עורך דין נוסף חשוד בסיוע לאחים אמיר ויצחק דיין בפרשת העלמות המס לכאורה באמצעות נאמנות זרה. שמו של עורך הדין - שזומן תחילה למסור עדות כעד בפרשה, אך בהמשך הפך לחשוד - נאסר כעת לפרסום. במסגרת החקירה נערך חיפוש במשרדו של עורך הדין על-ידי חוקרי רשות המסים, ונתפסו מסמכים הקשורים לשירות שניתן לאחים דיין.
בפסק דין שניתן השבוע קבע סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט חגי ברנר, כי רשות המסים רשאית לעיין במסמכים שנתפסו במשרדו של עורך הדין וקשורים לאחים דיין. בכך דחה השופט את טענתו של עורך הדין החשוד כי המסמכים שנתפסו במהלך החיפוש מוגנים בחיסיון עורך דין-לקוח.
מדובר בהליך השני הקשור לחיסיון מסמכים בשל יחסי עורך דין-לקוח בקשר לפרשת האחים דיין. בהליך הראשון קבע בית המשפט המחוזי בחודש שעבר כי רשות המסים רשאית לעיין במסמכים שנתפסו במשרדו של עו"ד דורון לוי במסגרת חקירתו בחשד כי סייע לאחים דיין בהעלמות מס בהיקפי עתק (בכפוף לסייגים), ודחה את בקשת עו"ד לוי לחיסיון עורך דין-לקוח על המסמכים.
ברקע שני ההליכים עומדת חקירה פלילית המתנהלת נגד האחים אמיר ויצחק דיין בחשד לביצוע עבירות של השמטת הכנסות והלבנת הון בהיקף של כ-670 מיליון שקל.
על-פי החשד, האחים דיין הציגו בחודש יוני 2015 מצג כוזב בפני פקיד השומה, לפיו נכסים שהיו בבעלותם לפני שנת 2015, בשווי של כ-670 מיליון שקל כאמור, הם נכסיה של נאמנות שהוקמה בשנת 2002 על-ידי אזרח ותושב צרפת בשם ז'ק מלכה, שהוא אבי אשתו לשעבר של יצחק דיין, שהתגרשה ממנו בשנות ה-90 של המאה הקודמת. לפי אותו מצג, מלכה הוא גם הנאמן והנהנה העיקרי מאותה נאמנות.
על בסיס הצהרה זו, אשר לסברת רשות המסים היא הצהרה כוזבת, נחתם הסכם שומה בין נאמנות מלכה לבין רשות המסים, לפיו שילמה הנאמנות מס מופחת בסכום של 2.2 מיליון שקל בלבד, והאחים דיין קיבלו מגן מס מלא לכלל נכסי הנאמנות הנטענים, מה שאיפשר להם למשוך בשנים 2016-2018 מתוך נכסי הנאמנות סכום של למעלה מ-80 מיליון שקל ללא חבות במס (87.63 מיליון לטענת הרשות).
רשות המסים טוענת כי נאמנות מלכה אינה אלא פיקציה, וכי מלכה איננו עומד ומעולם לא עמד מאחוריה. לשיטתה, מי שעמדו מאחורי אותה נאמנות, הפקידו בה את נכסיהם ומשכו ממנה הכנסות לצרכים שונים, הם האחים דיין.
ב-9 בנובמבר אשתקד (מועד הפיכת החקירה נגד האחים דיין לגלויה) זומן עורך הדין החשוד למסור עדות כעד (ולא כחשוד), ועדותו חשפה טפח מרשת שירותים משפטיים מסועפת שנטוותה סביב "נאמנות מלכה" העומדת בלב החקירה. בחקירתו טען עורך הדין החשוד כי שירותיו נשכרו בשנת 2014 או 2015 על-ידי עורך דין אחר, עו"ד אורי כליף, שאף שילם את שכרו וביקש ממנו שיסייע לעו"ד צפריר בקשי בפתיחת תיק מול רשות המסים ובהתקשרות של מלכה עם פקיד השומה. במסגרת זו סיפק עורך הדין החשוד לעו"ד בקשי את המסמכים שנדרשו לפתיחת התיק במס הכנסה, וכן מסמכים ונתונים שהיו דרושים לצורך ניהול משא-ומתן עם פקיד השומה.
עוד טען עורך הדין החשוד בחקירתו כי הוא עצמו איננו מייצג בפני רשויות המס, וכי לא נתן שירותי ייעוץ בכלל או לגבי האופן שבו יש לדווח על ההכנסות של הנאמנות בפרט. לטענתו, הוא פגש את מלכה פעם אחת בלבד, ביחד עם האחים דיין, ולאחר מכן עמד בקשר עם עו"ד כליף ועם מי מטעמו של מלכה, ומסר את החומר שניתן לו מעו"ד כליף או על-ידי מי מטעמו של מלכה, לעו"ד בקשי, לפי דרישותיו של זה האחרון. בגין כך שילם עו"ד כליף למבקש שכר-טרחת עורך דין בסך 25 אלף דולר, אשר מתוכו שלים לעו"ד בקשי 5,000 דולר. בנוסף קיבל בקשי מעו"ד כליף שכר-טרחה נוסף בגין שירותיו בעניין נאמנות מלכה.
בשלב מסוים כאמור הפך עורך הדין עצמו לחשוד בפרשה, נערך חיפוש במשרדו, והוא נחקר תחת אזהרה. במהלך החיפוש נתפסו חומרים שונים שהופקדו בבית המשפט. בעוד עורך הדין החשוד טען כי המסמכים שנתפסו מוגנים בחיסיון עורך דין-לקוח, רשות המסים טענה כי יש להתיר לה עיון במסמכים. המחלוקת בין הצדדים סבבה סביב שלושה מסמכים בלבד וכן למדיה המגנטית שנתפסה ותוכנה הודפס.
השופט ברנר ציין כי אם אכן מלכה הוא מייסד הנאמנות והבעלים של נכסיה (מלכה הרחיק את עצמו עד לאחרונה מכל קשר לנאמנות), אז הוא הלקוח שהחיסיון הנטען הוא שלו, שכן כידוע, בעל הזכות לחיסיון עורך דין-לקוח הוא לעולם הלקוח ולא עורך הדין עצמו.
בשיחה טלפונית שערך חוקר מטעם רשות המסים עם מלכה עם הפתיחה בחקירה, הכחיש מלכה כל קשר לנכסי הנאמנות. מאז אותה שיחה לא ניתן היה לחקור את מלכה המתגורר בצרפת ולקבל ממנו גרסה סדורה.
בא-כוחו של מלכה הצטרף להתנגדותו של עורך הדין לאפשר לרשות המסים לעיין במסמכים שנתפסו, אך הציע כי פקיד השומה יאפשר לו עצמו לעיין בחומר שנתפס אצל המבקש, על-מנת לבחון שמא מלכה יהיה מוכן לוותר על טענת החיסיון. משיקולי חקירה, פקיד השומה סירב לאפשר עיון שכזה, כל זמן שלא התאפשר לרשות לחקור את מלכה חקירה של ממש ולגבות ממנו גרסה סדורה.
בדומה למחלוקת שהתעוררה מול עו"ד דורון לוי, גם במקרה הנוכחי המחלוקת המרכזית שהתגלעה בין רשות המסים לבין עורך הדין החשוד שטען לחיסיון, סבבה סביב השאלה האם החיסיון חל אך ורק על דברים ומסמכים שמסר מלכה עצמו לידיו של עורך הדין, כפי שטוענת הרשות (וגם זאת, אך ורק בכפוף לכך שהחומרים לא נועדו לשם ביצוע עבירה פלילית) - או שמא הוא חל גם על מסמכים שנמסרו למבקש על-ידי עו"ד כליף, מטעמו של מלכה, כנטען על-ידי עוה"ד-החשוד ומלכה.
השופט ברנר חזר על הקביעות שקבע בפסק הדין בעניין עו"ד דורון לוי וציין כי הוראות סעיף 48 לפקודת הראיות והוראות סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, יחד עם הוראות סעיף 235א לפקודת מס הכנסה והפסיקה הרלוונטית, מעלות כי החיסיון בכל הנוגע לענייני מיסוי מצומצם יותר מהחיסיון "הרגיל" של עורך דין-לקוח, ועל כן דברים שהוחלפו בין עורך הדין החשוד לבין כל אדם אחר מלבד מלכה עצמו - אף אם אותו אדם התיימר לפעול בשמו או מטעמו של מלכה - אינם מוגנים בחיסיון עורך דין-לקוח.
השופט הוסיף כי עורך הדין החשוד עצמו מעיד כי הוא ועו"ד כליף פעלו כמעין "צינור" - עו"ד כליף לא ביקש בעבור עצמו שירות, אלא בעבור הנאמנות, וגם עורך הדין החשוד פעל באופן דומה כאשר העביר חומרים לעו"ד בקשי, לא בתור לקוח של עו"ד בקשי אלא בשמו של עו"ד כליף. "כידוע, הגנת החיסיון נועדה להגן על תקשורת מקצועית חופשית בין עורך הדין ללקוח. ברם, כאשר עורך הדין משמש רק כצינור להעברת חומרים, אין הצדקה להעניק לו את הגנת החיסיון", קבע השופט.
בנסיבות, כל המסמכים שהיו במחלוקת הותרו בעיון, ובהם מכתב ששלח עורך הדין החשוד לבנק לאומי בעניינו של יצחק דיין; מסמך ששלחה אישה בשם הילה סביליה לאדם בשם אמיר בקשר ליצחק דיין ותעודת רישום של חברה זרה והצהרות נאמן של יצחק ואמיר דיין; והסכם הלוואה בין חברה זרה לבין יצחק דיין.
*** חזקת החפות: האחים יצחק (איציק) ואמיר דיין וכן עו"ד דורון לוי הם בגדר חשודים בלבד. מדובר בשלב מקדמי בהליך הפלילי, הם לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.