בנימין נתניהו ובני גנץ / צילום: Associated Press
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הוציא צו על-תנאי המורה לכנסת ולממשלה להסביר עד 15 בדצמבר את התיקון לחוק לדחיית התקציב, שזכה לשם "פשרת האוזר" על שמו של צביקה האוזר שהוביל את המהלך. החוק העניק ארכה של שלושה חודשים באישור תקציב 2020 מאוגוסט לדצמבר.
בית המשפט קבע כי על הממשלה והכנסת לנמק מדוע לא יבוטל התיקון לחוק היסוד שאפשר את דחיית אישור התקציב, "כיוון שנתקבל תוך שימוש לרעה בסמכותה המכוננת של הכנסת". עוד קבע בג"ץ כי העתירה תידון בהרכב מורחב של תשעה שופטים.
העותרים, חברות הכנסת לשעבר סתיו שפיר ויעל כהן פרן, עמותת חוזה חדש, עמותת אחריות לאומית והתנועה לאיכות השלטון, טענו בעתירות כי נעשה שימוש לרעה בהוראת השעה שדחתה את מועד הגשת תקציב 2020 ל-23 לדצמבר. עוד נטען כי התיקון לחוקי היסוד שאפשר את דחיית מועד העברת התקציב אינו חוקתי, מייתר בפועל את הצורך בחקיקת תקציב שנתי ומעביר את שיקול-הדעת בנוגע לתקציב לממשלה כשהכנסת לא מפקחת.
בעתירה מבקשים העותרים צו הצהרתי הקובע כי שינוי חוק היסוד בטל מיסודו "לנוכח הפגיעה הקשה בעיקרון הפרדת הרשויות והצורך בפיקוח של הכנסת על הממשלה באמצעות התקציב".
במסגרת הדיון שהתקיים הבוקר בפני הנשיאה אסתר חיות והשופטים ניל הנדל ועוזי פוגלמן, ביקשה חיות מהעותרים להתמקד בטיעון של שימוש לרעה בחוק היסוד. חיות מתחה ביקורת על הממשלה שלא העבירה תקציב והשופט הנדל פנה לבאת כוחה של הכנסת ושאל: "נשמע שלא צריך בכלל תקציב, זו האחריות של הכנסת. זה תפקידה. איך אפשר להצדיק את החקיקה הנדונה?" ב"כ הכנסת עו"ד אביטל סומפולינסקי, טענה שהמשבר הפוליטי הביא לכך שלא ניתן היה להעביר את התקציב וכי נוכח הנסיבות אין שימוש לרעה בחוק יסוד.
בעתירה נטען כי "התיקון מביא לפגיעה בעיקרון היסוד לפיו הוצאות ממשלה נקבעות במסגרת חוק תקציב המדינה. במסגרת התיקון נפרצת מסגרת התקציב ההמשכי, החל במצב בו אין תקציב מדינה מאושר לשנת הכספים הרלוונטית, ונוצרים מקור מימון ודרך עוקפת תקציב למימון פעולת הממשלה באמצעות ההוראה שקובעת כי ניתן להוציא את אותם 11 מיליארד שקל. פשיטא כי מימון הוצאות הממשלה שלא על דרך של תקציב הוא פגיעה לכל הפחות בעיקרון היסוד החוקתי הקבוע בחוק יסוד: משק המדינה. בנוסף לעצם יצירת מקור המימון החוץ תקציבי לוקה התיקון גם בכך שהוא פוגע גם בעיקרון היסוד המחייב כי תקציב יהא מפורט. התיקון נעדר כל פירוט שהוא".
עוד נטען כי "מניעת התפזרות הכנסת העשרים ושלוש משמעה המשך כהונתה של ממשלה שנכשלה בגיבוש תקציב וגורמת לכך שאנו נדרשים להמשיך ולהתבסס על תקציב המשכי שאושר בפעם האחרונה בשנת 2018 וכל זאת בשעת משגבר כלכלי חמור".
"מאחר שממשלה זו אינה זוכה לאמון הכנסת באמצעות התקציב, ואף לא מצליחה להניח תקציב על שולחן הכנסת במועד הקבוע לפלי דין - תכליתי של הארכת כהותה היא תכלית פסולה. המשך כהונה של ממשלה ללא אמון הכנסת - קרי, ללא אישור מדיניותיה בשלוש קריאות וללא יכולת הפיקוח של הכנסת ושל הממשלה - סותרת חזיתית עקרונות בסיסיים דמוקרטיים, ומעלה חשש כבד בדבר השפעת סממנים דיקטטוריים על שיטת המשטר בישראל".