הפגנת נשים בכיכר רבין בתל אביב בעקבות אונס באילת / צילום: שלומי יוסף
הטרדה מינית, תקיפה סתם, איומים, הספקת משקה משכר לקטין, בעילה אסורה בהסכמה. שתים עשרה מילים שמחליפות מילה אחת פשוטה: אונס.
כתב אישום ובקשה להארכת מעצר שמתארים מסכת של לחצים, הטרדות, איומים ואלימות המסתיימת ביחסי מין בין הנאשם, גבר תוקפן, אלים וגס רוח בן 21, לילדה המוגדרת כילדה בסיכון, בת 13 וחודשיים, תלמידת כיתה ז', הנמצאת בחסות רשויות הרווחה. יחסי מין במהלכם היא מקבלת סטירה לאחר שהיא מסרבת לשתף פעולה עם חלק מהאקט המיני.
הפרקליטות מאמינה לה שהיא מקבלת פניות מטרידות, חוזרות ונשנות ומביעה חוסר הסכמה להצעות. הפרקליטות מאמינה לה שהיא נרתעת מהפרש הגילאים המשמעותי בינה לבינו. הפרקליטות מאמינה כי הוא מאיים עליה כי יעשה לה "פרשת אילת 2". הפרקליטות מאמינה לעד המספר כי לילדה ולו סופקו וודקה על ידי הנאשם. הפרקליטות מאמינה למדריך שמעיד כי הזהיר את הנאשם לבל יתקרב לילדה בשל גילה "הצעיר מאוד".
הנאשם מתואר כדמות ידועה בקרב צעירים המשתמשים בטיקטוק ומנהגו להתבטא באופן משפיל ופוגעני כלפי נשים ולעשיית "שיימינג" ברשת. הפרקליטות מאמינה כי יש בכך כדי לעורר חשש כי ינסה להשפיע על עדים, ולפיכך, להוות עילת מעצר. הפרקליטות גם מאמינה לנאשם כי חשב שהילדה בת 14.
לאור התנהגותו, קשה להאמין שהתעניין באמת בגילה שכן גם הזהרות מפורשות לא גרמו לו לסגת ממשימת הציד אליה יצא. דבר זה אינו משנה את העובדה שהמחוקק, שביקש להגן הגנה מיוחדת על ילדות כה צעירות, קבע כי הילדה, בהיותה בת 13 וחודשיים, מהותית, אינה מסוגלת להסכים. בחוק העונשין המקורי שנחקק בשנת 1977המחוקק "התעניין" באנס הפוטנציאלי ולכן נכתב כי יקבל עונש מופחת "...אם היה לו יסוד סביר להניח" שגילה של הנאנסת גבוה מגילה האמיתי (באותה עת מדובר היה בגיל 16 ו-17).
כעבור עשר שנים תוקן הסעיף לנוסחו היום, בו אין עוד זכר לשאלת ידיעתו של האנס את גילה של קורבנו, ובדברי ההסבר לחוק נאמר כי ילדה מתחת לגיל 14 פשוט נעדרת יכולת להביע הסכמה שקולה ומחושבת, ולפיכך הסכמתה אינה הסכמה ואין עוד כל התייחסות למחשבותיו של האנס.
החוק מאפשר בחלק הכללי שבו להתייחס לטעות במצב הדברים. מזעזע להיזכר בדבריו של נשיא ביהמ"ש העליון שמגר בפרשת האונס בשמרת, שדן באפשרות של טעות בעובדה שהיא "כנה וסבירה" לכאורה, ומתאר נסיבות, כאילו הכיר את הנאשם הנוכחי, בהן "...גברתן פסיכופט -שאינו חולה נפש ואינו מפגר- מאמין בכנות שנאנסת מסכימה למגע מיני (ייתכן על יסוד אמונתו שנשים לעולם אינן מסרבות לו או שאינן רשאיות לסרב לו) ...דא עקא שבנסיבות העניין נעדרת כל סבירות מאמונתו הכנה..".
ממילא, בפרשת האונס בשמרת, שטלטלה את מדינת ישראל של שנות ה-80 , קובע שמגר כי העדר הסכמה חופשית של קורבן יוכח מן הדברים שנאמרו, מהתנהגותה, או ממערכת הנסיבות הכללית, שכן התנהגותה יכולה להיות תולדה של פחד, הלם או חוסר אונים.
חוסר הסכמתה של הילדה במקרה נוראי זה הוא גם סטטוטורי - מעצם היותה בגיל שהמחוקק קבע שלא תיתכן בו יכולת להסכים, באופן שאינו תלוי בעיני המתבונן, וחוסר הסכמתה גם ממשי: הצטברות הנסיבות הקשות המתוארות ופער הגילאים, כמו גם מאפייני התנהגותו של הנאשם, מצביעים כולם על חוסר יכולתו של הנאשם להסיק הסכמה אמיתית למעשים הקשים, ואין להאמין לטענה מעין זו.
המדינה כשלה במקרה זה פעם ועוד פעם ועוד פעם: הפשע הגדול מכולם הוא הפקרתה של ילדה בסיכון במלונית בה נמצאים גברים דוגמת הנאשם; ואף כשמתברר למדריך כי הנאשם רודף אחרי הילדה, הוא מסתפק באזהרה במקום להוציאה מיידית מאזור הסכנה ומקירבתו של הטורף; כשלה גם הפרקליטות: אין חולק כי הפרקליטות מחויבת להאשים אך ורק על פי הראיות שבפניה, לא על פי דעת קהל. אולם היא מתארת מסכת ראיות קשה וחמורה שאינה מתיישבת עם סעיפי האישום ועם פרשנות סבירה של החוק.
בעידן של אובדן אמון הציבור במערכת אכיפת החוק היא כשלה גם בדבר הבסיסי ביותר - בצורך לתת הסבר לציבור עם פרסומו של כתב אישום מעין זה, שהשכל הישר אינו יכול להבינו. הסבר שמבטא הבנה של העניין הציבורי הלגיטימי במיצוי הדין עם הנאשם; הסבר שמצביע על צורך אפשרי לתקן את החוק אם החוק הקיים כובל את ידיה בנסיבות כה חמורות; והסבר המממש את ההזדמנות החשובה לעורר דיון ולהבהיר לכלל הציבור את האיסור החמור וההגנה המוגברת שקבע המחוקק ביחס ליחסי מין עם ילדה בת 13 וחודשיים, וכי אף נער או גבר לא יוכל לחמוק מן החובה לראות נכוחה כי ילדה, נטול יכולת הסכמה, היא מושא הציד שלו. טוב עשה ממלא-מקום פרקליט המדינה עמית איסמן שהודיע כי יבחן בעצמו מקרוב את התיק. הציבור זקוק ומצפה להסבר.
הכותבת היא מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר וחברה במועצה הבינלאומית המפקחת על פייסבוק
*** חזקת החפות: ההליך המשפטי נגד ירין שרף הוא בראשיתו, ושמורה לו חזקת החפות