גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בית המשפט העליון / צילום: גיל יוחנן

הממונה על ייצוג הכנסת בערכאות, עו"ד אביטל סומפולינסקי, הגישה בשם הכנסת את עמדתה ביחס ל-15 העתירות שהוגשו נגד חוק יסוד הלאום. בתגובת הכנסת נכתב כי לעמדתה, "בהתאם למשפט החוקתי הישראלי, אין לבית המשפט הנכבד מקור סמכות להפעלת ביקורת שיפוטית חוקתית מהותית על חוקי יסוד בכלל, ועל חוק יסוד: הלאום, בפרט".

סומפולינסקי כותבת בתגובתה לעתירות כי סמכותו של בג"ץ להפעיל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד אינה מעוגנת בחוקי היסוד - לא במפורש ולא במשתמע. "לפיכך, קבלת טענת העותרים תוביל לפגיעה קשה בעיקרון הפרדת הרשויות ובעיקרון שלטון החוק, והיא עומדת בסתירה לתשתית המשפטית שעל בסיסה עוגנה סמכותו של בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית חוקתית על חוקים 'רגילים' של הכנסת. לפיכך, אף כי לעמדת הכנסת יש לדחות את טענות העותרים - משאין בחוק יסוד: הלאום כדי לשנות את אופייה של המדינה כמדינה 'יהודית ודמוקרטית', אין היא סבורה כי יש לבחון טענות אלה לגופן, משדין העתירות להידחות על הסף עוד בשלב מקדמי יותר".

בתגובה נטען כי "אין לבית המשפט הנכבד מקור סמכות במשפט החוקתי להפעלת ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד. זאת, משום שהעקרונות העל-חוקתיים על בסיסם מתבקשת הפעלת הביקורת השיפוטית, לא נקבעו על-ידי הרשות המכוננת ואף לא עוגנה סמכותו של בית המשפט הנכבד לבטל חוקי יסוד מכוחם. לפיכך, כבר מבחינת הסעד שהתבקש בעתירות דנן - ביטול חסר תקדים של חוק יסוד יש לדחות את העתירות שבפנינו על הסף".

בתגובת הכנסת נכתב עוד כי בניגוד לטענת העותרים אין לאמץ את דוקטרינת "עיקרון התיקון החוקתי הלא חוקתי". יש לציין כי עמדת הכנסת מנוגדת למספר הערות אוביטר (הערות שנכתבו בדרך אגב בתוך פסק הדין ואין להן מעמד של תקדים מחייב) של שופטי בג"ץ בעבר שקבעו כי יש מקרי קיצון שבהם יש להחיל את עיקרון התיקון החוקתי הלא חוקתי. כך לדוגמה כתב השופט חנן מלצר לאחר הקמת ממשלת הליכוד-כחול לבן כי אם יחוקק סעיף "הנורווגי המדלג" יש להורות על ביטולו בשל היותו תיקון חוקתי לא חוקתי.

עמדת הכנסת היא כי החוק אינו סותר את עיקרון השוויון

לדברי הכנסת, העותרים אינם מבססים את עתירותיהם על דוקטרינות שיש להן אחיזה במשפט החוקתי הישראלי, אלא מבקשים שבית המשפט הנכבד יאמץ, לראשונה, דוקטרינה פסיקתית המיושמת במספר קטן של מדינות דמוקרטיות מתפתחות - "דוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי", אשר מכוחה הכירו בתי המשפט באותן המדינות בסמכותם לבטל תיקונים לחוקה. "לעמדת הכנסת, לא ניתן לאמץ את דוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי בישראל, נוכח חוסר הלימתה למשפט החוקתי הישראלי".

מלבד זאת נטען בתגובה כי "מאחר שבפנינו חוק יסוד שכל תכליתו לעשות קונקרטיזציה לאחד מאותם עקרונות יסוד גרעיניים - אופייה היהודי של המדינה - יש כשל לוגי בעצם הניסיון לטעון כי חוק יסוד זה סותר את עקרונות היסוד של השיטה שהוא עצמו הגדירן. משמדובר בחוק יסוד המגדיר את 'אמות הסיפים' של הערכים המקובלים והמוכרים ביסודותיה של המדינה מיום הקמתה, לא ניתן בד בבד גם לראותו ככזה אשר 'מזעזע' את אותם הסיפים". עוד נכתב כי "הדברים אמורים במיוחד משמדובר בחוק יסוד המבקש, כאמור, לעגן ברמה החוקתית ערכים לאומיים אשר מלווים את מדינת ישראל משחר הקמתה, ועוד קודם לכן מראשית התנועה הציונית".

לגופו של עניין, עמדת הכנסת היא כי מדובר בחוק דקלרטיבי בעיקרו שאיננו סותר את עיקרון השוויון שנלמד מתוך חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואיננו מעגן את זכויות הפרט של היהודים או שולל את זכויות הפרט של המיעוטים בישראל. "חוק יסוד: הלאום מבוסס על ההנחה שהזכות החוקתית לשוויון מוכרת ועומדת בעינה. הנחת המוצא של הדיון בחוק יסוד: הלאום - אשר לא היה עליה עוררין על-ידי מי מחברי הכנסת הרבים שלקחו חלק בדיוני הוועדה או מכלל המשתתפים האחרים בדיונים - כי במשפט החוקתי הישראלי שריר וקיים עיקרון בסיסי של שוויון זכויות. חברי הכנסת יצאו מנקודת הנחה כי עיקרון השוויון, אשר בהיקפו החוקתי נגזר מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא חלק מהביטוי היסודי של הזהות הדמוקרטית של המדינה. ויודגש, אף כי חלק מחברי הכנסת וממשתתפי הדיון הביעו את עמדתם לפיה היקף ההגנה שמוענקת לזכות לשוויון בהלכה הפסוקה הוא בעוצמה גבוהה מדי אל מול זכויות ואינטרסים אחרים, לא הייתה כלל מחלוקת בדבר עצם קיומה של זכות חוקתית בסיסית וחשובה זו. יתרה מכך, הכרעת חברי הכנסת שלא לכלול בחוק יסוד: הלאום את עיקרון השוויון לא נבעה מתפישה אשר ביקשה לשלול עיקרון זה. להפך - הם סברו שהוא כבר מעוגן במשפט החוקתי, וכי מאחר שעיקרון זה הוא חלק מהזהות הדמוקרטית של המדינה ומזכויות האדם הנובעות ממנה, אין לכלול אותו בחוק יסוד: הלאום, אשר עוסק בזכויות לאומיות בלבד, אלא יש לכלול אותו בפרקי החוקה העוסקים במגילת הזכויות ובמאפיינים הדמוקרטיים של המדינה".

עוד נכתב כי "חוק יסוד: הלאום אינו כולל הוראות אופרטיביות או הקנייה מפורשת של זכויות אישיות לפרט". לטענת סומפולינסקי, הכנסת בחרה במכוון בנוסחים עמומים כגון "המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית", "שפת מדינה", "מעמד מיוחד", ו"התיישבות יהודית" כ"ערך לאומי". "מונחים אלה נוסחו במתכוון באופן כוללני והצהרתי על-מנת להותיר אותם כ'רקמה פתוחה' אשר מותירה מרחב לפרשנות עובר ליישום קונקרטי".

עם זאת, מודגש בעמדת הכנסת כי יש משמעות מעשית לחוק הלאום, אולם טרם נקבע על-ידי חברי הכנסת מה כוללת משמעות זו. "יודגש, כי ניסוח חוק יסוד: הלאום באופן האמור, אין משמעותו כי חוק היסוד חסר משמעות מעשית. כפי שצוין, הכנסת ביקשה באמצעות חוק היסוד ליצור סימטריה חוקתית, בין העוגנים השונים של המדינה - המשטריים, הדמוקרטיים והלאומיים - וברי כי יש לכך משקל רב, במסגרת האיזונים האופקיים אשר ייעשו בין הערכים והזכויות המתנגשים, בכל מקרה ומקרה".

יש לציין כי לאור זאת עולה כי הכנסת העבירה בשלוש קריאות חוק יסוד לפני שנתיים אך חברי הכנסת או הממשלה טרם יצקו לו כל תוכן מעשי וממשי בהחלטות או בחוקים, ולמעשה הותירו את מלאכת הפרשנות לשופטי בג"ץ.