אלימות במשפחה / צילום: שאטרסטוק
לכבוד יום המאבק באלימות נגד נשים, הפיד המנטלי שלכם יתמלא בקריאות לממשלת ישראל לקחת אחריות על המספרים המזעזעים של מקרי אלימות ורצח נשים במשפחה. ייאמרו אמירות על הצורך בגיבוש מדיניות סדורה הן כלפי התוקפים והן כלפי הנתקפים ובכל המגזרים. שרי הממשלה יתגאו בהחלטת ממשלה חדשה שעברה ממש החודש, שמקימה צוות משימה בין-משרדי שיגיש המלצות לממשלה ומסמיכה את שר הרווחה להציב יעדים מדידים לטיפול בתופעה ולדרוש תקציב.
אבל האבסורד הוא שאנחנו תקועים בלופ אימסופי של הקמת ועדות, צוותים, ועדות שרים ומנכ"לים שממליצות המלצות שמאומצות ברוב טקס כהחלטות - ומיד אחר-כך לא מתוקצבות ולא מיושמות עוד מ-2014. נראה כי בכל הקשור למיגור האלימות במשפחה, ההחלטות הן רק תירוץ להופיע בפיד שלכם עם פתרון חדש ונוצץ שאין לאף אחד כוונה ליישמו.
החלטת הממשלה האחרונה מ-8 בנובמבר - שעברה במקרה 17 ימים לפני היום שבו מציינים האו"ם והעולם את יום המאבק באלימות נגד נשים - לא מחדשת דבר ממה שכבר הוחלט בקודמותיה למרות שהן לא מיושמות. ההחלטה מצהירה כי על שר הרווחה "לגבש תוכנית פעולה לשיפור האיתור והמניעה של תופעות האלימות במשפחה ולטיוב הטיפול והמענים", זאת למרות שקיימת תוכנית חומש שנכתבה על-ידי צוות מנכלי"ם על בסיס המלצות צוות בין-משרדי שפעל במשך שנתיים והתקבלו כהחלטת ממשלה ב-2017; תוכנית שאומנם פועלת עד היום אך מעולם לא תוקצבה במלואה או יושמה במלואה.
ההחלטה גם מצהירה כי אבן-יסוד בתוכנית החדשה היא התייחסות להתערבות מונעת, כלי אכיפה וטיפול בפוגעים. זאת למרות שהתוכנית הקיימת והחלטת הממשלה האחרונה מ-2019 מכילות כבר פעולות לטיפול בפוגעים.
ההחלטה החדשה גם ממנה את שר הרווחה להציב מדדי תוצאה מדידים - יעדים ברורים לצמצום מקרי האלימות בארץ, ולהקים צוות עבודה בין-משרדי מיוחד. זאת למרות שכאמור פעלו כבר מספר צוותים בין-משרדיים מאז 2014, והחלטת הממשלה הקודמת כבר דרשה משר הרווחה להציב יעדים לצמצום התופעה, כך שגם פה אין כל חדש.
החלטת הממשלה החדשה לא מציבה תקציב לטיפול בתופעה כפי שעשו החלטות קודמות, אך בעבר הוחלט על תקציב שנתי של 50 מיליון שקל למיגור התופעה ואחר-כך על 20 מיליון שקל נוספים לשנת 2019. תקציב שמעולם לא הגיע במלואו למשרדים שאמונים על יישום ההחלטה.
אף על-פי כן, חשוב לציין כי תקציב הוא לא חזות הכול. בבדיקת יישום של המרכז להעצמת האזרח להחלטת הממשלה האחרונה משנת 2019, נמצא כי מתוך 26 משימות ליישום, רק 7 סעיפים יושמו במלואם (27%) - כן, חלקם בגלל בעיות תקציביות, וכן אנחנו בתקופה מורכבת, אבל אלה לא הסיבות היחידות לכך שההחלטות לא מיושמות.
סעיפים שלא יושמו כוללים משרות שלא אוישו על-ידי עובדים סוציאליים לטיפול באלימות נגד ילדים ותגבור המטה לניהול המאבק. משימות מינהלתיות כמו להחליט על יעדים ולפתח תהליך מדידה והערכה לאפקטיביות התוכנית אינן בהכרח עניין תקציבי, כי אם של ניהול אמיתי של הבעיה.
אז אם החלטות מתקבלות ולא מיושמות, והחלטות נוספות ממשיכות להתקבל, אפשר לראות שבכל הנוגע למיגור האלימות במשפחה ורצח הנשים, קבלת החלטה היא רק תירוץ להשקת תוכנית חגיגית ולגריפת לייקים. מעין טקס. תהליך חוזר ונשנה של לקיחת אחריות והבטחה לתקן את המעוות, למרות שגם המבטיח וגם המובטח יודעים היטב ששום דבר לא השתנה בכל הפעמים הקודמות, ואין סיבה שישתנה הפעם. מעגל חוזר ונשנה של התנהגות רפטטיבית בלתי רצויה, שגם בה כלואים נשים וילדים חסרי אונים.
הכותבת היא מנכ"לית המרכז להעצמת האזרח