רועי פולקמן, יו"ר הוועדה / צילום: ליאור מזרחי
אחרי חצי שנה של עבודה שבה ועדת פולקמן בוחנת סוגיות באסדרת שוק השידורים בישראל, כשברקע כיפופי ידיים וטיוטת מסקנות שכבר הופצה - כלל לא בטוח שניתן יהיה להגיש מסקנות רשמיות. לגלובס נודע כי בימים אלה בוחנת היועצת המשפטית של משרד התקשורת עו"ד דנה נויפלד האם אפשר מבחינה משפטית להגיש מסקנות בסמיכות כה רבה למועד הבחירות.
נזכיר כי ועדת פולקמן הוקמה על-ידי שר התקשורת הקודם יועז הנדל, במטרה לבחון את שוק השידורים כפי שהוא היום, על הרגולציה המיושנת שבו, ולגבש המלצות שיסדירו אותו בחוקים ותקנות שיביאו בחשבון את כל השינויים הטכנולוגיים שחלו מאז חוקק חוק התקשורת.
המחלוקות הובילו להארכות
הוועדה הוקמה בחודש אוגוסט ואמורה הייתה להגיש את מסקנותיה כבר בסוף דצמבר. מלבד היו"ר רועי פולקמן, הורכבה הוועדה מעוד שישה חברים ממשרד התקשורת, המשפטים והאוצר, ושני משקיפים מהרשות השנייה וממועצת הכבלים והלוויין, זאת כדי שניתן יהיה לראות את השוק מנקודות ראות שונות. באוקטובר קיימה הוועדה שימוע ציבורי כדי לשמוע את עמדותיהם של בעלי האינטרסים השונים בשוק בסוגיות העומדות לבחינתה, ואז החל מרתון דיונים כדי לגבש מסקנות.
כבר בשלב הדיונים התגלעו מחלוקות קשות בין נציגי משרד האוצר, משרד התקשורת, ופולקמן בסוגיות מהותיות כמו האם ועד כמה צריכה הוועדה להתייחס לנושאים כמו השפעת כוחן של גוגל ופייסבוק על השוק. המחלוקות הביאו לבקשה לקבל הארכה עד שלב גיבוש המסקנות ולגלובס נודע כי לפני ימים ספורים קיבלה הוועדה הארכה נוספת, והגשת המסקנות נדחתה עד ל-10 במרץ - שבועיים לפני יום הבחירות.
אמנם עצם קיומן של הבחירות לא נפל על משרד התקשורת כרעם ביום בהיר - האפשרות הייתה קיימת עוד בזמן כינון הוועדה וכמה שבועות אחרי הקמתה הוחלט על פיזור הכנסת, ובהמשך, כתוצאה מהמשבר הפוליטי גם התחלף שר התקשורת; יועז הנדל פוטר ואת מקומו תפס בני גנץ. ולמרות זאת, במהלך כל הזמן שחלף המשיכה הוועדה לפעול.
לאחרונה, למרות הוויכוח הקשה בין חבריה הופצה טיוטה של המסקנות אותן מתעתד פולקמן להגיש (במידה ויאפשרו לו). לגלובס נודע כי אחת המסקנות העיקריות נוגעת לשינוי מהותי בשוק המדיה והפרסום לפיו בעוד שנתיים יתבטלו הסעיפים בחוק התקשורת המכונים "must carry" מתוקפם מחויבים הערוצים המסחריים, קשת ורשת להעביר את השידור הליניארי שלהם בחינם להוט ו-yes, ואילו הפלטפורמות מחויבות להפיץ אותו. במקביל, ישונה החוק האוסר על הוט ו-yes לשלב פרסום בתכנים שלהן, והן תוכלנה להתחיל ולהציע פרסום בכל הערוצים שייבחרו.
עוד קודם לכן תבוטל הוראת השעה הנוגעת להעברת שידורי קשת ורשת בפלטפורמות האינטרנטיות. נזכיר כי בעבר, כשסלקום ופרטנר הפכו לשחקני טלוויזיה גובש צו שעה שאפשר להגדיר באופן שונה את ההתקשרות שלהן עם הערוצים המסחריים. בניגוד לסיטואציה החוקית הקיימת עם הוט ו-yes, הצו מאפשר קיום מו"מ מסחרי בין הצדדים שבמסגרתו משלמות הפלטפורמות לערוצים על התוכן המועבר דרכן. כיום יש להוט ול-yes פלטפורמות שידור אינטרנטיות שתמורת השידורים עליהן קשת ורשת מקבלות תמורה, אך ביטול צו השעה יאפשר גם ניהול מו"מ מחודש על שידורי ה-catch up (השידורים הנדחים ב-24 שעות הראשונות שלאחר השידור שמחושבים כיום כחלק מהצפייה הליניארית) ועל הממירים המקליטים.
הוויכוח: מי אחראי להצלחת השני
מסקנות כאלה אמורות להגדיר מחדש את מאזן הכוחות בין השחקנים בשוק המדיה, בעיקר של הוט ו-yes מול קשת ורשת. נזכיר כי על-פי חוק התקשורת כפי שהוא היום קיימת חלוקה המגדירה את מודל ההכנסות של הפלטפורמות והערוצים: קשת ורשת אמורות להעביר את התוכן שלהן ולהתקיים ממכירת פרסום, והוט ו-yes אינן יכולות למכור פרסום והן מתקיימות מדמי מנוי שמשולם להם עבור התוכן, שאת רובו הן קונות (או במקרה של קשת ורשת מקבלות) ממקורות אחרים.
בין הצדדים ניטש כבר שנים ארוכות ויכוח מי אחראי להצלחתו של השני: קשת ורשת טוענות כי אחוז הצפייה בהן בתוך כלל הצפייה בשידורים של הפלטפורמות עומד על למעלה מ-60%, ולכן התוכן שהן מייצרות מהווה שובר שוויון מסחרי שיש לשלם עליו - כפי שנהוג ברוב השווקים בעולם. הפלטפורמות טוענות כי אלמלא היו מעבירות לבתים את קשת ורשת הערוצים היו מפיצים שידורים רק באמצעות עידן פלוס וכלל לא היו מגיעים לכוח הנוכחי.
לכאורה, אם אכן תתקיים ההמלצה של פולקמן, תיפתח התחרות בשוק, והמו"מ המסחרי יכריע מי חזק ממי, אם בכלל. אמנם הסוכרייה שהוט ו-yes אמורות לקבל תמורת "הרעת התנאים" של תשלום על תוכן אמורה להיות האופציה לשווק פרסום, אבל ישנה בטיוטה לקונה נוספת שאין עליה פתרון: המסקנות אינן מחייבות את הוט ו-yes להותיר בידי הערוצים את האפיקים עליהם שילמו למדינה במסגרת המכרז. נזכיר כי מדובר על כ-40 מיליון שקל, שמתוכם קשת למשל, שילמה 25 מיליון שקל תמורת הזכות לקבל את ערוץ 22. בנוסף, קשת ורשת השקיעו מיליוני שקלים בהשקעות שיווקיות-פרסומיות, שנועדו למתג אותן תחת הערוצים הנוכחיים, אך בסיטואציה שבה הכל פתוח למו"מ מסחרי הפלטפורמות נשארות גם הן עם קלפים חזקים ביד, וההשקעה של קשת ורשת עלולה לרדת לטמיון.
מחפשים הצדקות לבעייתיות
חזרה לעניין עיתוי פרסום המסקנות: כרגע נראה כי גם אם בסופו של דבר יוחלט במשרד התקשורת לאפשר לפולקמן להגיש אותן רשמית, במשרדי התקשורת והאוצר ימנעו מלחתום עליהן, או יגישו חוות דעת נלוות משל עצמן. בנוסף, כבר עתה ברור כי המסקנות לא יחליקו בקלות בגרון לרוב השחקנים בשוק. מצד אחד, כל אחד מהם זוכה להטבות מסוימות ביחס למצב הקיים אבל נגד רובם היו רוצים לראות מסקנות יותר נוחות, וכבר עתה כולם מחפשים הצדקות או הקשרים פוליטיים שיסבירו מדוע המסקנות בעייתיות. כך שציבורית יהיה לא פשוט להציג אותם בעיתוי הנוכחי.
רק לאחרונה נדרש היועמ"ש לסוגיה דומה כששר התקשורת בני גנץ הודיע על הכוונה להוציא את גלי צה"ל ממשרד הביטחון ועל הקמת ועדה מקצועית שתכריע בסוגיית עתידו. היועמ"ש קבע כי אין מניעה כי וועדה כזו תפעל, אך השר מנוע בעת ממשלת מעבר מלקבל הכרעות בנושא, וכל המלצה, אם תהיה, תעלה על שולחנו של השר הבא, אם יחליט לדון בכך. בשלב הזה הולך ומסתמן כי הוועדה לא תגיש את המלצותיה באופן רשמי לפני הבחירות, וגם אם המסקנות יוגשו - גורלן צפוי להיות דומה לגורלן של שתי הוועדות הקודמות שדנו בכך, מה שאומר עוד ועדה שפעלה מכספי ציבור לחינם. ממשרד התקשורת נמסר: "מועד הגשת המסקנות נקבע ל 10.3. מטבע הדברים תקופת בחירות הינה תקופה מורכבת אשר עשויה לעכב את שלב היישום, המשרד יפעל לקידום הרפורמה". מוועדת פולקמן, טרם התקבלה תגובה.
למה מעכב שר האוצר העברת 35 מיליון שקל לקשת, רשת הוט ו-yes
האם שר האוצר ישראל כ"ץ משחק בכיפוף ידיים עם שר התקשורת בני גנץ? שבועיים חלפו מאז חתם גנץ על הוראה לשחרר את כספי הביד - 35 מיליון שקל שהמדינה אמורה להעביר לקשת, רשת, הוט ו-yes, וכ"ץ נמנע מלהעביר את הכסף למרות שלכאורה מדובר בעניין טכני. גורמים בתעשייה מספרים כי לאחרונה נעשו מספר ניסיונות לברר מדוע מתעכב הכסף, זאת למרות שהדרג המקצועי במשרד האוצר מסביר כי מדובר בהליך פורמלי, מה שמעלה חשש כי השיקולים אינם ענייניים.
הביד הוא סכום של 35 מיליון שקל ששילמו הערוצים המסחריים ב-2017 תמורת אפיקי השידור, סכום שאמור על-פי החוק לחזור לשוק כדי שישקיעו אותו בהפקות מקור.
סאגת כספי הביד נמשכת כבר למעלה מחמש שנים, וגם בחודשים האחרונים, כשנראה היה כי הסוגיה נמצאת בדרך לפתרון, צצו עיכובים בגלל כיפופי ידיים בין-משרדיים, משפטיזציה וניסיון של הדרג הפקידותי לוודא שלא תהיה התערבות פוליטית בתכנים של גופי השידור.
בחודש יוני האחרון הודיע שר התקשורת דאז יועז הנדל כי החליט לחלק את הכסף בחלקים שווים בין קשת, רשת, הוט ו-yes. אולם הציב תנאים הנוגעים לסוג ההפקות לו יועד הכסף, וקבע כי "על הכספים להיות מושקעים בתכנים בעלי זיקה להוויה הישראלית, כגון ממלכתיות, התיישבות, קליטת עלייה, גיוון החברה הישראלית, ציונות, שילוב מיעוטים בחברה הישראלית, יהדות התפוצות, היסטוריה של עם ישראל ומדינת ישראל".
לאחר ההחלטה של הנדל עבר הכדור למגרש של משרד האוצר - הגוף שאמור להעביר את הכסף למועצת הרשות השנייה ולמועצת הכבלים והלוויין, שהם הרגולטורים המופקדים בפועל על חלוקתו. אלא שהיועץ המשפטי של משרד האוצר, עו"ד אסי מסינג, סבר כי הנדל חרג מסמכותו בכך שקבע פרמטרים תוכניים לחלוקת הכסף, ולכן משרד האוצר לא יכול לשלם אותו לפי מתווה השר.
למרות שבמשרד התקשורת טענו כי קיבלו אישור מראש למהלך, עו"ד מסינג פנה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מאיר לוין, כדי לקבל חוו"ד כתובה. במשך שבועות ארוכים המתינו במשרד המשפטים לחוו"ד, שהועברה רק השבוע למשרדי האוצר והתקשורת. בהמשך קבע לוין בחוו"ד כי יש קושי משפטי במנגנון שיצר הנדל לחלוקת הכסף, אך ניתן לאשר אותו. עם זאת, בתחילת החודש הוחלט במשרד התקשורת לוותר על הסעיף לחלוטין, מה שסלל שוב את הדרך להעברת הכספים לגופי השידור. אבל למרות זאת מסיבות עלומות נמנע כ"ץ מלהעביר את הכסף, ועד עתה גם לא ניתנה לגלובס תשובה מספקת מדוע. ממשרד האוצר טרם התקבלה תגובה.