בוקר של יום עבודה בכיכר דיזנגוף בת"א. החל"ת מאפשר לעובדים לחשב מסלול מחדש / צילום: בר לביא
את התלונה הזו משמיעים מעסיקים רבים כבר חודשים ארוכים: למרות מאות אלפי המובטלים ומספר המשרות המצומצם מאוד שקיים במשק, נראה שחלק מחפשי העבודה לא באמת מחפשים עבודה. המעסיקים מאשימים את הארכת דמי האבטלה עד יוני 2021, שמהווה לטענתם תמריץ שלילי לחזרה לעבודה.
רק השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים, לפיהם כ-12% מהעסקים דיווחו שאינם מחזירים עובדים מחל"ת מאחר שהעובדים אינם מעוניינים לחזור. הבעיה חמורה במיוחד בעסקים גדולים עם יותר מ-250 עובדים, שם שיעור הדיווח עולה ל-17%. אפילו יו"ר ועדת הבחירות אורלי עדס התלוננה השבוע על הקושי לגייס עובדים לקראת יום הבחירות המתקרב.
"9 ביולי היה נקודת שבר", אומר אילון גינזבורג, מנכ"ל Alljobs. "זה התאריך שבו שר האוצר הכריז שדמי אבטלה ישולמו עד יוני. קודם לכן, אחרי הסגר הראשון, היה פיק בביקוש לעבודה. מיולי זה התחיל לרדת בהתמדה. לאט לאט הבנו שאנשים עושים שיקולים האם כדאי להם לחזור לעבודה".
גם מיכל דן הראל, מנכ"לית מנפאואר, מספרת שהיא פוגשת באופן יומיומי את חוסר הרצון לחזור לעבוד, כל זמן שהמדינה משלמת את האבטלה "הלא נגמרת".
התופעה הזו מורגשת בעיקר במשרות שבהן משולמות משכורות נמוכות והיציאה לעבודה כדאית פחות. זה לא שהמדינה משלמת להם מספיק כדי לשבת בבית. לפי נתונים של הביטוח הלאומי, מי שהרוויח 3,000 שקל ברוטו כשעבד, "ירוויח" דמי אבטלה של 2,400 שקל (בתנאי שהוא לא מתחת מגיל 28, ראו מסגרת) והפער גדל ככל שעולה המשכורת. למשל מי שהרוויח 9,000 שקל, דמי האבטלה שלו יעמדו על 5,670 שקל בלבד ומי שהרוויח 15,000 שקל, יקבל 7,470 שקל מהמדינה (בדיוק מחצית משכר הברוטו שלו).
העובדים
הזדמנות לעשות משהו חדש או ללמוד
אבל הכסף כנראה הוא לא השיקול הבלעדי. צריך לזכור שמדובר בתקופה סוערת ומורכבת, של אי ודאות כלכלית אבל גם בריאותית, שגורמת לרתיעה מחזרה לעבודה. העובדה שדמי האבטלה מובטחים עד יוני מאפשרת לאנשים "לנשום" מעט ואולי לחשב מסלול מחדש וכן, גם לנצל את המצב לטובתם. לפי סקר של Alljobs מאוקטובר חל גידול משמעותי במספר המדווחים שלא רוצים לחזור למקום העבודה שלהם בסיום המשבר - מ-18% באפריל ל-29% באוקטובר.
הנתונים של Alljobs מעידים שחלה ירידה ביולי בחיפוש אקטיבי ובשליחת קורות חיים. בנוסף, סקר שנעשה אחרי הסגר השני בחן מדוע אנשים לא שבו לעבודה. אמנם רק 4% אמרו שהם לא חוזרים לעבודה כי הם מעדיפים לקבל דמי אבטלה, אבל 18% נוספים ענו שהשכר לא משתלם ו-16% שהעבודות המוצעות לא מוצלחות במיוחד. 56% אמרו שהם לא מוצאים עבודה.
אז מי העובדים שלא רוצים לחזור לעבודה? מדובר בעובדי מטבח ומסעדות, מחסנאים, סדרנים, עוזרי נהג, עובדי ייצור, אבל גם משרות אדמיניסטרטיביות ומוכרים בחנויות.
בין אלה שלא מעוניינים לחזור לעבודה יש סטודנטים, שנאלצו לעבוד קודם לכן ויכולים עכשיו להתרכז בלימודים, וגם עובדים בעבודות פיזיות ובתנאי עבודה קשים, שאם ייצאו לעבודה יקבלו עוד 1,500 עד 2,000 שקל, שאותם הם יכולים להשלים לעתים בחלטורה חד פעמית שעליה ישלמו להם "בשחור".
אוכלוסייה משמעותית נוספת הם הורים, שלא יכולים לסמוך על המדיניות הממשלתית בנוגע להפעלה סדירה של מערכת החינוך או להיערך למצב שבהם ילדיהם ייאלצו להיכנס לבידוד עקב מקרה תחלואה בגן או בבית הספר.
ויש גם כאלה שפשוט מנצלים את המצב החד-פעמי הזה: למשל לפתח את הסטארט-אפ שתמיד חלמו, ללמוד בשקט קורס באינטרנט או לנסות להפוך תחביב לעסק.
א', בן 29 עבד במכירות ותיאום פגישות, סיפר לנו: "עבדתי במכירות אבל הרגשתי שאני תקוע. סיכמתי עם בעל הבית שיתן לי מכתב פיטורים כדי שאוכל לנצל את האפשרות לקבל אבטלה לתקופה ארוכה, ובינתיים לקחת קורס הכשרה להייטק ושוק ההון"; ש', בת 25 ועובדת ברשת קמעונאות גדולה, אומרת: "הצטרפתי לרשת קצת אחרי השחרור מהצבא והפכתי למנהלת חנות באחד המרכזים המסחריים. כשפרץ המשבר הוציאו אותי לחל"ת, כי הקניונים נסגרו וצמצמו משמעותית את כוח האדם ברשת. לאחרונה התחלתי ללמוד, אז התאים לי להמשיך לקבל דמי אבטלה ולא לחזור, גם כשהחנויות נפתחו מחדש. כך קל לי יותר להתמקד בלימודים".
גם א', בת 30, סטודנטית לתואר שני, מעדיפה לנצל את המצב. "אני לומדת באחד המקצועות הטיפוליים והפחות מתגמלים. עבדתי בעמותה, ובגלל המשבר אי אפשר היה לפגוש במטופלים ויצאנו לחל"ת. בגלל כל מיני נסיבות, יצא שדמי האבטלה שלי אפילו עקפו במעט את המשכורת, אז למה שאחזור לעבוד? עכשיו יש לי הצעה חדשה, ומצאנו סידור שאקבל פשוט מלגה גבוהה במקביל לדמי האבטלה".
מ', בת 26 לומדת רפואה משלימה, מצאה יתרונות בתקופה הנוכחית: "הייתי בענף הנדל"ן ובשלב מסוים הבנתי שזה לא בשבילי, והתחלתי לימודי רפואה משלימה. במקביל ללימודים, נשארתי בעבודה ופשוט עשיתי משמרות קצרות יותר. זה היה לא פשוט. כעת, כשיש דמי אבטלה לתקופה כה ארוכה, אני לא צריכה את זה. לפעמים אפילו אני מטפלת בבית בחברים ובבני משפחה, ואנחנו מסתדרים בינינו".
לדברי דן הראל, "המועמדים אומרים לנו את זה בלי להתבייש... הם מחפשים שדרוג משמעותי, אחרת הם לא מעוניינים. במשרות הפרופסיונליות זה קורה פחות, אבל עדיין קורה. אנשים יותר בררנים, אבל כשמדובר במשרה טובה רוב הסיכויים שאנשים כן יתקדמו בתהליך. הפירמידה רחבה וככל שעולים בסולם הדרגות ההיררכי כמות ההזדמנויות יורדת והמועמדים מבינים את זה ולכן הנכונות שלהם לעבוד גבוהה יותר".
המעסיקים
זה לא שאלה של כסף
המעסיקים מדווחים על קשיים בגיוס, אבל משום שמדובר ב"שוק של מעסיקים", הם לא ששים להעניק למועמדים תנאים מפליגים כדי לשכנע אותם להצטרף. לדברי חגית לוי, מנהלת גיוס קבוצת H&M ישראל, "אנחנו בשוק עבודה מטורף שרצוף סגרים ופתיחות, ומאוד קשה לגייס. אנחנו תמיד במצב של גיוס ותמיד קשה לנו לגייס, והמאסה העיקרית היא לחנויות. הקושי המשיך גם אחרי הסגר הראשון והוא הולך ומתעצם. אנחנו שומעים מועמדים שמעדיפים להישאר בבית ולא לצאת לעבודה, אף שאנחנו מציעים שכר גבוה משכר המינימום. יש אצלנו 300 משרות פתוחות".
חשבתם אולי להציע שכר גבוה יותר?
"לא הצענו שכר גבוה יותר אבל אני יכולה להגיד לך שכסף או העלאת שכר זה לא פתרון קסם. יש בשוק העבודה למעלה מ-60 אלף משרות פתוחות וההיענות הדלה לא נובעת בעיקר משכר, אלא עקב שיקולי כדאיות של יציאה לעבודה בעיקר על רקע השיבושים שהקורונה יצרה. זה קורה בקרב אמהות לילדים צעירים, שלילדים יש מסגרת 'און אנד אוף', או הם נכנסים לבידוד בגלל איזה ילד בגן. לא לכל אחד יש אפשרות להחזיק מטפלת. האם אני יוצאת לעבודה למקום העבודה המסודר ואמשיך את הרצף התעסוקתי? אבל יש לי ילדים קטנים, ואני לא בטוחה שאוכל לשמור על הרצף כי יקראו לי מהגן ואצטרך למצוא להם סידור, וסבר וסבתא לא יכולים לעזור.
"גם התחבורה ציבורית לא פועלת בהיקף מלא ויש חשש לנסוע בה ולהידבק. יש גם חשש להידבק במקום העבודה, בעיקר בקרב צעירים שחזרו להתגורר עם ההורים המבוגרים, כי אין להם אפשרות להחזיק דירה, והם חוששים להדביק אותם".
אריק דיין, מנכ"ל כרומגן, יצרנית שעושה מערכות מים סולאריות ופתרונות מים חמים, המעסיקה 200 עובדים, מספר כי הוא מנסה כמעט מתחילת המשבר לגייס עוד עובדים אבל לא מצליח. "מודל החל"ת הוא פשוט בדיחה רעה. אנחנו מחפשים כ-15 עובדים, גם עובדי ייצור גם בהנהלת חשבונות, 10 חודשי מהקורונה אנשים לא רוצים לבוא לעבוד. אנחנו תעשייה מסורתית, נותנים הרבה מאוד רווחה, ועכשיו למרות הקורונה מציעים תנאים יותר טובים, בונוסים להתמדה, מענקים על כל שבוע או חודש שאנשים שנשארים.
"באים לך אנשים, עושים סיבוב, אחרי יומיים קשה להם אומרים אני מעדיף לשבת בבית מאשר לעמוד על הרגליים שמונה-תשע שעות בשביל עוד 2,000-3,000 שקל. מעטים גם ניסו לבקש לשלם בשחור וזה כמובן הס מלהזכיר והס מלעשות".
יוליה איתן, ראש מינהלת תעסוקת אוכלוסיות בזרוע העבודה של משרד העבודה והרווחה: "אם יש בין 12 ל-16 מועמדים לכל משרה פנויה, ועדיין מעסיקים חשים שהם לא מצליחים לגייס, זה מחייב בדק בית. אנחנו יודעים שזה כן שוק של מעסיקים ולעתים מעסיקים מנצלים את המצב. זכותו של העובד לא להסכים לקבל כל עבודה, וככל שמעסיקים לא מצליחים לאייש משרות הם צריכים לשאול את עצמם אם התנאים הולמים. צריך שניים לטנגו.
"על מעסיקים להסתכל על האופק האסטרטגי. כדי להשיג עובדים איכותיים צריכים לייצר יחסים הוגנים. אנחנו שומעים ממועמדים שדורשים מהם יותר על אותו סכום שהרוויחו קודם או שמציעים פחות עם אותה רשימת דרישות. אחד המסרים שלנו למעסיקים הוא להיות פתוחים, להשקיע בעובדים, לפתח אופק אסטרטגי, להשקיע באוכלוסיות מגוונות שיועילו להן בעתיד, במקום לחשוב רק על כאן ועכשיו".
גם דפנה אבירם ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירה שהתמונה מורכבת. "הטיעונים של מעסיקים הם נכונים ואמיתיים", היא מסבירה, באמת יש קושי בגיוס. מצד שני אנחנו יודעים שלפי נתוני הלמ"ס יש לנו כ-600 אלף דורשי עבודה, כולל החל"תניקים ועצמאים שסגרו את העסק. מול זה יש כ-60 אלף משרות פנויות, כלומר 10% מכלל המובטלים. גם אם נניח שכל ה-60 אלף משרות הללו יאוישו, נישאר עם יותר מחצי מיליון מובטלים. בנתונים האלה באמת אי אפשר להתעלם מכך שקשה לאייש משרות אבל להפסיק חל"ת ולזרוק אנשים ללא רשת ביטחון של דמי אבטלה זו לא אופציה טובה. המדינה חייבת לתת תמיכה לאנשים האלה".
הפתרון
מסבסוד עובדים ועד למשרות חלקיות
הפתרונות שעליהם מדברים כמעט מתחילת המשבר הם בסגנון המודל הגרמני - או סבסוד של העבודה עבור המעסיק. " קרו שני דברים במהלך התקופה הזו", מסביר גינזבורג. "החזקים עברו התייעלות. מה שלא הורג אותך מחשל אותך, והם למדו לעבוד עם פחות אנשים. אבל יש עשרות אלפי עסקים שיימחקו. זה נכון לתמוך באנשים, אבל התמיכה בצורה הנוכחית נותנת לאנשים תמריץ לא לחזור לעבודה וזה אמצעי שמאט את החזרה לעבודה. אני לא יודע מה יקרה ביוני, אבל אולי דמי האבטלה יוארכו עוד. השיטה הנכונה הייתה להעביר את זה דרך המעסיקים ולאפשר להם להעסיק עובדים במשרה חלקית ושהמדינה תשלים את השאר".
גם אבירם ניצן תומכת בווריאציה של המודל הגרמני. "אופציה נוספת היא חל"ת גמיש, בדומה למודל הגרמני. למשל בני זוג שיעבדו כל אחד שלושה ימים בשבוע, שעליהם ישלם המעסיק ואת היתרה תשלים המדינה. בימים הנותרים הם יהיו עם הילדים. זה מאפשר גמישות גם למעסיק. העובדה שאין גמישות פוגעת ביכולת שלנו להמשיך לשמר פעילות כלכלית בזמן האקורדיון הזה".
הצעה נוספת שלה היא הכשרה במקום אבטלה. "אפשר להקטין את התופעה באמצעות יצירת מנגנון שמחייב את העובדים לעבור הכשרה מקצועית. כדי לקבל את דמי האבטלה הם יצטרכו להשתתף בקורס שישביח את סט המיומנויות שלהם וזה יקבל פרופורציה אחרת. אם לא ייצאו לקורס יהיו חייבים לעבוד", היא אומרת.
האבטלה פוגעת גם בפנסיה, במוניטין ובהרגלי עבודה
להיעדרות משוק העבודה יש השפעות החורגות מהטווח המיידי של הפסד המשכורת. בחישוב שערך עבורנו אבי אייכלר, יועץ פנסיוני, ובעלים של "מירב הפנסיה", גבר בן 28 שלא עבד מתחילת המשבר (עשרה חודשים) בשכר של 8,000 שקל ברוטו לחודש, הבור בסכום שייצבר לגיל הפרישה (67) יעמוד על 64,300 שקל. הבור הזה יתורגם לאובדן של 325 שקל בקצבה החודשית. גבר בן 35 שמרוויח 12,000 שקל ברוטו יאבד בהגיעו לגיל פרישה, אם נעדר במשך עשרה חודשים משוק העבודה, 69,931 שקל ו-354 שקל בקצבה החודשית.
אישה בת 45 שמרוויחה משכורת של 15,000 שקל בחודש ולא עבדה מאמצע מרץ, תאבד 68,903 שקל בהגיעה לגיל הפרישה 64 ו-337 שקל בקצבה החודשית. החישוב נעשה תוך הנחת הפרשות של 6% עובד, 6.5% מעסיק ו-8.33% לפיצויים.
אבל מעבר לכך יש הפסד שאינו דווקא כספי. מיומנות העבודה משתנות כל הזמן ובמיוחד בתקופה זו. עובדים בעשרת החודשים האחרונים צברו המון מיומנויות חדשות. אבל מעבר לכך, אומרת דן הראל, עובדים שלא קמו לעבודה מדי בוקר במשך תקופה ארוכה עלולים להתקשות "להתניע" מחדש.
"ליציאה לעבודה יש גם ערכים מוספים שבוודאי מאוד נכונים ליום שאחרי", אומרת גם איתן. "לאנשים שמתנתקים משוק העבודה קשה לשוב. האטרקטיביות שלהם בעיני המעסיקים מתחילה לרדת, מטילים ספק במוטיבציה שלהם, במיומנויות העבודה. אנשים שלא עבדו פספסו את השינויים ומאוד חשוב, מעבר לחישוב האריתמטי, להישאר על הגלגל ולשמור על האפקטיביות שלך כעובד בשוק העבודה".
לדברי דן הראל, "מעסיקים לא מסתכלים בעין יפה על עובדים שלא עבדו זמן רב. מעסיקים מחפשים עובדים שיעזרו לארגון שלהם להצליח. עובד שיש לו חור בקורות חיים עקב אבטלת קורונה, ויגיד שלא מצא עבודה - מעסיק שפרסם וחיפש ונתקל בקושי למצוא, לא יקבל את זה בהבנה.
"זה תלוי כמובן במצב של כל עובד. אם יבוא טייס לחפש עבודה בתחום אחר, אפשר להבין שלקח לו זמן להבין שהוא צריך לחפש עבודה אחרת כי הייתה לו תקווה שיחזרו לטוס. אפילו טבח שחיכה שיחזירו אותו לעבודה. אבל בתחומים שהחברות המשיכו לעבוד, ויש תחומים שהמשיכו לעבוד גם בתקופת הסגר, בנאדם כזה שלא עבד זה שם עליו סימן שאלה מאוד גדול ובוודאי מול מועמד אחר שעבד בתקופה הזו".
הצעירים חשופים יותר לעבודות שנפגעו במגפה
כשמדברים על אנשים שלא מעוניינים לחזור לעבודה מדובר לרוב באנשים צעירים, שלכאורה פחות כבולים בהתחייבויות כספיות. קוראים להם "מפונקים", כאלה שרוצים לנצל את המדינה כדי לשבת על הספה. אבל למרות דמי האבטלה מהמדינה - שהם לא כל כך נדיבים ביחס למדינות אחרות - צעירים בני פחות מ-28 נפגעו הרבה יותר מהמשבר הנוכחי, גם משום שהם זכאים לקצבאות מופחתות לעומת שאר האוכלוסייה.
כך למשל, אדם מעל גיל 28 שהרוויח טרום המשבר 7,000 שקל בחודש יקבל 4,800 שקל דמי אבטלה, אבל אם הוא בן פחות מ-28 הוא יקבל רק 3,660 שקל. מי שהרוויח 11,000 שקל יקבל 6,270 שקל, אבל צעירים בני פחות מ-28 - רק 4,840 שקל.
לפי נייר מדיניות של קרן ברל כצנלסון, המציג סקר שנערך בקרב 600 צעירים בני 28-19 במהלך נובמבר, 73% מהמשיבים עבדו לפני המשבר. 21% ממי שעבדו לפני המשבר לא חזרו לעבוד נכון לתאריכי מילוי הסקר.
32% מהנשאלים קיבלו במהלך המשבר או מקבלים כעת דמי אבטלה או מענק לעצמאיים. בעוד ששכרם הממוצע, לפני פרוץ משבר הקורונה, עמד על 6,405 שקל, הרי שגובה דמי האבטלה/המענק שלו היו זכאים עמד על 2,915 שקל בממוצע. כלומר, מדובר בירידה של 55.5% מגובה ההשתכרות לפני המשבר.
כ-66% מהנשאלים בסקר העידו שהם מקבלים סיוע כלכלי כלשהו מהוריהם - 19% מהנשאלים נתמכים באופן שוטף בסכום חודשי של 1,000 שקל, לעומת 15.6% טרום המשבר.
כותב נייר המדיניות, טל אלוביץ', מתייחס לטענה שהמובטלים הצעירים לא ששים לחזור לעבוד. "המשרות הפנויות נמצאות באותם מקצועות שבהם קשה למעסיקים למצוא עובדים. להאשים את דמי האבטלה ביחס לאנשים מתחת לגיל 28 זה להאשים אדם ללא עוול בכפו. לצעירים יש שתי בעיות: הם גם נמצאים במקצועות שחשופים יותר לתנודתיות של הקורונה, הארחה, הסעדה ונופש, וגם מקבלים קצבה מופחתת, שנאמדת בגירעון של 940 שקל לחודש בממוצע. בתקופה של עשרה חודשים מדובר כמעט בעשרת אלפים שקל. יש לי חבר שחוגג 28 בעוד שלושה שבועות ודמי האבטלה שלו יקפצו באלף שקל".
נייר המדיניות כולל כמה המלצות מרכזיות. הראשונה שלהם היא לבטל מיידית את קריטריון הגיל בקביעת גובה קצבת האבטלה. "פער הקצבאות בין דרגות הגיל השונות הקיים בשגרה ונשמר בעת המשבר, הביא לכך שדמי האבטלה להם זכאים 200,000 צעירים מובטלים עד גיל 28 נמוכים בכ-1,000 שקל ביחס למי שמבוגרים מהם והשתכרו שכר ברוטו זהה לשלהם לפני המשבר".
המלצה נוספת להרחיב את היקף העסקת סטודנטים בשירות המדינה והרשויות הציבוריות מעבר להיקף המקסימלי - עד 120 שעות בחודש. המלצה נוספת היא לסבסד התמחויות לצעירים אצל מעסיק מוכר ובתחומים הקשורים ללימודיהם או לכישוריהם, באמצעות תגמול על העסקה כזו, זאת כדי למנוע "בור" תעסוקתי בקורות החיים.
עוד המלצה היא לתת סיוע בשכר דירה בגובה של עד 940 שקל לחודש (הפער הממוצע שנוצר עקב מדרג דמי האבטלה בין צעירים מתחת לגיל 28 למקביליהם שמעל לגיל 28) ובהתאם לחוזה שכירות בתוקף.
לטווח הבינוני, ממליצים בנייר המדיניות להכין תוכנית יציאה מהמשבר המיועדת לצעירים ולהימנע מהעברת הצעות להגמשת חוקי העבודה לטובת המעסיקים שהועלו לאחרונה.