הסנגור הציבורי הארצי, עו"ד ד"ר יואב ספיר / צילום: כדיה לוי, גלובס
בימים האחרונים פורסמו בכלי התקשורת כתבות אודות שופטות ושופטים בהקשר להחלטותיהם במקרים של אלימות במשפחה ועבירות מין. הכתבות, שבהן התנוססו גם תמונות של אותן שופטות ושופטים, כללו ביטויים כגון "שופטים שאינם מתאימים למערכת", "משחררים סדרתיים", "הפקרה", "שערורייה", "הגיע הזמן שהשופטים האלה ילכו הביתה" ועוד.
בעקבות הפרסומים הללו מזהיר הסנגור הציבורי הארצי, עו"ד ד"ר יואב ספיר, מפגיעה בעצמאות שיקול-הדעת השיפוטי. ד"ר ספיר מציין כי "התופעה של אלימות נגד נשים, שלצערנו החמירה בצל הקורונה, היא מזעזעת, וכולנו מסכימים כי המדינה צריכה לנקוט במגוון אמצעים שעומדים לרשותה כדי למגרה ולהגן על קורבנותיה". הוא גם מדגיש כי ביקורת כנגד מערכת המשפט בכלל, וכנגד מדיניות המעצרים והענישה בעבירה כזו או אחרת, היא כמובן לגיטימית. עם זאת, לדבריו, "יש להיזהר מפגיעה בעצמאות שיקול-הדעת השיפוטי, ובחובה של השופטים לפסוק על פי החוק והפסיקה, בהתאם לעובדות המונחות בפניהם בכל תיק".
מה בעייתי בעיניך בביקורת על אותם שופטים ושופטות?
"כשקוראים מבעד לכותרות, עולה כי המתקפה על השופטים והשופטות עסקה בשלושה נושאים: שחרור ממעצר של חשודים; ענישה שלא כללה עונשי מאסר בפועל; וזיכויים של נאשמים.
"באשר לביקורת שנשמעה כנגד החלטות שחרור ממעצר של חשודים - יש לזכור כי המעצר פוגע באופן מיידי וחמור בחירותם של מי שעומדת להם חזקת החפות. למעשה, כנגד מרבית החשודים שהמשטרה מבקשת את מעצרם לצורכי חקירה, כלל לא יוגש כתב אישום. מדי שנה נעצרים עשרות אלפי אנשים, בתנאים קשים ביותר, כאשר בדיעבד מתברר שלא הייתה הצדקה למעצרם".
מחירים משפטיים
ספיר מוסיף ואומר שחווית המעצר נשארת חקוקה בזכרונם ובנפשם של רבים מאותם חשודים לתקופות ארוכות. לדבריו, "למעצר יש גם מחירים משפטיים מטרידים, והוא עלול לפגום בהגינות ההליך המשפטי ובסיכוי להביא לתוצאה צודקת. כך, למשל המעצר, מגביר את החשש להודאות שווא ולהרשעתם של חפים מפשע. מטעמים אלה, החוק והפסיקה קובעים במפורש כי מעצר אמור להיות החריג ולא הכלל, ובית המשפט אמור להורות על מעצרו של אדם רק כאשר אין כל חלופה אחרת שתגשים את תכלית המעצר".
מה הבעיה בטענה שלפיה ענישה של עברייני מין ואלימות במשפחה שאינה כוללת מאסר היא מקלה מדי?
"כל מקרה לגופו. הבעיה היא בגישה שלפיה כל ענישה שלא כוללת מאסר היא שערורייה, וכל שופט שלא פסק כך אינו ראוי. ישנה הסכמה רחבה של כלל הגורמים העוסקים באכיפת חוק אודות השלכותיו השליליות של עונש המאסר (בעיקר כאשר מדובר במאסרים קצרים), וחוסר היעילות שלהם בהתמודדות עם פשיעה חוזרת. כך קבעה הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעוברי חוק בראשות השופטת (בדימוס) דליה דורנר. המלצותיה אומצו בהחלטת ממשלה בעניין 'ייעול מדיניות הענישה ושיקום האסירים בישראל', ובהמשך גם על ידי פרקליטות המדינה.
"במקרים רבים, העדפת המסלול השיקומי, לצד ענישה מוחשית אחרת שאיננה כוללת את שליחתם של הנאשמים אל מאחורי סורג ובריח, תגשים גם את האינטרס הגמולי וגם את האינטרס החברתי הרחב שבמניעת עבריינות".
ניתוק מהלחץ הציבורי
לדברי הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר ספיר, הביקורת שנמתחת על זיכויים של מי שהואשמו בעבירות מסוימות מדגימה בצורה הטובה ביותר את הסכנה בשיח הציבורי שנוצר. "החוק והמצפון מחייב שופט לזכות אדם שאשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר", הוא אומר. "כל קביעה אחרת משמעותה שליחתם של חפים מפשע רבים לכלא. לטעמי, מאבקים חברתיים ואינטרסים ציבוריים, חשובים ככל שיהיו, לעולם לא יוכלו להצדיק את הרשעתם וכליאתם של חפים מפשע".
ד"ר ספיר אומר כי "שופטת ושופט היושבים בדין, ונדרשים להכריע בגורלו של אדם, חייבים לשפוט בהתאם לחוק, לחומר הראיות ולצו מצפונם. בהיותם בני אנוש, השופטים עלולים לטעות. חשוב לזכור שגם מעצר מיותר, הרשעת שווא או ענישה עודפת הם טעויות שיש להן מחירים כבדים. זאת, גם אם לעתים מדובר בטעויות סמויות מן העין. דרך המלך לתיקון טעויות היא בערכאת הערעור".
לסיכום, אומר ד"ר ספיר כי "גם לביקורת ציבורית, המבוססת על העובדות, על החלטה שיפוטית קונקרטית, יש מקום חשוב בחברה דמוקרטית. ואולם סימונם ותיוגם של שופטות ושופטים, על בסיס החלטה שלא נושאת חן בעיני גורם כלשהו, תוך ריתוקם אל עמוד הקלון, עלולים להביא למצב בו תיפגע עצמאות הרשות השופטת.
"החשש הוא מכרסום ביכולת של שופטים לפסוק במנותק מרחש ההמון ומלחץ ציבורי כזה או אחר, שלעתים עלול לשרת גם מטרות לא ראויות. כל מי שרוצה בטובתם של החלשים בחברה, שנפגעות עבירה ללא ספק נמנות עמם, צריך לשאוף לשמר את יכולתם של השופטים להחליט בכל תיק ותיק על פי הכללים ובהתאם לראיות, וללא מורא מכותרות העיתונים".