם הענקית, סעודיה", כך אמר ל"גלובס" זאב לביא, מנהל האגף לקשרים בינלאומיים בלשכת המסחר. "הקשר הדיפלומטי והמסחרי החדש עם בחריין משמעו שבתוך שעתיים וחצי טיסה יוכל איש העסקים או מנהל החברה הישראלי לשבת עם עמית סעודי ולעשות עמו עסקים. מעטפת המכס היא אחידה בין סעודיה לבחריין, ונראה שזה הפוטנציאל הגדול ביותר שם. חברת מזון מקומית החלה להתעניין ברכישת מזון מישראל כבר בביקורינו, והיא חברה שמוכרת בעיקר בסעודיה, בהיקפים גדולים".
בראשית השבוע נחתם בבחריין הסכם לשיתוף פעולה בין איגוד לשכות המסחר הישראלי לזה הבחרייני. על ההסכם חתם מתל אביב אוראיל לין, יו"ר האיגוד, ואת ישראל ייצג בטקס במנאמה לביא. בלשכת המסחר הבחריינית, חברות כל 60 אלף החברות במדינה, כפי שמחייב החוק, והעומד בראשה סמיר נאס, נחשב אישיות כלכלית בכירה מאוד בממלכה וגם יו"ר איגוד לשכות המסחר של מדינות המפרץ.
לביא אומר כי ההסכם נועד לפתיחת השוק הבחרייני לחברות ישראליות ולהיפך. הוא כולל, בין השאר, שיתוף בשירותי הלשכות, מידע עסקי ורגולציה, איתור חברות וטריינינג בילטרלי.
בנוסף, לביא אומר כי היתרון הגדול של השת"פ בין לשכות המסחר הוא במזעור סכנות. "תופעת המאכערים שם גדולה, כל אחד מציג את עצמו כבן דוד של האיש החשוב, כאיש קשר למקבלי ההחלטות וכו'. הלשכה תוכל להכווין את מבקשי המידע לחברות האמינות שנקבל מהלשכה בבחריין, ללא שהישראלים יצטרכו להתמצא לבד בכל המאעכריאדה שם. אנחנו מספקים את היכולת להתחבר ישירות ובאופן אמין למגזר הפרטי שם". האיגוד הישראלי החל בהקמת קבוצות עבודה לפי תחומי העניין, לאנשי עסקים משתי המדינות.
הזדמנויות רבות לישראלים במגוון תחומים
בבחריין ישנן הזדמנויות שעשויות לעניין מאוד ישראלים, למשל בעיית המים שם. המים בברזים לא ראויים לשתיה, מליחותם גבוהה והם פוגעים גם בבריאות העור והשיער. בישראל יש מגוון חברות המתמחות בטכנולוגיות טיפול במים מליחים או מזוהמים, וישנה דרישה גדולה לכך במדינת האי הקטנה. עוד תחום חשוב הוא החקלאות. בבחריין אוהבים מאוד פירות וירקות טריים ומאז הפסקת היבוא מאיראן בשל העיצומים, יש מחסור במגוון רב של מוצרים. רימונים, למשל, שהם מצרך יסוד במטבח הבחרייני, עגבניות, אבוקדו ופירות לסוגיהם. גם טכנולוגיות חקלאיות ישמשו שם, ובעיקר כאלה לשימוש במים מליחים.
אחד מהתחומים שהכי מעניין את המשקיעים מבחריין הוא התיירות. בחריין ליברלית ופתוחה יותר משכנותיה, האלכוהול חופשי מאוד ביחס למדינות איסלמיות, ובמנאמה יש שני רובעי בידור ושעשועים. האירופים שחיים שם מאוד אוהבים את המקום ומגדירים אותו כגן עדן למערביים. המדיניות ליברלית, והדוגמה המעידה על כך היא שהאמירתים ששותים אלכוהול יעשו את זה בבית, ואילו בבחריין זה אפשרי פומבית.
בבחריין יש גם תעשיית אלומיניום ענקית, והיא אחת מהיצואניות הגדולות ביותר בעולם, והתחום הפיננסי בצעדי גדילה מהירים. גם הסכם הסחר החופשי של בחריין עם ארצות הברית יכול מאוד לסייע. התעשייה שם מתמקדת במוצרי הנפט כמו פלסטיק, דשנים ופטרוכימיה, וחברות מקומיות כבר מבקשות קשר עם יבואנים ישראליים.
תחום הרפואה, עשוי לשמש גם הוא כר נרחב לשיתופי פעולה ומסחר, בשל היותה של בחריין מוקד רפואי המתקדם ביותר בכל מדינות האזור. בוגרי לימודי רפואה, אחיות ורוקחים עשויים למצוא בה עבודה, ויחד עם המוסדות הרפואיים והפקולטות לרפואה אפשר למצוא שיתופי פעולה מחקריים לטיפולים ולתעשיית התרופות.
בשבועות הקרובים תוקם מועצת עסקים משותפת בין שתי המדינות, עוד גוף שבו ניתן יהיה לקדם את קשרי המסחר והכלכלה בין המדינות.
המסחר בין סעודיה וישראל מוערך במיליארדי שקלים
הכלכלה הסעודית הענקית מצוייה בעיצומה של רפורמה שנועדה להקטין את התלות בהכנסות מהנפט והגז. גם כיום היקף המסחר של ישראל עמה דרך מדינות שלישיות הוא משמעותי, ומגיע לפי הערכות בלבד - שכן הקשר הוא בחלקו הגדול חשאי - למיליארדי שקלים.
בשנות ה-90 וראשית המילניום היו מעט יוזמות סחר מישראל לסעודיה דרך מדינות שלישיות. השינוי הגדול חל ב-2005 כשסעודיה הסכימה לבטל את כל סוגי החרם הכלכלי על ישראל, כדי לעמוד בתנאי ההצטרפות לארגון הסחר העולמי.
המדינות החברות בארגון מחוייבות לציית לכל גוף החקיקה שלו, הכולל דרישות לליברליזציה של מגזרים רבים וכן התחייבות לפתוח את שוקי המדינה בפני כל שאר החברות בארגון. תהליך אישור בקשתה של סעודיה להצטרפות לארגון הסחר נמשך כ-12 שנים, בין השאר בגלל החרם הערבי על ישראל. הקשרים הלכו והתפתחו מאז, אבל עדיין כאמור בפרופיל נמוך ודרך חברות שלישיות.
אחד מהתחומים היותר חשאיים של הקשר הזה הוא הסייבר. ב־2012, כשהאקרים פרצו למערכת המחשב של ארמקו, חברת הנפט הלאומית - הנחשבת לחברה הגדולה בעולם, חברות ישראליות נקראו לסייע במציאת פתרון לבעיה, ומאז הן מנהלות למעשה את ההגנה על ארמקו וחברות סעודיות אחרות.