פינוי הנפגעים באסון הר מירון / צילום: Associated Press, ASSOCIATED PRESS
בשפה המקצועית התופעה הזו מכונה - Ambulance Chasers. הכוונה היא לעורכי דין או אנשים מטעמם שרודפים ממש אחר אמבולנסים בהם מובלים פצועים וגופות של מתים. הם משלמים לשוטרים, פרמדיקים, צוותי בית חולים, אחיות ואחרים, על-מנת שאלה יספקו להם מידע ופרטי קשר בנוגע לנפגעי האירוע, ואז מגיעים אליהם ראשונים ומשכנעים אותם לחתום על הסכמי ייצוג, כשאותם נפגעים או משפחותיהם עדיין לא מבינים מה קורה סביבם ואיזה אסון תקף אותם.
לשכות עורכי דין במדינות רבות בארה"ב ובעולם מנסות להילחם בתופעה זו. הועברו חוקים שביקשו להגן על זכויות הקורבנות ומשפחותיהם, ונוסחו כללי אתיקה שימנעו הטרדת הקורבנות ומשפחותיהם שעדיין כואבים והמומים (וייתכן שהם בכלל תחת השפעת תרופות) אשר משבשים את שיקול-דעתם. למרות כל אלה עדיין התופעה מסרבת להיעלם, והיא אחראית, בין השאר, למוניטין הגרוע של המקצוע שלנו.
בישראל, תודה לאל, התופעה הזו קיימת רק בשוליים, ולכן היא לא נחשבת לא-חוקית או אפילו לא אתית (אלא אם מדובר בניצול מצב של שיבוש דעת הקורבנות). דווקא משום כך הופתעתי לקבל במוצאי שבת (כשאני וחבריו לכיתה של שמעון אלחדד, סטודנט למשפטים בקמפוס החרדי שלנו בירושלים, מתארגנים לקראת יציאה ללוויית שני אחיו שנפטרו באסון, יוסף דוד ז"ל ומשה מרדכי ז"ל) הודעה שהוקם "מוקד חירום משפטי מיוחד בהוראת גדולי ישראל, שינהל את המערכה המשפטית של אסון מירון בדרישה לנטילת אחריות ציבורית על האסון... שיספק ליווי משפטי מלא למשפחות של הנספים והפצועים באסון, וילוו אותם בכל האספקטים הצפויים של בירור הגורמים שהתרשלותם ככל הנראה זו שגרמה לאסון, ובדרישה לחקר האמת והגנה על זכויות הנפגעים".
אומנם לא מדובר ברדיפת אמבולנסים מהסוג שתואר לעיל, אבל עצם העובדה שהעסקנות החרדית (שעושה שימוש כתמיד בשמם של גדולי ישראל) יזמה זמן כה קצר אחרי יציאת השבת הקמת מוקד חירום משפטי "לקראת המערכה המשפטית הצפויה", כשחלק מהלוויות עוד לא נקבעו והגופות לא זכו לחסד אחרון, מייצר תחושה לא נוחה דומה לזו שגורמת רדיפת האמבולנסים הקלסית.
אלה שמצדיקים את שיטת "רודפי האמבולנסים" טוענים (ובצדק) כי יש חשיבות למעורבות עורכי דין בשלב מוקדם ככל האפשר כשמדובר בקורבנות מוחלשים, זאת כדי לעזור להם לאסוף ראיות וכדי שיבינו את הזכויות המגיעות להם בשלבים הראשוניים.
בארה"ב יש לזה אכן משמעות רבה, שכן המוחלשים מוחתמים על הוראות תשלום לבית החולים בסכומים גבוהים כבר בחדר המיון, ולכן יש לראות ב"ציד הלקוחות" לא רק מוצדק אלא אף רצוי.
אני מסכים לגבי אותם מקרים, אבל מתקשה למצוא הצדקות כאלה באירוע של אסון מירון. הרי הטיפולים הראשוניים - הנפשיים, הרפואיים והסוציו-משפטיים - מכוסים בכל מקרה על-ידי המדינה, שדווקא בקטע הזה נערכה מהר והיטב.
מעבר לכך, האירוע נמצא תחת זכוכית מגדלת ציבורית מהרגע הראשון. חוקרי מח"ש, אנשים וגורמים פרטיים רבים, עיתונאים וכמובן המשטרה אוספים ראיות מכל פינה, ובשל המוניות האירוע יש תיעוד מכל עבר.
בנוסף, אם בדבר אחד הציבור הישראלי כולו מאוחד - מראשוני החרדים ועד לאחרוני החילונים - זה בדרישה לחקירה ללא משוא-פנים שתביא לנטילת אחריות אישית ולא רק קולקטיבית. לא רק של המשטרה אלא גם של עסקנים חרדיים, רבנים וגורמי שלטון. העובדה שחלק מהאחרונים (קרי העסקנות החרדית) הם שעומדים מאחורי הקמת המוקד, מגבירה את חוסר הנוחות - וזאת בלשון המעטה.
תחושה זו מתגברת גם בשל העובדה שאותו משרד עורכי דין שנבחר על-ידי גורמים אלה לרכז את המוקד, גם מייצג את ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקים אחרים. גם אם תוקם חומה סינית בין העוסקים בתביעות הקורבנות נגד ראש הממשלה ושאר האחראים ובין אלה שמייצגים אותו - הנראות הציבורית בעייתית.
התגובות הזועמות הרבות באתרים החרדיים לכך שבהודעה עוסקים רק ב"אחריות קולקטיבית", ולא מזכירים "אחריות אישית" (של אותם עסקנים, רבנים ואנשי ממשלה), רק מאוששות חשש זה.
גם משום כך זה הזמן לדרוש: הניחו כעת לקורבנות. הניחו להם ולכולנו בעת הזו "לבכות את השריפה אשר שרף השם".
הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים בקריה האקדמית אונו