מתקן להעשרת אורניום בנתנז / צילום: Reuters, Raheb Homavandi
הפגיעה במתקן העשרת האורניום המיוחסת לישראל היא עדות ליכולות מודיעיניות ומבצעיות מתקדמות ולנחישות לנסות לשבש כדי לעכב את התקדמות תוכנית הגרעין של איראן. אולם, הפעולה היא גם עדות לנחישות איראן להאיץ את תוכניתה הגרעינית על רקע שיחות הגרעין בינה למערב וחתירתה להתבסס כמדינת סף גרעינית, גם אם לא לחצותו בשלב זה.
מדינת סף גרעינית היא מדינה המחזיקה בתשתית מדעית-טכנולוגית, מאגר של חומר בקיע ויכולת לזוודו בראש קרב גרעיני ולהתאימו למערכת נשק. אם איראן הייתה רחוקה לפחות שנה מהסף ערב עזיבת ארה"ב את ההסכם, הרי שהיא התקרבה אליו באופן ניכר - חודשים בודדים ואולי אף שבועות - עד כדי כך שייתכן שאיראן קרובה במידה רבה לנקודה שבה כל מה שיפריד בינה לבין יכולת גרעינית צבאית היא החלטה.
עצם ההכרה כי איראן היא למעשה "מדינת סף" ושביכולתה לפרוץ לפצצה בפרק זמן קצר, תשרת את שאיפותיה של איראן ליוקרה ולהשפעה, וכן תעניק לה יכולת "סחיטה" של צדדים שלישיים מעצם האיום המובלע שאלמלא יענו לבקשותיה היא 'תחצה את הסף'. כך או כך, איראן מבקשת להגיע למשא-ומתן המתחדש בעניינה לאחר שצברה נכסים גרעיניים רבים ככל האפשר שיאפשרו לה עמדת מיקוח משופרת.
בנוסף, הדימוי ההרתעתי של איראן עשוי להתחזק משום שייוותר ספק תמידי באשר ליכולותיה ולכוונותיה, שעל כן ישראל תיאלץ להתייחס אליה, במידה רבה, כמדינה גרעינית לכל דבר. זאת ועוד, קיימת סבירות גבוהה כי התקדים האיראני יעודד מדינות נוספות במזרח התיכון לאמץ את המודל שהציבה ולפתח תוכנית גרעין מתחת לסף הגרעיני. יש לקוות כי הפעולות המיוחסות לישראל אכן מעכבות את איראן בדרכה לגרעין. בכך הן גם קונות זמן יקר לאמריקאים לשאת ולתת עם איראן, שמידיה נשמטו כמה נכסים אותם רצתה לקבע או שבהם רצתה לסחור. אולם, הפעולות הללו לא מצליחות עד עתה לפגוע במוטיבציה האיראנית ולגרום לה לשנות כיוון.
כדי לגרום לאיראן לסגת לאחור במאמציה הגרעיניים יש להגיע עמה להסכם ארוך-טווח ומשופר, גם כזה שיעניק לה תמריצים משמעותיים כל עוד היא עומדת במחויבויות הגרעיניות שלה. אין זה סוד שהיחסים בין ממשל ביידן לממשלת ישראל אינם קרובים ואינטימיים, בוודאי ביחס לקרבה שאפיינה את יחסי המדינות תחת הממשל הקודם. ישראל תרוויח מיכולת "להשפיע מבפנים" על עמדת הממשל. כעת ההתנהלות של ישראל נתפסת ככזו שנועדה להכשיל את מאמצי הממשל ולא תורמת לביסוס אמון מול הממשל.
לכן על ישראל לחתור לדיאלוג שקט ואינטימי עם הממשל האמריקאי, לבסס אמון מחודש בין המדינות כדי לנסות ולשכנע את האמריקאים - המבקשים כמונו למנוע מאיראן נשק גרעיני - בסכנה שמציבה איראן ובצורך לאמץ קו תקיף יותר מולה. בינתיים נראה שהאמריקאים להוטים לשאת ולתת עם איראן ולהגיע עמה להסכם בעוד האחרונה מציגה קו נוקשה ובלתי מתפשר. איראן הולכת ומתבססת על סף הגרעין ואפשר שהסכם, גם משופר, בין איראן למעצמות, פשוט יקבע את מעמדה ככזו.
פריצה לעבר נשק גרעיני תגבה מחיר כבד מאיראן שהיא אינה מוכנה לשלם, אך זניחה מוחלטת של פרויקט הגרעין אינה רלוונטית בעבור איראן. מרבית השיח בנושא בישראל מוגבל לחישובים בינאריים: איראן תהיה גרעינית או לא, אחד או אפס. אך מה לגבי אופציית ביניים לפיה איראן תבקש להישאר במרחק החלטה מהפצצה?
אופציה זו משאירה לאיראן אפשרות להתחמש בהתראה קצרה, כשהתנאים יהיו אופטימליים מבחינתה וללא הסנקציות שהיו מוטלות עליה לו בחרה לפרוץ לפצצה. ייתכן שהסוסים ברחו מן האורווה, ועל ישראל לחשוב כיצד לצמצם את הסיכונים שעלול ליצור מצב ביניים זה, למשל בכל האמור לריסון ההתנהגות האזורית של איראן ומניעת הרחבה נוספת של התפוצה הגרעינית במזרח התיכון.
הכותב הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב