בניין בשכונת עוני בישראל / צילום: תמר מצפי, גלובס
קרה לכם פעם שחרגתם ממסגרת המינוס בבנק עד שלא יכולתם יותר להוציא ולו שקל אחד? קרה לכם שבוטל כרטיס אשראי ולכן לא יכולתם אפילו להטעין את הרב קו שלכם? קרה לכם שלא ידעתם אם יהיה לכם אוכל מחר? שלא היה לכם כסף לשלם על ציוד לבית הספר בשביל הילדים שלכם? שניתקו לכם את החשמל כי לא יכולתם לשלם את החשבון? קרה לכם שנותרתם חשופים לחשיכה, לקור או לחום, בלי מים חמים במקלחת, בלי יכולת לקרר מזון במקרר או לחמם מזון בתנור?
לאחרונה גילינו כי בניגוד לכל שנה, השנה לא פורסם דוח העוני. את הדוח אולי אפשר להעלים, אך לא את המציאות.
בישראל יש כיום כ-2.7 מיליון אנשים שחיים בדיוק ככה: בלי יכולת לשלם חשבונות, בלי לדעת האם יהיה אוכל לשים על השולחן מחר, ברעב, בקור ובדלות, בפחד וסכנה תמידית להישאר ללא קורת גג.
שליש מאזרחי ישראל סובלים מעוני
מי שנקלע למצוקה כלכלית משול למי שנתקע עם הרכב בחול: במקום להצליח להיחלץ, המאמצים לצאת ממנו דווקא מובילים לעוד התחפרות בחול. אלא אם כן יש מי שמתגייס לעזור לך.
כך למשל, מי שאין לה חשמל בבית לא יכולה לקנות אוכל ולשמור במקרר, ואז הוצאות המזון גדלות. ילדים רעבים יתקשו להצליח להתרכז בלימודים ולפרוץ את מעגל העוני. מי שמשכורתו לא גבוהה מספיק בכדי לקחת הלוואה מהבנק, ימצא עצמו בשוק האפור משלם ריביות שיקברו סופית את היכולת לצאת ממעגל האימה של העוני.
ממדי העוני בישראל הם מהגבוהים במדינות המערב כבר שני עשורים לפחות. בשנת 2020 גדלו ממדי העוני פי 1.5: מ-20.1% ל-29.3%. המשמעות היא שכשליש מאזרחי ישראל סובלים לא רק מעוני, דלות, רעב ומחסור, אלא שגם החינוך של ילדיהם נפגע, הם חשופים יותר לבעיות רפואיות, התמכרויות ומצוקות נפשיות כתוצאה מהחשיפה הממושכת למצבי לחץ.
ממדי העוני והבעיות הנלוות למצבי עוני לא ייעלמו ביום שבו תדעך המגפה וחיינו, לכאורה, יחזרו למסלולם. מי שסטה לגמרי מהמסלול יתקשה לחזור אליו ללא סיוע חיצוני, ללא תמיכה וללא מערכות מרובדות מספיק, על-מנת לתת מענה לכלל הצרכים והבעיות הכרוכים בחיים בעוני.
שרותי הרווחה בישראל, אשר אמורים להתמודד עם כל אלו, ולסייע ל-2.7 מיליון תושבים לחלץ עצמם מעוני, שקועים בעצמם בעוני ודלות. מערכות השירותים החברתיים הורעבו, יובשו, ננטשו וצומצמו בתהליך מתוכנן, אידאולוגי וסדור של ממשלות ישראל ב-30 השנים האחרונות. שאיש לא יתבלבל - זה לא קרה במקרה ולא התפספס בטעות. זו חלק מהמשנה האידאולוגית שאומרת: שירות ציבורי רזה עדיף, עניים וחלשים צריכים להסתדר לבדם, וכוחות השוק הם מקודשים. ואז הגיעה הקורונה והביאה לגידול של כ-70% בפניות לשירותי הרווחה. ממשלת ישראל, תאמרי לי בבקשה כיצד אמורה מערכת מיובשת תקציבית עם עומסים בלתי אפשריים לעמוד בכך?
הפקרת העניים - פשע נגד האנושות
מדינת ישראל הולכת לבחירות בפעם הרביעית בשנתיים. אלו עולות מיליארדי שקלים, אשר מצטרפים למיליארדים שניתנו כמענקים בתקופת הקורונה. זה אומר שכשיש סיבה מספיק טובה - יש כסף. השאלה מה אנחנו, כחברה, בוחרים לעשות איתו.
להמשיך להזניח ולהפקיר שליש מאוכלוסיית מדינת ישראל, באופן מודע, מהווה לא פחות מאשר פשע נגד האנושות. יש מה לעשות. אפשר להיחלץ מעוני וממצבי המצוקה שהוא מוביל אליהם. אבל זה דורש החלטה מודעת, הסטת תקציבים והוספת תקנים למערכות הרווחה. בשלב זה נראה שההחלטה המודעת של ממשלת ישראל היא להמשיך לייצר מדיניות פופוליסטית שתצליח לקושש אולי עוד מספר קולות. זה לא מה שהחברה הישראלית צריכה. אנו צריכים מדיניות כלכלית וחברתית ארוכת טווח, מכוונת השקעה במערכות הציבוריות ולא צמצום שלהן. עלינו להבין כי המדיניות הנוכחית גורמת לכך שכחברה אנו משאירים בשולי הדרך את מי שלא הצליח לשרוד את התקופה.
עלינו האזרחים להתנגד לכך בכל הכוח, מתוך סולידריות ומתוך הבנה שחוסננו החברתי תלוי בכל אחד מהחלקים שמרכיבים את החברה שלנו.
הכותבת היא יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים