החודש התקיים בטמפה, פלורידה, משחק הסופרבול השנתי, שסיכם את העונה החולפת ב-NFL. המשחק נערך מול קהל של 25 אלף איש "בלבד" בשל תקנות הקורונה - מספר הצופים הנמוך ביותר אי-פעם - ולא היה מרגש במיוחד. גם פרסומות הטלוויזיה המושקעות, שמלוות אותו בפריים-טיים, שיקפו היטב את הלך הרוח השפוף והמקוטב של האומה האמריקאית. חברת ג'יפ, למשל, הלכה על פרסומת של "אמריקה הישנה והטובה" בכיכובו של ברוס ספרינגסטין. לעומת זאת, הפרסומת של GM בכיכובו של הקומיקאי וויל פארל הייתה כול כולה מחווה למדיניות הפרו-סביבתית העתידנית של ממשל ביידן והתמקדה בכוונות של GM לחשמל את רוב צי הרכב הדגמים שלה עד 2025.
אבל גם GM לובשת כיום שכפ"ץ ונערכת לתקופה עסקית קשה. בתקופת ממשל טרמפ נהנו יצרני הרכב המקומיים ממדיניות סביבתית מקילה, שסייעה להם לגרוף רווחי עתק ממכירת מיליוני רכבי SUV וטנדרים ענקיים וצמאים. כעת הם יצטרכו לחזור ולהשקיע הפחתת צריכת הדלק והפליטה ובפיתוח רכב חשמלי בעל רווחיות נמוכה, אם בכלל, לצד השקה בארה"ב של דגמים יותר קומפקטיים.
אחד המייצגים של תהליך ה-Down-Sizing של החברה, לפחות ברמה השיווקית, הוא שברולט "טריילבלייזר" החדש, שיצא בקיץ 2020 לשוק האמריקאי. בעבר השם הזה היה שויך לסדרת רכבי SUV מאסיביים ומסורתיים באורך של 4.8 מ'. כעת נושא אותו קרוס-אובר קומפקטי באורך כ-4.4 מ' עם מנוע טורבו קטנטן במונחים אמריקאיים.
חיצונית, הטריילבלייזר מנסה ליצור קשר משפחתי עם אחיו הגדולים באמצעות עיצוב צעיר ועדכני שמצליח לגרום לו להיראות גדול מכפי ממדיו האמיתיים. זה בולט במיוחד בחרטום המאסיבי, שעמוס בפרטי עיצוב קשוחים כולל גריל מדורג, פנסי דרך גדולים שנפרדים מפנסי ה-LED הראשיים ומעין פגוש תחתי קשוח.
פרופיל הצד נשלט עד ידי קשתות גלגלים מודגשות וגג "צף" ושטוח בגוון צביעה שונה מהגוף (ברכב המבחן) וזנב חסון למראה. בסך הכל זה כלי נאה, שמזכיר את קו העיצוב, שרווח כיום בכלי רכב קוריאניים (קיה סלטוס, למשל) וזה לא מפתיע אם לוקחים בחשבון שהרכב גם מיוצר וגם משווק בקוריאה.
המפתן של תא הנוסעים ממוקם גבוה יותר מהמקובל במשפחת הג'יפונים, אבל הוא מאפשר כניסה/יציאה נטולת מאמץ. תנוחת הישיבה מעל הכביש גבוהה יותר ומספקת לנהג תצפית ותחושת ביטחון. המרחב בתא הנוסעים מכובד עם שפע של מקום לראש מלפנים ומאחור, אפילו לנוסעים גבוהים, ומושב אחורי שטוח ונוח לשני מבוגרים עם מקום סביר למתיחת הרגליים לפנים. כמקובל בארצות הברית יש לרכב תא מטען מאסיבי שמתאים למסעות שופינג משפחתיים. יש גם מסעד מושב אחורי שמתקפל בקלות לרצפה כדי לפנות מרחב הטענה שטוח לחפצים גדולים.
מערך פיקוד קלאסי
מערך הפיקוד קלאסי עם לוח מחוונים אנלוגי גדול וצג נתונים נטול צבע. יש גם מערכת מולטימדיה מקורית עם מסך די גדול וחד, לפחות בגרסה הבכירה שבה נסענו. הנדסת האנוש שמרנית, נטולת התחכמויות עיצוביות ונוחה לתפעול אינטואיטיבי. חבילת האבזור המקורית בדגם הבכיר מקיפה מאוד וכולל גג חשמלי, פתיחה חשמלית של הדלת האחורית ומושב נהג חשמלי, אבל משום מה את המושב שלצד הנהג אי אפשר אפילו לכוון לגובה.
האבזור התקני כולל גם מערך עדכני של עזרי בטיחות אקטיביים היקפיים, שעושים את מלאכתו נאמנה מבלי להטריד את הנהג יתר על המידה בהתרעות מיותרות. איכות הייצור טובה, אך יחסית לפלח המחיר שבו נמכר הרכב יש יותר מדי משטחי פלסטיק נוקשים בטווח מגע של הנהג והנוסעים והגוון השולט הוא שחור-אפלולי. מעל 130 קמ"ש גם חודרים לתא לא מעט רעשי רוח.
להנעה אחראי מנוע 1.3 ליטר טורבו, שמייצר 155 כ"ס מכובדים ובגרסה כפולת ההנעה הוא משודך לתיבה אוטומטית בת 9 מהירויות (גרסאות הבסיס מצוידת בתיבה רציפה). למנוע לא חסר כוח, אבל משקלו העצמי של הרכב נושק ל-1.5 טון בגרסה הזו, והתיבה האוטומטית, שמכוילת בעליל לטובת חיסכון, גורמת להשהיה בהזרמת הכוח בעת האצה חזקה ובמצבי עצור/סע על כבישים עמוסים. אפשר לשלוט בהילוכים ידנית, אך מיקומו המוזר של מתג השליטה בקצה העליון של ידית ההילוכים מלמד שהיצרן לא מצפה שמישהו ינצל את האפשרות הזו.
מנגד, שיוט במהירויות גבוהות על כבישים בין-עירוניים מתבצע בשלווה. יש מספיק רזרבות כוח להשלמת עקיפות בטוחות, כולל בעליות תלולות. צריכת הדלק תלויה במידה רבה בבחירת הנהג. שילוב תכוף להנעה כפולה ורגל כבדה על הדוושה ייקחו את הצריכה למחוזות ה-11 קילומטרים לליטר. נהגים עדינים יותר יצליחו לחלץ גם 14 ק"מ לליטר, לא רע בכלל לרכב שמיועד לשוק האמריקאי.
לא מתוכנן לספק ריגושים
על הכביש הכלי לא מתוכנן לספק ולא מספק ריגושים. ההיגוי מספק את המינימום ההכרחי באגף ההיזון החוזר ולוקה בלא מעט היגוי מומנט מורגש בעת האצה. נטיית הגוף די מורגשת בעת העברות משקל על כבישים מפותלים, אם כי מבלי לפגוע בתחושת הביטחון של הנהג והיציבות הכיוונית טובה, גם במהירויות גבוהות תחת רוחות צד. בסך באגף הדינמי הכל הרכב לא חורג מהממוצע בפלח, לטוב או לרע.
נוחות הנסיעה על מהמורות עירוניות קופצנית למדי ובעת מפגש עם רמפות הרעדה המתלים נוטים לסיים את מהלכם בנקישה מתכתית. ייתכן שחלק מהאשם נמצא במציגי הספורט-שטח בעלי הפרופיל הגבוה אבל יש בפלח כלים נוחים יותר.
אחד הבונוסים המפתיעים של הגרסה הבכירה הוא כושר עבירות לא רע בשטחים משובשים. זה כמובן לא רכב שטח הארד-קור וההנעה הכפולה שלו מיועדת בעיקר לשיפור היציבות בתנאי חורף. אבל עם מרווח גחון של כ-18 סנטימטרים, צמיגים רב-תכליתיים ואפשרות לקבע את ההנעה הכפולה, הטריילרבלייזר ייקח את הנוסעים בו רחוק יותר על כבישי עפר ובוץ ממה שמלמד העיצוב החיצוני המגונדר.
בשורה התחתונה הטריילבלייזר הוא רכב פנאי נאה, מאובזר, שימושי ודי זריז אבל עם תג מחיר התחלתי של 149 אלף שקל, שנוסק עד 174 אלף שקל בגרסה כפולת ההנעה בה נסענו, הוא ממוקם קרוב לקצה העליון של טווח המחירים בפלח שלו הוא יקר משמעותית מכמה ממתחריו "הטבעיים". בעידן של דולר נמוך ניתן היה לצפות לתמחור יותר אגרסיבי.
חלק מהמתחרות
מיצובישי ASX
148 אלף שקל עולה הגרסה הבכירה של מיצובישי ASX. הממדים דומים לשברולט, בסיס הגלגלים ארוך בשלושה סנטימטרים, תא המטען קטן יותר משמעותית, אך תא הנוסעים מאובזר ומרווח. המנוע הוא 2 ליטר עם 150 כ"ס ותיבה רציפה שמאיץ את הרכב ל-100 ב-11.7 שניות וההנעה קדמית.
סובארו פורסטר Z
172 אלף שקל עולה גרסת ה-Z ההתחלתית של סובארו פורסטר. הממדים החיצוניים והימיים נדיבים, תא הנוסעים בנוי היטב ויש הנעה כפולה ומרווח גחון מכובד, שמספקים יכולת עבירות מכובדת בשטח. המנוע הוא 2.5 ליטר שמייצר 182 כ"ס ומשודך לתיבה אוטומטית רציפה.
ניסאן אקסטרייל
170 אלף שקל עולה גרסת הבסיס של ניסאן אקסטרייל עם הנעה קדמית ומנוע 1.3 ליטר בהספק 160 כ"ס. זהו רכב גדול, מרווח ובנוי היטב עם בסיס גלגלים באורך 2.71 מ' וחבילה בטיחותית מקיפה. התיבה כפולת מצמדים והתאוצה מאפס ל-100 קמ"ש אורכת כ-11.5 שניות.