איך זה הגיוני שאזרחים מבוססים כלכלית מצביעים לשמאל?
מדוע מפלגות, המבקשות חלוקה מחדש של העושר, נשענות על מצביעים ממוצא אשכנזי, חילונים ותיקים בארץ, שבאופן סטטיסטי הם אמידים יחסית? מדוע המצביעים האשכנזים המבוססים יותר אינם מנצלים את זכותם הלגיטימית להשתמש במערכת הפוליטית לקידום האינטרסים הכלכליים שלהם?
הדעה המקובלת היא שהחיים הפוליטיים נועדו לייצג אינטרסים. משום כך, בארצות הברית, לשם השוואה, עשירים ולבנים נוטים יותר להצביע למפלגה הרפובליקאית ואילו עניים ובני מיעוטים נוטים להצביע למפלגה הדמוקרטית.
הסברה שאזרחים ממוצא אשכנזי-חילונים בישראל מצביעים בניגוד לאינטרס הכלכלי שלהם מתוך דבקות באידיאולוגיה אלטרואיסטית מנוגדת, בראש ובראשונה, לתפיסה שהשתרשה בקרב רבים באליטה שממנה הם באים, שעל פיה הצבעתם של אזרחים ממוצא מזרחי ומסורתיים למפלגות ימין היא גחמה בלתי-רציונאלית, משום שהיא מנוגדת לאינטרסים הכלכליים של המזרחיים. לאמתו של דבר, שתי החידות הללו דומות ומשלימות: אם משחק הבחירות הוא משחק סכום-אפס, אזי כשצד אחד מצביע בניגוד לאינטרס שלו - או ששני הצדדים יצביעו לאותו מועמד או ששניהם מצביעים בניגוד לאינטרס שלהם.
ההתמקדות במוזרות של דפוס ההצבעה האשכנזי-חילוני מוצדקת גם לאור העובדה ששיעור ההשתתפות שלהם בבחירות גבוה יותר. בישראל, כמו ביתר מדינות העולם, שיעור ההשתתפות בקרב עניים נמוך יותר, אך אצלנו יש לכך חריג יחיד: הקהילה החרדית (שלמרות מאפייניה החומריים איננה נושאת במאפיינים של שכבת מצוקה מבחינות רבות). במערכות הבחירות האחרונות היה שיעור ההצבעה גבוה מ-70% בקרב תושבי שלושת האשכולות העליונים של היישובים, אך פחות מ-60% בקרב תושבי האשכול הרביעי (שיש בו חרדים מעטים).
הסבר מקובל לחידת ההצבעה האשכנזית-שמאלנית הוא שהמצביעים למפלגות, הנחזות כמפלגות שמאל, משכילים להבין כי לאמיתו של דבר האג'נדה שלהן משרתת את המעמדות המבוססים בדרכי עקיפין, תוך השתקת מחאה חברתית. קשה לבסס את הטיעון הזה, לפחות ככל שהוא נוגע לחלוקה מחדש של העושר באמצעות מיסוי. נטל המס בישראל ירד מאוד בעשרות שנות שלטון הימין, ובניגוד לתחושת הבטן של ישראלים רבים, הוא נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD. שיעור המס על עבודה בישראל עמד ב-2017 על 22%, בעוד הממוצע במדינות הארגון עמד על כ-33%. לעומת זאת, נטל המסים העקיפים, המוטלים על צריכה, גבוה למדי, ועל כן נטל המס הכולל נמוך אך במעט מהממוצע: כ-31% מן התמ"ג, בעוד הנטל הממוצע במדינות ה-OECD עומד על 34%. ואולם, מסים עקיפים נוטים להיות רגרסיביים, ועל כן ניתן לומר שאין הפתעות: מדינת ישראל אמנם נוטה, בשנות שלטון הימין, למדיניות כלכלית ימנית.
כדי לקבל את ההסבר שהאשכנזים-החילונים מצביעים למפלגות "שמאל" משום שהם משכילים להבין שהאידיאולוגיה השמאלנית אינה אלא מסווה למדיניות קפיטליסטית, אנחנו צריכים להניח גם את ההנחה המשלימה: שהמזרחיים מצביעים למפלגות ה"ימין" משום שגם הם מבינים שאידיאולוגיית השוק החופשי אינה אלא מסווה למדיניות סוציאליסטית. התשובה הזאת מניחה אפוא יותר מדי הנחות: שמפלגות הימין משרתות את העניים ומפלגות השמאל משרתות את העשירים, שכל המפלגות משקרות בעניין זה ומציגות מצג הפוך, שכל המצביעים מבינים את השקר, וכי אף על פי כן הוא מוסיף להתקיים בזירה הציבורית. קיומו של נשף מסכות כזה, הנמשך משום מה עשרות שנים בלי להיחשף, הוא תרחיש פנטסטי מדיי.
את ההסבר יש לנעוץ, אם כך, בפוליטיקה של זהויות: בשסעים חברתיים, שהפערים הכלכליים הם רק חלק מהם. המזרחיים נוטים, כנראה, להגדיר את זהותם על סמך השיוך האתני והדתי, אולי משום שהם מעדיפים לשאוב נחמה וגאווה מהזדהותם האתנית. הם נמנעים מלהצביע למפלגות שמאל, שמציעות תמיכה באינטרסים הגשמיים במחיר של התנשאות חברתית. האשכנזים, לעומת זאת, מעדיפים דיסוציאציה מן התרבות המקומית והזדהות כאנשי העולם הגדול. משום כך, הם ממשיכים את דרכם של הצדוקים העשירים מתקופת הבית השני: דוברי יוונית ובקיאים בתרבות ההלניסטית, משתפי פעולה עם הרומאים, ומתנגדים לתורה שבעל-פה.
התנאות באתיקה אוניברסלית נאורה וסובלנית משרתת צורך זהותי של האשכנזים-החילונים. הדאגה לעניים יכולה להיות דרכם להדגיש את עליונותם, ולשרת בכך צורך עמוק שבשלו הם מוכנים למחול במידת-מה אפילו על טובתם הגשמית. כשם שסובלנות לאחר היא לעתים דרכו של החזק למסד ולקבע את ההיררכיה של יחסי הכוחות שבמסגרתם הוא מעניק הגנה לשונה, גם הצבעה עבור חלוקה-מחדש (מתונה) של העושר משרתת את הצרכים המעמדיים הבלתי-חומריים של המצביע האשכנזי המבוסס כלכלית. מי שלא ירגיע את סלידתם של רבים מהמצביעים האשכנזים מפני המאפיינים של התרבות המקומית לא יצליח, אם כן, לשכנע אותם להצביע באופן התואם את האינטרסים הכלכליים שלהם.
הכותב הינו רקטור המרכז האקדמי פרס
