הזפת שנערמה באחד החופים / צילום: דפנה בן נון
בסוף השבוע הקרוב יפקדו שוב אלפי ישראלים את החופים. הם יצטרפו לעובדי הרשויות, וינסו לסייע בטיפול באסון הזפת שפקד את מדינת ישראל בשבוע שעבר. לאורך כ-160 ק"מ של רצועת חופי ישראל (מתוך 195 ק"מ), מחוף בצת בצפון ועד לחופי ניצנים בדרום, נחתו כמויות גדולות של גושי זפת. מהחול ועד הסלעים, כמעט ולא נותר אזור ללא פגע.
למרות שמדובר באחד האסונות האקולוגיים הגדולים שהתרחשו במדינת ישראל, גם בשלב זה - שבוע לתוך האירוע - קיימים לא מעט סימני שאלה. החל מהתפעול בשטח ועד לשאלה הגדולה: האם יימצא האחראי לאסון, ואם יימצא, האם יצליחו הרשויות לגבות ממנו את מחיר המחדל.
בינתיים, משרדי הבריאות והחקלאות הוציאו הוראה לדייגים ולמשווקי הדגים בים התיכון, כי אין לשווק דגים ובעלי חיים ימיים שנדוגו בים עד להודעה חדשה. זאת, בעקבות חשש לבריאות הציבור, לאחר שמי הים זוהמו בכמויות גדולות של זפת.
ועדיין נותרו כמה שאלות בוערות בנושא, שיעסיקו אותנו בתקופה הקרובה.
1 מי האנייה שגרמה למפגע?
שבוע לאחר שהחלו להיפלט לחופי ישראל כמויות גדולות של זפת, חקירת הגורמים האפשריים למפגע עדיין נמשכת. לישראל אין טכנולוגיה מתאימה כדי לזהות אירוע דליפת דלק בים בזמן אמת, ובכך איבדו הרשויות זמן יקר מאוד שיכול היה לאפשר להן "לתפוס על חם" את המפגע, ולפעול לענישתו.
עם הגעת הזפת לחוף פנה המשרד להגנת הסביבה לסוכנות הבטיחות הימית האירופית EMSA, בבקשה לשחזר את צילומי הלוויין ולנסות לאתר את מקור המפגע. זאת לאחר שהמנוי הקבוע של ישראל לסוכנות בוטל לפני כמה חודשים.
עד כה אותרו כ-10 ספינות החשודות באירוע, אך פרטי המקרה לא פורסמו על ידי המשרד להגנת הסביבה. השבוע ביקש המשרד וקיבל מבית המשפט צו איסור פרסום על כל פרטי הפרשה, שעות ספורות לאחר פרסום פרטים אפשריים על אחת הספינות החשודות בתוכנית "הצינור" של גיא לרר.
לפי החשיפה של העיתונאי אמיר שואן בתוכנית, אחד מכלי השיט החשודים הוא הספינה 'מינרווה הלן', שנשאה נפט גולמי והשליכה עשרות טונות ממנו למים. האנייה עגנה בנמל במצרים, השליכה את הנפט לים כ-50 ק"מ מחופי ישראל, וחזרה למצרים - אולי בשל תקלה. בהמשך הפך הדלק הגולמי לזפת, לאחר שחלקים ממנו התאדו, והוא התייבש בים, והגיע לישראל עם הרוח המערבית החזקה. בין היתר, נבדק גם חשד למעורבות של אנייה נוספת באותה תקרית.
גם אילו היה מדובר בתקלה או בביצוע שטיפה של המכלית בים, מרבית הסיכויים הם שבספינה ידעו שהם מבצעים פשע חמור, והיו אמורים לדווח על כך, כדי לאפשר לרשויות להיערך להתמודדות. ישראל, כאמור, נאלצה להתמודד עם תאונת 'פגע וברח', שהפכה למפגע חמור.
אהוד גונן, חוקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, מסביר עד כמה מורכבת המשימה. "ענף הספנות הוא הענף הגלובלי ביותר בעולם. חברה שרשומה באיי קיימן יכולה להיות בעלים של אנייה שרשומה באיי הבתולה, ולהוביל מטען להודו עם קפטן סינגפורי. הן רשומות מאחורי 'דגלי נוחות' משיקולי מס, וקשה להגיע לאחראי עצמו.
"לכן, יש משמעות לפעילות בזמן אמת. כשהאנייה נתפסת, יש לך משהו ביד. כשהיא מפליגה לנמל אחר במדינה אחרת, זה כבר קשה מאוד להגיע לבעלים. הדרך היחידה כמעט היא לעצור את האנייה כשהיא עומדת בנמל, ולגרום לבעלים הפסדים של מיליוני דולרים".
לגונן יש גם פתרון עתידי למקרים שעלולים להתרחש: סנכרון בין גורמים ממשלתיים. זה נשמע פשוט לכאורה, אך ייתכן שאיש בצמרת לא חשב על כך קודם. "בישראל אין מודעות ימית, למרות שיש לה אמצעים לניטור המרחב הימי ברזולוציות מאוד מדויקות 24/7, בגלל חיל הים.
"חיל הים מוציא טיסות סיור כל הזמן, כל מה שצריך זה להוסיף לו את המשימה הזו, מתוך בנייה של מודעות ימית. חיל הים יכול לדווח למשרד להגנת הסביבה אם הוא מאתר זיהום משמעותי, זה רק עניין של חיבור ושל רצון פוליטי. כרגע, אנחנו לוקים בעיוורון ימי בכל מה שקורה אחרי קו החוף. אנחנו יודעים מה קורה בכל נקודה בסוריה, אבל לא בים, שמתנהל כשטח הפקר".
2 מה סוג הזפת, ומה השפעתו?
עדיין לא ידוע באופן ודאי מהו הרכבו של החומר שזלג אל הים, והפך לזפת. המשרד להגנת הסביבה ביצע סדרה של דיגומים לאורך חופי המדינה וחלק מהאנליזות כבר התקבלו, אך אין זיהוי ודאי. שבוע שלם לאחר התקרית - עדיין אין תוצאה למהות החומר.
ההשערה הראשונית הייתה שמדובר במזוט, אך האפשרות של דליפת נפט גולמי לא נשללה. לסוג החומר יש חשיבות רבה עבור מבצע הניקיון, וההיערכות לטיפול במערכות האקולוגיות שנפגעו בשל התקרית. עד שהרשויות לא יידעו מה סוג החומר, לא תהיה דרך לאמוד באופן מלא את הנזק, ובוודאי שלא את הנזק לצמחייה ולים. אם מדובר בכמה סוגים של חומרים שנשפכו לים, גם לכך ישנה משמעות שונה. ברשות הטבע והגנים אספו זפת מכל החופים כדי לבדוק האם יש שונות, אך תוצאות הדיגום אינן מיידיות.
ההשפעה של הזפת על הסלעים, למשל, איננה רק ניכרת לעין. חיות מיקרוסקופיות הניזונות מצמחים הגדלים בין או על הסלעים, ייפגעו - וזה עלול להשפיע על המערכת האקולוגית באזור. שושנות הים, צמחיית הים והספוגים הצמודים לקרקע ספגו אף הם נפט או זפת ששקעו. ברשות הטבע והגנים יבצעו בחודשי הקיץ סקר במטרה לאמוד את השפעת האירוע - ולגלות האם הותיר חותם משמעותי מתחת לפני הים ובסביבת הסלעים.
אגב כך, ברשות הטבע והגנים ניסו בימים האחרונים לחלץ את הזפת מהסלעים. זוהי משימה קשה וסיזיפית, שעד עתה נתקלה בכישלונות טכנולוגיים. הפעילות הזו יכולה להיערך חודשים, לאחר שהניסיון לפרק את הזפת באמצעות חומרים שונים כשל, ובחופים חזרו לעבוד עם הידיים - פטיש, איזמל וגירוד פיזי של הזפת. "ביקשנו להפסיק שם את כל הניסיונות האלו, כי הם גרמו נזק לסלעים", מספר שאול גולדשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים. "אנחנו חושבים על דרכים אחרות להסיר את הזפת, אולי כשתתקשה. מנסים למצוא את השיטה הטובה לפירוק מבלי לגרום נזק נוסף. זה ייקח זמן".
3 מה עושים עם הפסולת?
בשלב זה, זפת עדיין קיימת במים, וברשות הטבע והגנים מעריכים שהיא תוסיף להגיע אל החופים (ממש לאחרונה היא הגיעה למכמורת, למשל). חלק מהזפת יישאר בזמן הקרוב בים, כיוון שהיא נדבקה לאצות הנסחפות בהדרגה אל החוף.
עד היום, נאספו כ- 1,200 טונות של זפת מעורבת בפסולת מהחופים , ומלאכת האיסוף עודנה נמשכת, אך לא לכל הפסולת יש כתובת. רק ביום רביעי, שבוע לאחר התקרית, איתר המשרד להגנת הסביבה את הנקודה שאליה ניתן להעביר את הפסולת הרבה שנערמה: אתר ההטמנה ברמת חובב. שם תופרד הפסולת, כך שהזפת תחולץ מבליל דביק של שברי עצים, פלסטיק, צדפות ופסולת שגררה יחד איתה מהים.
ההפרדה בחופים עצמם, כפי שהגדיר המשרד להגנת הסביבה שמוטב שתתבצע, לא צלחה - לאחר שמתנדבים רבים גדשו את החופים, והאירוע הפך קשה לניהול. אך גם לאחר הפרדת החומרים ברמת חובב, עד לשלב זה, עדיין אין תוכנית סופית לטיפול בפסולת הקצה. חלקה תועבר להטמנה, וחלקה תעבור כנראה לטיפול במפעלי נשר.
בכל מקרה, הזפת לא תיעלם כל כך מהר מהחופים, כפי שמדגיש גולדשטיין. לדבריו, "הזיהום יישאר בשנים הקרובות. מה שלא נעשה, יש חלקיקים קטנים שאי אפשר לאסוף מהחוף, ומי שיבלה שם יחזור הביתה עם רגליים שחורות. זה לא נחשב 'מלוכלך', אבל אי אפשר לנקות את החוף ב-100%. זה סיזיפי, לא סביבתי וגם לא כלכלי".
4 האם הכסף בתוכנית הכלכלית יספיק?
השבוע אישרה הממשלה הקצאת 45 מיליון שקל לטיפול בזיהום החופים ולפינוי הפסולת לאתרי הטמנה. הכסף יגיע מקופת הקרן למניעת זיהום ים, ולפי התוכנית יוקצו עד 250 אלף שקל לכל קילומטר של קו חוף, לטובת הרשויות שעל כתפיהן הוטלה מלאכת הניקיון, או אזורי השמורות שבהן מטפלת רשות הטבע והגנים.
גולדשטיין סבור שהתקציב שהקצתה המדינה נמוך בכמחצית מהנדרש. לדבריו, יש צורך בתקציב של -70-84 מיליון בכדי לטפל בחופים החוליים והסלעיים, ולשקם את בתי הגידול הטבעיים. "בחישוב פשוט, העלות האמיתית לניקוי קילומטר היא פי כמה וכמה ממש שפרסם המשרד להגנת הסביבה. בחוף חולי זה יכול להגיע לפי 10 עד פי 20, וניקוי שטחים סלעיים יכול לעלות גם פי 50".
לפי גולדשטיין, המתנדבים הם פתרון זמני בלבד. "ברגע שייפתחו חופי הרחצה העניין הציבורי יירד, והניקוי ייעשה בעזרת צוותים מקצועיים וקבלנים. מה שלא יוחלט עכשיו, לא יוחלט בהמשך. זה אסון שפוקד אותנו בפעם הראשונה בהיקף הזה. אנחנו לא יכולים להשתמש בכל מקום באנשים לא מיומנים, אלו מקומות שיושבים על קו המים, יש שם זרמים, יש לנו גם אחריות על מתנדבים ולא מעט הוצאות בגינם".
הניסיון להגדיל את התקציב המדובר, אגב כך, לא צלח בשלב זה. לדברי גולדשטיין, "הוצאנו מיליון שקל מהתקציב הדל של רשות הטבע והגנים כדי להתחיל לטפל במפגע. אם נצטרך, ניכנס לחובות, כי אסור להשאיר את הים וחופיו עם הזפת".