פסיקת מזונות / צילום: shutterstock
במשך עשרות שנים טענו אבות גרושים לאפליה קשה בחיובם בתשלום מזונות עבור הילדים לידי האם, ללא קשר למצבה הכלכלי ולכמות הזמן שבילו הילדים אצל כל אחד מההורים. ההלכה המשפטית הכתיבה חיוב כמעט אוטומטי בסך מינימלי של 1,200-1,400 שקל עבור כל ילד, ובנוסף כמה מאות שקלים עבור חלקו בשכר דירה או משכנתה המשולמים על-ידי האם. עבור גברים המשתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק, המשמעות הייתה לא פעם חורבן כלכלי מוחלט.
הערכאות המשפטיות האזרחיות לא הכחישו כי מדובר בפסיקה בלתי שוויונית ובלתי צודקת, אך הסתתרו מאחורי התירוץ שכך קובע החוק בישראל, המחייב גם את הערכאות האזרחיות לפסוק מזונות ילדים בהתאם להלכה היהודית.
למרבה האירוניה, במהלך כל אותם עשורים, הגוף שפוסק תמיד על-פי ההלכה היהודית, קרי בתי הדין הרבניים, נהגו לחייב את האבות בדמי מזונות נמוכים יותר מאשר הערכאה האזרחית, וכך נוצר אי-שוויון גם בין האבות עצמם.
ביולי 2017 חלה רעידת אדמה בתחום דיני המזונות, כאשר בית המשפט העליון הודיע על שינוי דרך הפרשנות של ההלכה בנושא מזונות הילדים, וקבע כי מעתה יילקחו בחשבון גם היכולות הכלכליות של האם וגם חלוקת הזמנים של כל ילד בין ההורים.
התוצאה המיידית הייתה שסכומי המזונות שנפסקו בבתי המשפט לענייני משפחה עבור אבות שאינם אמידים כלכלית, ירדו באופן קיצוני - מסכומים של אלפי שקלים בחודש לסכומים של מאות שקלים בודדות, ולעתים הופסקו תשלומי המזונות כליל.
למהלך חיובי זה נוצרה נגררת שלילית, בדמות היווצרו של חוסר איזון נוסף, בין אבות שפסק דינם ניתן לפני יולי 2017 לבין אלה שעניינם נדון לאחריו.
בתי המשפט לענייני משפחה התלבטו קשות מה לעשות במקרים של אבות ששילמו מזונות גבוהים מאד על בסיס ההלכה הישנה, והדעות נעו בין הסכמה לדון מחדש בגובה המזונות באופן גורף עבור כל מי שפנה, ועד סירוב מוחלט לפתוח את התיקים מחדש.
הגישה הרווחת הייתה פשרת אמצע: להקל על מי שיוכיח שינוי נסיבות אישי בנוסף לשינוי ההלכה המשפטית, אך רק אם חויב לכך בפסק דין. החיסרון הבולט של פסיקה זאת היה יצירת שכבה נוספת של קיפוח ואפליה, שכן מדוע ייענשו דווקא האבות שחסכו מזמנו של בית המשפט והגיעו להסכם גירושים, לעומת אלה שניהלו מאבק דמים עד למתן פסק דין.
רק מי שיוכיח שחל שינוי נסיבות מהותי בחייו, יקבל הזדמנות לדון בגובה המזונות
השבוע דו בית המשפט העליון בשאלת התחולה הרטרואקטיבית של הלכת המזונות החדשה לגבי פסקי דין והסכמים ישנים, וקבע קטגורית כי ההלכה לא תחול על שניהם. המשמעות היא שרק מי שיוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי בחייו, ומדובר בשינוי שלא ניתן היה לחזותו מראש, יוכל לקבל את ההזדמנות לדון מחדש בגובה המזונות.
הנימוקים לפסק הדין אינם נקיים מספקות, ובראשם הטענה על חשש להצפת בתי המשפט, המועלית כמעט שלוש שנים לאחר שינוי ההלכה, מבלי שהצפת בתי המשפט הגיעה אפילו עד הקרסוליים.
כמו כן, עיקרון סופיות הדיון אינו קיים בדיני מזונות, הנתונים מטבעם לבחינה מחדש, מאחר שמדובר על חיוב המתפרש על שנים ארוכות ביותר.
גם החשש מפני פגיעה ביחסי ההורים הוא שנוי במחלוקת, שהרי ספק אם אב שחש עצמו כל-כך מקופח ונגזל על-ידי גרושתו עקב שינוי ההלכה, באמת יוכל לקיים עימה יחסים טובים של הורות משותפת.
מדובר בהחלטה קשה ביותר עבור אבות הכורעים תחת נטל מזונות מוגזם תוך השתכרות נמוכה, כשאין מחלוקת שהתבססו על הלכה משפטית שגויה שבוטלה, אולם פסיקת בית המשפט העליון מחייבת את הערכאות הנמוכות לה.
לפיכך, לא מן הנמנע כי השאלה הבאה בה ייאלצו האחרונים לעסוק תהיה האם מגפת הקורונה והשלכותיה הכלכליות מהוות שינוי נסיבות מהותי עבור פתיחת תיקי המזונות מחדש במקרים המתאימים.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה