יהודה משי זהב / צילום: יוסי כהן
1.
במשך שנים התרוצצו בחיי הלילה של תל אביב שמועות ולחשים על כך שאלון קסטיאל פוגע בנשים אך איש לא עשה דבר כדי לגרום לקסטיאל להפסיק את מעשיו. בסופו של דבר, ורק אחרי שנשים רבות נפלו קורבן לתקיפות המיניות של קסטיאל, פוסט שכתבה עירד מרציאנו צייגר, פוצץ את הבועה. עשרות עדויות נחשפו וקסטיאל הועמד לדין ונשלח למאסר.
במשך שנים התרוצצו בבית הנשיא לשעבר משה קצב, ובמסדרונות הפוליטיקה הישראלית, שמועות אודות יחסו של קצב לנשים אך איש לא דיבר. הכי קל היה להעלים עין ולאפשר לקצב להמשיך להטריד נשים. כשהפרשה התפוצצה וקצב הועמד לדין, הורשע באונס ונשלח לכלא זה כבר היה מאוחר מדי עבור הנשים שאותן תקף.
במשך שנים נלחשו במסדרונות התיאטרון והקולנוע בארץ שמועות ופיסות מידע אודות יחסו הבוטה של השחקן משה איבגי לנשים. רק לאחרונה העיד השחקן אורי גבריאל בראיון ל"וואלה" כי "הקורבנות (של איבגי) לא המציאו סיפורים. תבין, זאת התנהלות של עשרות שנים, התנהלות סיסטמתית במשך עשרות שנים". כשאיבגי נחקר והועמד לדין זה כבר היה מאוחר מדי עבור נשים רבות מדי שנפלו קורבן ליצריו.
כשבוע חלף מאז שיהודה משי זהב, יו"ר זק"א לשעבר, שנחשד בביצוע עבירות מין קשות, בין היתר בקטינות ובקטינים לאורך שנים, ניסה לשים קץ לחייו. מצבו של משי זהב מוגדר קשה מאוד ואלא אם הוא ישתפר, נראה שהתיק הפלילי נגדו ייסגר.
אבל זה שהתיק נגד משי זהב צפוי להיסגר בשל מצבו הרפואי, לא אומר שמותר לרשויות החקירה להתעלם מכך שלאורך שנים ידעו רבים על התנהגותו הנפשעת של משי זהב, אך לא עשו דבר כדי למנוע אותה. ובמלים אחרות, למרות מצבו של משי זהב, הרשויות צריכות לבדוק ולחקור את חלקם של שוטרים ואולי גם עובדי ציבור נוספים שקיים חשש שטייחו את המידע הבעייתי בשל קשריהם עם משי זהב.
לא מדובר בטענות בעלמא. תחקיר "עובדה" ששודר בערוץ 12 ביום בו ניסה משי זהב להתאבד, חשף כי חוקרי היחידה לחקירות הונאה במשטרה (יאח"ה) ידעו על לא פחות מ-20 נערים ונערות שיהודה משי זהב ניצל מינית לכאורה, אבל לא הצליחו להביא איש מהם להעיד. למרות שידעו שמשי זהב מוסיף לפגוע בקטינים ובמבוגרים כאחד החליטו השוטרים להרים ידיים.
עוד חשף תחקיר עובדה כי חוקרי יאח"ה שפתחו בחקירה בעניינו של משי זהב ב-2013 נדהמו לגלות כי קצינים במשטרת ירושלים אגרו במשך שנים שורה ארוכה של ידיעות על עבירות מין שמשי זהב ביצע על פי החשד, אבל מעולם לא פתחו בחקירה נגדו. "למה אתם מגינים עליו", הטיחו בעמיתיהם מהמחוז.
מאיר ארנפלד, שהיה ראש צוות החקירה ביאח"ה, אישר בראיון ל"עובדה", שמידע מודיעיני עשיר הגיע מימ"ר ירושלים: "אני לא יודע מה הסיבות שזה לא נחקר", אמר ארנפלד. המידע שלא טופל היה מדהים בהיקפו ובחומרתו. כך למשל למדו חוקרי יאח"ה, שיהודה זהב ניצל מינית במשך שנים כעשר נערות, חלקן צעירות מגיל 16, ממוסד לנערות בסיכון בירושלים.
"שקט הוא רפש" כתב ז'בוטינסקי בהמנון בית"ר בהקשר אחר לגמרי, אבל "שקט הוא רפש" גם בהקשר עליו אנחנו מדברים. משמעותה של הבחירה של האנשים שידעו על מעשיהם של אלון קסטיאל, משה קצב, משה איבגי, ויהודה משי זהב, לשמור על שקט היא שותפות לפשע.
אנחנו פנינו בימים האחרונים למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בשאלה, האם מח"ש חוקרת או בודקת חשד לטיוח מידע שהתקבל במשטרה על מעשיו של יהודה משי זהב?
ממח"ש נמסר בתגובה: "לא נתייחס לשאלות הנוגעות לבדיקות או חקירות, אלא מקום שבו מתנהלים הליכים גלויים וזאת, מטעמים ברורים ובהתאם למדיניות הנוהגת".
2.
ב-1962 הקימה הממשלה ועדה בראשות נשיא ביהמ"ש העליון דאז, שמעון אגרנט, כדי שזו תבחן את היקף סמכויות היועץ המשפטי לממשלה. הוועדה הוקמה בעקבות מחלוקת חריפה שהתגלעה בין היועמ"ש גדעון האוזנר לבין שר המשפטים דב יוסף באשר לחלוקת הסמכויות ביניהם. בביוגרפיה של אגרנט שכתבה פנינה להב, נאמר כי "עיקר העיקרים בטיעונו של אגרנט היה הצורך לנטרל את האפשרות ששיקולים פוליטיים העוטים כסות של טובת הציבור ישפיעו על אכיפת החוק".
59 שנה מאוחר יותר ובימים האחרונים היינו עדים שוב להתנגשות חריפה בין ראש ממשלה מכהן לבין יועץ משפטי ממשלה סביב סוגיית בחירת שר משפטים. שגם הפעם במוקד העימות עמד ניסיון של היועמ"ש לנטרל את האפשרות ששיקולים פוליטיים העוטים כסות של טובת הציבור או רצון הציבור, ישפיעו על אכיפת החוק ופירושו.
היחסים בין רה"מ בנימין נתניהו לבין היועמ"ש אביחי מנדלבליט הם גרועים, בלשון המעטה, כבר במשך תקופה ארוכה. מנדלבליט היה המזכיר של רה"מ נתניהו ובתחילת הדרך נתניהו תמך במינוי שלו ליועמ"ש והיחסים בין השניים היו תקינים ואפילו טובים. אבל מאז שהיועמ"ש החליט לנהל חקירה פלילית נגד נתניהו ובהמשך להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד והפרת אמונים (בנובמבר 2019) הכול התהפך. נתניהו הפך את מנדלבליט לאויבו הגדול והוא חוזר וטוען כי הוא תפר לו תיק פלילי ושותף לניסיון להפילו מהשלטון.
מערכת היחסים העכורה הזו ידעה לאורך השנים שיאים שליליים לא מעטים. למשל, כששלוחו של נתניהו, שר המשפטים לשעבר, אמיר אוחנה, ניסה למנות פרקליט מדינה נגד עמדת היועמ"ש. למשל, כשב-24 במאי 2020 התייצב נתניהו להקראת כתב האישום במשפטו וכשהוא מוקף בשריו מהליכוד נשא נאום קשה נגד הפרקליטות והיועמ"ש.
המתקפות על היועמ"ש מצד רה"מ וסביבתו היו קשות אבל עד לאחרונה נתניהו פחות או יותר נזהר שלא לשבור את כללי המשחק. החלטת נתניהו השבוע לבחור את אופיר אקוניס לשר משפטים בניגוד מוחלט לעמדת היועמ"ש, בניגוד להסכמים של הממשלה הפריטטית שהקים בעצמו ובניגוד לקביעה החוקית ששר המשפטים יהיה עם זיקה לכחול-לבן, הביאה את נתניהו לשפל חדש. נתניהו פשוט החליט לשבור את כללי המשחק ולהתייחס אל היועמ"ש ואל חוות דעתו המשפטית כאל "כלום ושום דבר".
בסופו של דבר, כידוע, הבין רה"מ שטעה והביא למינוי של בני גנץ לשר משפטים. טוב עשה נתניהו שחזר בו מהניסיון למנות את אקוניס אבל קשה להשתחרר מהתחושה שגם הפעם השיקולים שלו היו פוליטיים צרים בלבד ושההסכמים והחוק וחוות דעת היועמ"ש, מעניינים אותו כקליפת השום.