לשכת התעסוקה בתל אביב / צילום: כדיה לוי, גלובס
"רק רבע מכלל המועסקים בני פחות מ-24 ש'הוצאו' על ידי מעסיקיהם לחל"ת, הוחזרו לעבודה". נתון זה, אשר פורסם לאחרונה על ידי שירות התעסוקה, חייב להדיר שינה מעיני כל מי שעתיד המדינה והדור הצעיר שלה חשוב לו.
אל מול עינינו, הופך דור שלם לדור ללא תקווה. דור שסיכוייו למצוא עבודה קבועה ומכניסה הולכים ופוחתים. ככל שנאפשר לדור הזה להמשיך להיות מובטל מעבודה, כך נהפוך את הזמני לקבוע ונגדע את שאריות התקווה מצעירות וצעירים רבים, וגם את התשתית התעסוקתית במדינת ישראל.
הנתונים שפורסמו על ידי שירות התעסוקה, הם בבחינת צפירת אזהרה. אם נקשיב לה ונתעשת, ניתן עוד לתקן. אם נתעלם, בקרוב יהיה כבר מאוחר מדי. דור המילניאלס זקוק לתוכנית סיוע רוחבית שתוציא אותו מהבית ותסייע לו להיות חלק מהעתיד, ולא להשתרך מאחור, חסר כלים ראויים להתמודדות עם שוק התעסוקה המתפתח של המאה ה-21 פוסט הקורונה.
הדרך לעשות זאת, צריכה להיות בין השאר באמצעות יצירת תמריצים לרכישת הכשרה מקצועית ברמות שונות, במקצועות שיסומנו ככאלו שכאן כדי להישאר. רבים מהם - מקצועות בתחום השכלה הטכנולוגית, אשר בניגוד למקצועות רבים אחרים, אין להם תחליף. ככל שעובר הזמן, אנו מבינים שדווקא אלו העוסקים בהם, ובהם בעלי תואר הנדסאי, אשר לא זכו עד כה לעדיפות וליוקרה, הם הבסיס למשק היצרני והם כאן כדי להישאר.
הנדסאי חשמל, מכונות או אזרחי (בניין), הנדסאי רכב, אלקטרוניקה, או מטמיע טכנולוגיות שונות, אלו התמחויות שתמיד יהיו איתנו, תמיד יביאו תעסוקה שפרנסה טובה לצידה, זאת בניגוד ללא מעט מקצועות כלליים לרבות אקדמיים שאט אט עוברים מהעולם, או הופכים להרבה פחות מכניסים מבעבר.
אבל לא די רק בניתוב הצעירות והצעירים למקצועות שיבטיחו את עתידם ברמת הלימודים. יש לאפשר להם להתפרנס כבר עתה ולצבור תוך כדי כך גם ניסיון מקצועי שיכין אותם לעתיד. האבטלה הגדולה בקרב הצעירים, היא גם הזדמנות לשינוי תפיסה בקרב המעסיקים, והמדינה יכולה וצריכה לסייע בכך. במשך שנים העדיפו רוב הסטודנטים לעבוד בעבודות מזדמנות ולא קבועות כדי לממן את הלימודים והנה הגיעה הקורונה והביאה לפגיעה קשה בכל שוק "העבודה המזדמנת". המלצרים נעלמו לחלוטין, ולעבודות אחרות דוגמת שמירה, סדרנות ועוד יש הרבה פחות ביקוש. כך, נותרו כל אותם צעירים בפני מבוי סתום - ללא הכשרה לא ימצאו עבודה, אך ללא עבודה, לא יוכלו לממן את ההכשרה.
יש למבוי הסתום הזה פתרון, שדורש מעט הירתמות מהמדינה, אך כזו ששכרה לעתיד החברה והכלכלה הישראלית יהיה רב. במקום לשלוח את הסטודנטים לחפש עבודות מזדמנות בשוק תעסוקה מתכווץ, על המדינה לעודד מעסיקים ולפעול מולם, בתחומים המקצועיים שהסטודנטים לומדים לקלוט אותם לעבודה קבועה. לתת למעסיקים מענקים והטבות אשר ישתלמו להם, לפי מספר הסטודנטים שיקלטו בעבודה. בצורה זו - לסטודנטים תהיה עבודה שתחזיק אותם כלכלית ותשפר אותם מקצועית ומקומות העבודה ירוויחו כוח עבודה איכותי, שרוצה להשתפר וללמוד.
טוב תעשה המדינה גם אם במקום לממן דמי אבטלה, תשפה את מקומות העבודה שימשיכו להעסיק את הסטודנטים גם בתום לימודיהם וכך גם תחסוך כסף וגם תחזיר את התקווה לדור שהולך ומאבד אותה.
נכון, כדי לעשות זאת, יש צורך ב"הפיכת תקליט" רעיונית, אבל כזו שתוכל למנוע אבטלה, לקדם התמקצעות ולא פחות חשוב לייצר אופטימיות.
הכותבת היא יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות