מחלקת קורונה בחניון בית החולים רמב"ם בחיפה / צילום: Oded Balilty, Associated Press
העלות העיקרית של מגפת הקורונה קשורה למספר החולים הקשים והמונשמים הזקוקים לאשפוז ולטיפול נמרץ בבתי החולים. מספר גבוה של אלו יכול לגרום להתמוטטות מערכת הבריאות בישראל (כפי שנצפה למשל באיטליה בתחילת הגל הראשון). כשזו נקודת הפתיחה, חשוב במיוחד "לחזור אחורה" ולזהות היטב את מקורות התחלואה בחברה הישראלית.
בחודשים האחרונים, מדינת ישראל התמקדה בהורדת אחוזי ההדבקה. שני מוקדי התפרצות זוהו: האוכלוסייה החרדית (המהווה כ-12% מהאוכלוסייה בישראל) והמגזר הערבי שהינו כמעט כפול בגודלו (21% מתושבי המדינה).
ב"תוכנית הרמזור", שתי אוכלוסיות אלו מקבלות יחס דומה מבחינת מערכות הבריאות עם התמקדות בהורדת שיעורי ההדבקה. אולם, אין התייחסות מספקת לשוני הגדול באחוזי החולים קשה והמתים בשני המגזרים. בשבוע שעבר פורסמו נתונים מספריים שהראו שאחוז החולים הקשים ואחוז התמותה בקרב האוכלוסייה הערבית הינו עד פי שניים מהאוכלוסייה החרדית שבה התחלואה הקשה והתמותה נמוכים ביחס לאחוז ההדבקה הגבוה. תוצאה זו אף מובהקת יותר בשכבות גיל צעירות יותר. במלים פשוטות יותר, יש הרבה יותר חולים חרדים, אך הרבה יותר חולים קשים בסיכון גבוה במגזר הערבי.
מי שמעורה בשירותי הרפואה במגזרים השונים, מבין שהסיבה קשורה למאפיינים השונים מהותית של שני המגזרים. האוכלוסייה הערבית כפולה בגודלה מהאוכלוסייה החרדית, מבוגרת יותר, ועם מספר ילדים נמוך יותר (בדומה לאוכלוסייה הכללית בישראל). בנוסף, בעוד האוכלוסייה החרדית יושבת בעיקרה בערים מרכזיות, באזורים עירוניים ועם מודעות לרפואה מודרנית ורפואה קהילתית צמודה וזמינה, האוכלוסייה הערבית ממוקמת בעיקרה בפריפריה הגיאוגרפית ועם זמינות ונגישות נמוכים לרפואה קהילתית צמודה ולרופאים.
וחשוב מכל, באוכלוסייה הערבית התחלואה בסוכרת כפולה בכל שכבת גיל מעל גיל 21 מאשר בחברה היהודית. מעל גיל 60, מעל 50% מהאוכלוסייה הערבית חולה בסוכרת. המספר גדל למעל 65% בקבוצת הגיל מעל 65. הסיבות לכך מורכבות ממכלול של גנטיקה, סביבה, ותרבות המאפיינים לא רק את ערביי בישראל אלא גם מדינות ערביות רבות. בנתונים העולמיים המתפרסמים בנושא הקורונה נמצא ש-50% מבין המתים מקורונה הם חולי סוכרת וזאת לאור סיבוכיה. אלו כוללים פגיעה בכלי-דם, בכליות, במערכת החיסונית, בתפקוד הלב ושלל גורמי סיכון אחרים שכולם גם גורמי הסיכון המשפיעים על תחלואה קשה ותמותה מקורונה.
מובן לכן, מדוע התמלאו בראשונה בגל השני בתי החולים בצפון ובירושלים - מוקדים גיאוגרפיים עם אוכלוסייה ערבית באחוזים גבוהים (אוכלוסיית פריפריה שהחלה להידבק רק בגל השני). סביר להניח ששם גם תהיה המצוקה העתידית של בתי החולים והאוכלוסייה. לא הייתה התייחסות מספקת לנתונים אלו. הכותרות ומוקד תשומת הלב התקשורתי נמצאים בהדבקה ובעיקר במוקדים החרדים. אולם תשומת הלב חייבת להתמקד בהורדת התחלואה הקשה, כולל מניעה מוקדמת של הידרדרות החולים במגזר הערבי, תוך הקצאת משאבים ייעודיים למגזר זה.
מה ניתן לעשות? יש לקבוע תכנית ייעודית המותאמת למגזר הערבי בכל הנוגע למניעת מחלת הסוכרת. יש לכוון מסרים למשפחות חולי הסכרת, ולשים דגש על גילוי מוקדם וטיפול מוקדם. ישנה חשיבות עליונה להקמה מיידית של מתחמי רפואה ניידים למעקב צמוד וטיפול מהיר ומוקדם במשפחות חולי הסוכרת והקורונה המאומתים. כל זאת בקרבה לאזורי האוכלוסייה בפריפריה, בעיקר בצפון ובאזור ירושלים. יש לשקול גם המלצת חירום לתוספים מומלצים, כמו מתן מינון גבוה של ויטאמין D לכלל האוכלוסייה בסיכון. האוכלוסייה הערבית זקוקה במיידי לזרקור עם רפואה קהילתית צמודה, מכוונת קורונה ותואמת למגזר. טיפול כזה כעת, יחסוך הרבה מאוד עלויות טיפול עתידיות בטווח המאוד קרוב וישפיעו רבות על תפקוד בתי החולים ועלויות שירותי הרפואה בישראל בהתמודדות שעוד תיקח חודשים רבים עם מגפת הקורונה.
הכותבת היא רופאה, חוקרת, ויזמית בתחום הסוכרת המתמקדת במיזמים בתחום המעקב והטיפול בחולי הסוכרת וסיבוכיה