פארק הירקון. שטחי טבע, מים וצמחייה, נמפיאה בבריכה, בעלי חיים והרבה פינות נחמדות לפיקניק / צילום: אורלי גנוסר
נחל הירקון, הגדול בנחלי החוף, משתרע על אלפי דונמים ממקורותיו באזור ראש העין ועד לשפך בנמל תל אביב, ובגן הלאומי שבחלקו המזרחי אפשר ליהנות מחוויית טבע פראי כמעט, גדוש פינות חן לנופש, בעלי חיים מסלולי טיול ומים לרוב.
פעם אחת בלבד מופיע שמו של נחל הירקון במקרא, בתיאור גבול נחלת שבט דן (יהושע, י"ט, מו). מקורות הנחל שבימים ההם שפעו במעיינות וגדשו גופי מים, היו מכשול טבעי לבני אדם ושימשו גבול גזרה. אפילו דרך הים ההיסטורית נאלצה לעשות מעקף ממזרח לשטחי הביצות, ובאזור קמו מצודות להגן על שיירות המסחר. מאז זרמו הרבה מים בנחל, לפרקים מזוהמים, ומזה שנים שאין שפיעה טבעית, אלא רק שאיבה של מקורות.
מתל אפק לצומת מורשה נמתח לאורך האפיק הפתלתל הגן הלאומי ירקון על פני כ-13 אלף דונם. רוב השטח פתוח להנאת הציבור, וכעשירית מהשטח הזה הם שני אתרים קולטי קהל: תל אפק ומקורות הירקון. רשות הטבע והגנים ורשות נחל הירקון מטפלות בשטח ופועלות בשיתוף ובתיאום, וחובבי הטיולים מוזמנים למיני ספארי מלא ריגושים.
יצאנו למסע ממזרח למערב, בדרכי עפר החובקות את הנחל מדרום ומצפון ובהן מעברי מים, גשרים עיליים או תחתיים, ומנה מרוכזת של טבע פראי כמעט ולא נגוע. בתל אפק, החביב על הקהל בזכות מבצר יפהפה, אגם קטן, מרחבי פיקניק ובריכות שכשוך, פגשתי את סגן מנהל הגן נצר אלימלך ואחרי טיול קליל הגענו לשער האחורי.
דמי הכניסה כוללים את שני אתרי הרשות, ובימים שאינם זמן קורונה, השער מאפשר מעבר רגלי ביניהם. כרגע הוא נעול. יש דרך עוקפת שמדלגת על שער הכניסה מקיפה את תל אפק לאורך מסילת הרכבת ומתאימה לרכב ולאופניים. בסגר הראשון שוקם נחל עינת, אפיק שמנקז מי נגר וזורם לתל אפק, ובמוצא הגן יוצר פינה פסטורלית עם אגמון מקסים, צמחייה נאה, עצים שהועתקו ופינת ישיבה. משם ממשיכה טיילת אל בריכת הנופרים, שבחציה הושלם הגינון וכרגע עמלים על שלב ב'.
לפני כשמונה שנים סגרו את ברכת הנופרים כדי להגן על ערכי הטבע, ומשהגענו נגלה לעינינו פלא מרהיב. אלפי נופרים צפו בצפיפות על פני המים כמו שמיכה ירוקה רעננה. ביניהם טבלו כלובי רשת שנועדו למנוע את התפשטותם ואליהם הועתקו נימפיאות. אסור להיכנס למים אבל מומלץ לטייל מסביב ויש גישה למקום גם מכביש 483, מול קיבוץ עינת.
חזרנו בדרך העפר כדי לחצות את מסילת הרכבת והמשכנו מערבה אל מקורות הירקון. מתחת לגשר המסילה פנינו ימינה אל הגדה הצפונית, והספארי האמתי התחיל. חשוב להדגיש שהשביל מתאים לרכבי שטח/אופניים/הולכי רגל אבל צפונה לו יש דרך עפר "לבנה" נוחה יותר, שממנה אפשר להיכנס רגלית. אחרי אירועי גשם השביל עלול להיות בוצי ומאתגר, אולי חלק מהחוויה.
בצדי הנחל עלה סבך סמיך של צמחי גדות, עצים ענקיים, שיחים ומטפסים שאופייניים למקווי מים, שעטפו אותו באריזה מוריקה. מדרום השתרע מתחם מקורות הירקון, שמציע שטחי פארק, חניון לילה, טחנת קמח עתיקה ובריכת אקלום לדגים ולנימפאות. התפתלנו עם הנחל, שזימן לנו מראות מהפנטים של מים וצמחייה שופעת ופינות חינניות ומפתיעות להתפקנק בהן. בתוך כל אלה שררה שלוות גן עדן.
לפני מחלף ירקון יש פנייה שמאלה להולכי רגל ואחריה לרכב, שתיהן מובילות אל בית הבטון, מבנה מקסים והראשון שנבנה בארץ בבטון אי שם בשנת 1912. המבנה חריג בנוף, ופעלו בו משאבות הדיזל ומשאבות צנטריפוגליות. הראשונות שוחזרו, וגם המבנה נמצא בשיקום.
בחזרה לשביל המשכנו וחצינו מתחת לכביש חמש, ואלימלך עצר אחרי מעבר מים שסביבתו הייתה מלוכלכת. בזמן שאני צילמתי, הוא אסף את הפסולת שהשאירו מטיילים, ולא בפעם האחרונה. הדרך ממשיכה להשתעשע, לתעתע ולג'עג'ע בין המהמורות, אבל מדי כמה דקות זכינו להצצה בפינה קסומה כמו חלקת פקאנים וחורשת אקליפטוס, שבה פגשנו צוות של רשות נחל הירקון, שפעלו לצמצום הצימוח האגרסיבי של האקליפטוסים העבותים. ליד בית לאה, אתר פופולרי הסמוך להוד השרון, סיפר אלימלך שהמעבר בנחל נחסם לכלי רכב שהסבו נזקים רבים. המעבר הבא בין הגדות מתאפשר בטחנת אבו רבאח, וכדי להגיע אליו חצינו את כביש 40 מלמטה, ובשבילים המסתלסלים הגענו למקום שדומה לחצי אי.
לאבו רבאח ניתן להגיע ממחלף ירקון. דרומית לו על כביש 40 פונים אחרי המסעדה ימינה, בהמשך שוב ימינה מתחת לכביש ובעמודי החשמל פונים ימינה אל חלקת האלוהים הזו. השטח הגדול המוקף משלושה צדדים בנחל, הוא למעשה נפתול (צורת נוף המתאפיינת בפיתול של נחל או נהר) של הירקון, פיתול חד שנוצר עם השנים.
בחצי האי ניצבים אקליפטוסים זקופים. סמוך לו יש מעבר לגדה הצפונית, וכשיצאנו אליה, הגענו לחלקות החקלאות של מושבי השרון הנושקים לגן הלאומי. אלימלך סיפר ששמירת הטבע באזור נעשית בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים כולל החקלאים, ובשדה של עידן ממושב עדנים, עמלו על איסוף בטטות, כל אחת דוגמנית-על.
עוד מערבה מאבו רבאח, על הציר הדרומי, יש כניסה רגלית לחצי אי נוסף, נפתול קטן יותר אבל יפה לא פחות. שביל ישראל שעובר לאורך הירקון מגיע גם לכאן, ושני "שביליסטים" עצרו למנוחה על גדות הנחל, נהנים מהשלווה והשקט הממכרים.
התחנה הבאה היא של מפגש נחל קנה עם הירקון, מפגש מורכב למדי. נחל קנה מנקז את המים ממכון הטיהור של הוד השרון, ולכן הם פחות נקיים ממי הירקון. במפגש שמכונה "המפל הנסתר" זורם הירקון מנקודה גבוהה ונופל אל החיבור עם נחל קנה, שמימיו עכורים יותר. במפלס הירקון הגבוה רחצו נשים וטף והמראה היה מלבב, אלא שמכאן ומערבה עד צומת מורשה, מספר המטיילים קטן, כנראה בגלל השינוי בהרכב המים.
תוואי הנחל עדיין יפה ומטופח, הצמחייה שופעת ויש בו חיים. דרך העפר הראשית שמתאימה לכל רכב וצמודה לכביש חמש, משמשת רוכבי אופניים רבים שמדוושים מערבה. מצומת מורשה זורם הנחל דרומה ומערבה לים, שטח שמחוץ לגן הלאומי ירקון.
בסך הכל גמאנו כעשרה קילומטרים, אבל הכניסות המרובות למרחב מזמנות לכל אחד את סוג הטיול המתאים לו, את האזור המועדף עליו ואת משך הזמן. רשות הטבע והגנים מספקת דף מידע עם מפות והסברים ובאתר האינטרנט של רשות נחל הירקון יש מפת שבילים. נחל הירקון הוא ריאה ירוקה גם לתושבי הערים המושבים והקיבוצים המקיפים אותו, כך שהוא מאפשר גם טבע עירוני, רק שמרו עליו קחו אתכם את האשפה, שמרו על שקט כדי שמהטוב הזה ייהנו גם הבאים אחריכם. לפרטים: www.yarqon.org.il