נוני מוזס / צילום: יוסי זמיר
בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות קיבל את ערעורה של עמותת הצלחה וקבע כי על מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס להשעות את עצמו מתפקיד העורך הראשי של העיתון. אמנם מדובר בהחלטה "ללא שיניים"- קבוצת "ידיעות" איננה חברה במועצת העיתונות ולמועצה ממילא אין סמכות לאכוף את החלטותיה, ובכל זאת מדובר באמירה ערכית-מוסרית חשובה, מגוף שבחר עד עתה למלא את פיו מים.
בפסק הדין נקבע כי המעשים הפליליים המיוחסים למוזס מבססים קלון על מקצוע העיתונאות, ומשכך יש להורות על השעיית עבודתו העיתונאית של מוזס עד להכרעה הסופית בהליך הפלילי המתנהל נגדו.
הרכב השופטים המורחב לא חסך מילים בבואו לתאר את החומרה שבמעשיו של מוזס - בראש ובראשונה במובן האתי: "מוזס הוא עיתונאי בכיר המחזיק בתפקיד רב עוצמה, בהיותו העורך הראשי (או בתוארו 'העורך האחראי') של המשיבה", "דבר המקנה לו כח אדיר בעיצוב דעת הקהל והשפעה עליו. על כח זה ניתן ללמוד מעצם היחסים אשר נרקמו בינו לבין לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בפרשת 2000".
בפסק הדין מצוטטות חלק מההאשמות המיוחסות למוזס שעיקרן ניסיון לשחד את ראש הממשלה באמצעות הטיית הסיקור בעיתון לפי ראות עיניו, כדי לקדם אינטרסים כלכליים של מוזס. בהקשר להאשמות נכתב "מעשים אלה המיוחסים למוזס כנאשם בפלילים מבססים, גם מבססים, קלון במובנו הקלאסי ביותר של הביטוי על מקצוע העיתונאות. מדובר במעשים בעלי חומרה מוסרית גבוה מאוד, כזו אשר יש בה כדי לזעזע את אמות הספים, למוטט את הפיגומים האתיים עליהם מושתת מקצוע העיתונאות, ואף לפגוע פגיעה אנושה באימון הציבור בכלי התקשורת ובעיתונאים. נזקים קשים אלה למקצוע העיתונאות הם בעלי השלכה דרמטית נוספת על חופש הביטוי בכלל ועל חופש העיתונות בפרט. זאת, נוסף להטלת דופי מוסרי באופן שבו העיתונות משפיעה על דעת הקהל ועל השוק החופשי של הרעיונות בציבור".
חבר השופטים מתייחס לחזקת החפות של מוזס כאדם שטרם הוכחה אשמתו וקובע כי כוחה של חזקת החפות יפה ביחס להליך הפלילי ולא להיבטים הציבוריים והאתיים האופפים את הפרשה. "התעלמות בית-הדין מכתב האישום נגד מוזס משמעה לא רק התעלמות בלתי מבוססת מהמסד הראייתי (סיכוי סביר להרשעה) עליו עומד כתב האישום, כי אם גם התעלמות בלתי סבירה, באופן קיצוני, מכוחו של מוזס להשתמש בכוחו הרב, כעורך ראשי של המשיבה, בין היתר, ביחס לאופן סיקור הפרשה מושא כתב האישום עצמו".