ועדת חוקה על הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית / צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת
המתנגדים להצעת החוק בנושא "אלימות כלכלית בתוך המשפחה" זכו לגינויי על כך שהם שונאי נשים ומעודדים פטריארכיה ושליטה של גבר באישה. כשמסתכלים על המבקרים של ח"כ אריאל קלנר (ליכוד) ושאר המתנגדים לחוק זה נראה שהם לא מוצאים לעצמם הסבר אחר לכך שאדם יתנגד לחוק כל כך פרו נשי מלבד היותו של המתנגד שונא נשים או בעל דעות מרושעות וחשוכות. הרי מי שמתנגד לחוק בעצם תומך בניצול כוח כלכלי במשפחה כלפי בן הזוג שאינו עובד ושבהרבה מקרים יהיה האישה. האם אנחנו רוצים לראות מקרים בהם הבעל לא מעניק לאשתו את צרכיה הכלכליים?
למען האמת אם נביט על מוסד הנישואים היהודי הרי שהדבר כבר קיים בצורה מינימלית בכתובה, הכתובה שנותן הגבר לאשתו כוללת הבטחה מפורטת שלו לדאוג לה לכל צרכיה והיא חוזה לכל דבר הבעל מתחייב לתת לאשתו את כל צרכיה הכלכליים, אם כן למה דווקא חברי כנסת דתיים מתנגדים לחוק שמטרתו לשמור על זכויותיה הכלכליות של האישה במשפחה ומה בעצם המשמעות של חוק תקדימי כזה בישראל, ובמיוחד מה המשמעות בפועל עבור הנשים.
בשביל להבין את ההתנגדות לחוק כדאי להביא לפני הכל את לשון החוק כמו שניתן למצוא באתר הכנסת, אלימות כלכלית מוגדרת בחוק החדש כ"מניעת משאבים כלכליים על ידי בן הזוג הפוגע, מהנפגע או מילדיו, הדרושים להם לצורך הוצאות מחייה סבירות בהתאם לנסיבות חייהם, או איום במניעת משאבים כאמור, כאשר קיימת תלות כלכלית מוחלטת או כמעט מוחלטת של הנפגע בבן הזוג הפוגע".
והשאלה הראשונה שצריך לשאול היא מהן "הוצאות מחיה סבירות בהתאם לנסיבות חייהם". האם כאשר מדובר בזוג עשיר והבעל רוצה להשקיע במניות עם הכסף בעוד האישה רוצה לבזבז אותו על מותרות הוא יחשב אלים כלכלית משום ש"נסיבות חייהם" הן שפע וזה לא סביר שהוא לא יעניק לאשתו מותרות כאלה ואחרות?
הכתובה היהודית כבר מבטיחה את ההוצאות הבסיסיות שהגבר מחויב בהן כלפי האישה, צרכיה הבסיסיים מזון לבוש ומגורים. האם להוסיף על כך את מה שבית המשפט מחליט שנחשב "סביר בהתאם לנסיבות חייהם" ישפר את חיי המשפחה בישראל? בעייני כל זה רק יוסיף התערבות משפטית הזויה ולא פרופורציונלית בתוך הדבר הכי קדוש, אינטימי ומהותי בחיינו, המשפחה שלנו.
אפשר לראות דוגמה לאלימות הפוכה בסיפורו של הזמר והיוצר שולי רנד, בראיון שנערך אתו בעקבות הסכסוך המשפטי המתמשך עם אשתו, הוא מספר על מקרה שבו היא הייתה מבזבזת את כל הכסף שלו על מותרות ומשאירה אותו בחובות וללא כסף עבור צרכיו הבסיסיים. האם להעניק לנשים כוח לאיים בתביעה משפטית על הבעל אם התנהלותו הכלכלית תהיה חסכנית או מחושבת כאשר שופט בעל דעות מדעות שונות צריך להכריע מה נחשב "סביר" לא יהיה פתרון עוולה אחת על ידי יצירת אחרת?
בסופו של דבר אנחנו פשוט לא רוצים את בית המשפט ואת מדינת ישראל שיכנסו אלינו הביתה למשפחה, האם חברי הכנסת הדתיים תומכים באלימות כלכלית במשפחה? ברור שלא. כל מי שקרא אי פעם כתובה יהודית יכול לראות שדאגה לצרכיה של האישה במשפחה עומדים בראש סדרי עדיפויות של אותם מתנגדים. אבל פסיקה של שופט בהחלטות כלכליות משפחתיות? זה כבר יוצא מתחום ההתערבות הסביר בחיי המשפחה שלנו.
אנשים בעלי גישות גלובליסטיות מאמינים שאותו חוק ואותם מערכות ערכים יכולות לעבוד היטב בכל מדינה שהיא בעולם. לעומתם בעלי גישות יותר לאומיות ושמרניות רואים חשיבות בכך שלכל מדינה תהיה שלטון וערכים המתאימים לתרבות ולמסורת של אותו לאום.
אנשים כמו תמר זנדברג שהשתתפה בדיון על הצעת החוק חושבים ששופט מרקע אשכנזי חילוני אתאיסטי יכול להכריע היטב גם בסוגיה של התנהלות כלכלית פרטית של משפחה חרדית מרוקאית, המסקנות שיהיו לאותו שופט לגבי מה סביר במשפחה כזאת תמיד יהיו פולשניות וחסרות רגישות.
אם הבעל מעדיף לתרום את כספי המשפחה לישיבה מסוימת והאישה טוענת לאלימות כלכלית כי הוא לא קונה לה בגד חדש בכל חג וחג, האם ההכרעה של השופט במקרה כזה תביא בחשבון את החשיבות המסורתית של קניית בגד בחג? את סיבתו הרוחנית של הבעל? זה לא הגיוני ששופט יפסוק בצורה לא מותנית מה נחשב לצרכים סבירים ולאלימות כלכלית, חוק שיכול לחייב אדם בקנס כספי עצום לא יכול להיות כל כך חסר בהירות ונתון לפרשנות. אין כאן בני חושך ובני אור. הנשים עצמן רק יפסידו מהפיכת המשפחה שלנו וענייניה הכלכליים לנחלת הציבור כולו, כולנו נפסיד מכך.
הכותבת היא סטודנטית לתקשורת באוניברסיטת אריאל, יו"ר נוער זהות לשעבר ופעילה חברתית