המשתתפים ב־50:50. המחזור השני החל בינואר / צילום: מכללת עזריאלי להנדסה
קוסאי בן ה-26, בוגר לימודי הנדסת תוכנה משכם, הגה את הרעיון העסקי שלו בתוך 24 שעות במסגרת תרגיל מזורז בסמינר בו השתתף. הרעיון היה לפתח אפליקציה שתחבר בין פועלים פלסטינים לבין מעבידים ישראלים. כדי לקדם את הרעיון הוא הצטרף לתוכנית האצת הסטארט-אפים היהודית-ערבית 50:50, במהלכה התחבר עם צוות יהודי-ערבי להקמת המיזם Avodeem, שקוסאי מקווה שישיק מוצר לשוק בקרוב.
"היום פועלים פלסטינים צריכים לקום בשלוש לפנות בוקר כדי להגיע לגבול עם ישראל בארבע, לחצות אותו ולהתחיל לחפש עבודה. לפעמים הם חוזרים בסוף היום בידיים ריקות. אנחנו רוצים להבטיח להם עבודה", קוסאי מסביר. "גם לקבל אישור עבודה זאת בעיה. הפועלים פונים לברוקרים וצריכים לשלם יותר מ-2,000 שקל לאישור חודשי. אם הם יתקשרו ישירות עם המעביד, אז הוא יוכל לסדר להם אישור בחינם או בתשלום עמלה נמוכה".
תוכנית 50:50 ליזמים ישראלים ופלסטינים נמשכת כשמונה חודשים מינואר עד אוגוסט. בשלב הראשון עוברים המשתתפים סדרת סדנאות ובהן נוצרים צוותים מגוונים ומתגבשים רעיונות. בשלב השני, שמתקיים במכללת עזריאלי להנדסה בירושלים, המשתתפים לומדים כיצד לפתח את המיזם משלב הרעיון לביצוע. בשלב השלישי המשתתפים אמורים לטוס לסמינר קיץ במימון מלא באוניברסיטת נורת'ווסטרן בבוסטון כדי לקדם את רעיונותיהם שם, אם הקורונה תאפשר זאת כמובן.
לראשונה גם משתתף מעזה
קוסאי וצוותו השתתפו במחזור הראשון של התוכנית ב-2020 וזכו במקום הראשון עם פרס של 5,000 דולר במזומן ועוד 25 אלף לקניית שירותים ממיקרוסופט. המחזור השני של התוכנית החל לפעול בחודש שעבר ומורכב מחלוקה כמעט שווה בין ישראלים יהודים, ישראלים מהחברה הערבית ופלסטינים. כיוון שהתוכנית נערכת מראש בזום בעקבות הקורונה, היא כוללת לראשונה גם יזם מעזה, שלא יכול היה להשתתף אחרת.
קוסאי ביקש שלא לפרסם את שמו המלא בכתבה. "בשכם לא קל להגיד שאתה עובד עם ישראלים או שיש לך חברים ישראלים", הוא מסביר. "בעוד בישראל אתה כל הזמן רואה ופוגש ערבים, בשכם יש הרבה אנשים שמעולם לא פגשו ישראלים בחיים שלהם. גם אני לא הכרתי עד לפני כמה שנים ישראלים ולא חלמתי שאעבוד עם ישראלים". לעובדה שהצוות שלו מורכב מישראלים ופלסטינים יש בכל מקרה גם יתרון פרקטי. "לפרויקט כמו שלי אתה חייב אנשים משני הצדדים כי לי לא קל להיכנס כל פעם לצד הישראלי".
סטארט-אפ נוסף שנבנה במחזור הראשון של 50:50 הוא BlockIT. גל דביר, בן 39 מתל אביב, יוצר ועורך וידיאו במקצועו, השתתף לפני חמש שנים בפרויקט של יצירת סרטים במציאות מדומה. מאז הוא התאהב בעולם הזה וחיפש דרך לבנות מיזם המבוסס עליו. בתחילה דביר חשב על התחום של ערים חכמות אבל בהשפעת שותפתו סאלי עוואד (39), ישראלית מהחברה הערבית ומורה בעברה, הם החליטו להתמקד בעולם החינוך.
במסגרת 50:50 הם צירפו את ניקולה מנסור, ישראלי מהחברה הערבית, וקרים אבו אפילת ממזרח ירושלים, שמגדיר עצמו ירדני-ישראלי. "בגיל צעיר הייתי פעיל בכל מיני פעילויות שלום ודו-קיום, אבל ל-50:50 הגעתי בלי אג'נדה אידאולוגית, רק מתוך רצון להתעסק ביזמות. ההרגשה שלי הייתה שאנשים לא באים לפתור את בעיות העולם אלא לעשות דברים ביחד כשווים, זה הפך את זה לחוויה מאוד חזקה", אומר דביר.
המוצר של BlockIT מבוסס על קוביות המכילות שבבים המאפשרים לייצג אותן בעולם ממחושב. כאשר ילד בונה מגדל עם הקוביות, ניתן להעשיר את החוויה שלו על ידי הצגת המגדל על מסך המחשב או הסמארטפון כטירה מימי הביניים. "המטרה היא לתת לילד מוטיבציה לבנות דברים מורכבים ולנסות להבין את המבנה שלהם דרך משחק שמשלב בין העולם האמיתי היבש לעולם וירטואלי עשיר", מסביר דביר. "הילדים גם ככה נמצאים כל הזמן מול המסך, אז אנחנו רוצים לפחות לשפר את המיומנויות החברתיות שלהם וללמד אותם לעבוד ביחד תוך כדי", מוסיפה שותפתו עוואד.
לדברי עוואד, "יש הרבה ערבים מוכשרים שעובדים בהייטק, אבל מעט מאוד מהם הופכים ליזמים שמקימים חברה. 50:50 הייתה הזדמנות פז שיהודים וערבים יתקשרו ממקום שווה, כמייסדים משותפים, ולא שהערבים יעבדו אצל היהודים כמו תמיד".
לפעמים סתם רבים על אגו
50:50 היא לא התוכנית היחידה שמנסה לקדם יזמות ערבית. לדברי פרופ' אמיר גרינשטיין, מרצה לשיווק בנורתאיסטרן בבוסטון ואחד משני יוזמי התוכנית, 50:50 נמצאת בתווך בין תוכניות יזמות קצרות וראשוניות, כמו Tech2Peace שנמשכת שבועיים, לבין תוכניות מקצועיות כמו Takwin Labs, חממה לטיפוח סטארט-אפים של יזמים ערבים. הייחוד של 50:50 הוא גם בשילוב של פלסטינים, לצד ישראלים יהודים ובני החברה הערבית.
"גם הפלסטינים רוצים להיות סטארט-אפ ניישן או לפחות להתקרב לזה. יש הרבה מהנדסים פלסטינים אבל הם בדרך כלל יעבדו בחברות מיקור חוץ ובמקרים נדירים כמו של חברת מלאנוקס יעברו להעסקה ישירה", הוא אומר. "חלק מהיהודים שמגיעים אלינו לתוכנית מתייחסים אליה כאל הזדמנות לדיאלוג עם הצד השני, אבל הערבים, ישראלים ופלסטינים, מתייחסים לזה כאל ביזנס נטו. הם רוצים לשפר את איכות חייהם, שתהיה כמו זו בתל אביב".
המורכבות הפוליטית כמובן גם היא מזדחלת לתוך הפעילות של 50:50. גרינשטיין מספר כי במחזור הראשון אשתקד אחד המשתתף ויתר על הופעה מפני משקיעים פוטנציאליים ביום ההדגמה. "היה לנו משתתף ערבי ירושלמי שעבד יחד עם שני שותפים פלסטינים שלא היו חלק מהתוכנית רשמית. הם לא רצו להיחשף ולכן לא הרשו לו להגיע ולהציג מחשש שזהותם תחשף", הוא אומר. "הם היו דווקא הצוות הכי מוצלח בתוכנית וגייסו כבר 150 אלף דולר לבנייה של אפליקציה לבריאות ותזונה לעולם הערבי, שם יש בעיה קשה של השמנה וחוסר בפעילות גופנית".
אבל גרינשטיין אומר שלא כל דבר שקורה בתוכנית אפשר לייחס לקונפליקט הלאומי. "היה לנו צוות של שתי יזמיות, אחת יהודייה והשנייה פלסטינית, שליווינו אותן מקרוב והשקענו בהן המון, אבל בסוף זה פתאום התפרק. גם הקואצ'ר ששלחנו לא הצליח להציל את השותפות. חשבנו שזה עניין של הבדלי תרבות ונורמות בהתחלה, אבל בסוף גילינו שזה לא היה קשור בכלל לזה. לשתי היזמיות היה הרבה אגו, שתיהן רצו להיות המנכ"ליות של החברה ועל זה העניין התפוצץ".
***גילוי מלא: פרופ' אמיר גרינשטיין הוא בעל טור במוסף G של גלובס.