עומר מוהאן / צילום: דין טרכטנברג
עומר מוהאן, בן 42, מקיבוץ משמרות, הוא הבעלים של "משחקי שטח" - עסק הפעלות לילדים ובני נוער בסגנון המוכר בדרך כלל כ"מבוכים ודרקונים חי". מוהאן, מורה במקצועו, החליט בתקופה זו לנטוש את עולם ההוראה לטובת צמיחת העסק שהוא מנהל כעצמאי.
"את 'משחקי שטח' הקמתי לפני ארבע שנים, ועם השנים התרחבתי ועבדתי עם צוות של כ-15 מדריכים. הגעתי למצב שבו אני כבר לא יכול גם לנהל את העסק העצמאי וגם לעבוד בהוראה. הוא הפך להיות כל כך דומיננטי, עד שלא ניתן לשלב ביניהם. אל התחום הגעתי לפני כעשר שנים כשהתבקשתי לנהל קייטנה, ועולם משחקי התפקידים היה חלק מהתכנים בה. נדלקתי. זה שילוב של שתי אהבות שלי - חינוך והעצמת ילדים, וחיבה גדולה לתיאטרון. בהמשך ניהלתי צהרון של בית ספר ולשם הבאתי את הנושאים האלה כשיעורים ייחודיים, עד שכבר החלטתי לפתוח עסק משלי".
למוהאן חשוב להבהיר כי "השם מבוכים ודרקונים קצת מצמצם את זה, כי מדובר בנושא גדול יותר. במסגרת הפעילות, שיכולה להיות חוג או אירוע נקודתי כמו יום הולדת, אנחנו מתחפשים, נמצאים בשטח, פוגשים דמויות כמו מפלצות. כרגע אנחנו פונים בעיקר לילדים ולנוער בחוגים, אבל הכיוון שלנו הוא בהחלט להתרחב ולהגיע גם לקהל מבוגר יותר".
אתה גם משתתף בפעילות?
"בהחלט. המשתתפים, הצוות ואני כל פעם חיים דמות אחרת. זו יכולה להיות מפלצת, מלך, אביר, סוחר בפונדק".
מה קרה לעסק בקורונה?
"כשהיא הגיעה היינו בשיאה של צמיחה מאוד גדולה. אם קודם היו 30 ילדים בחוגים, ערב הקורונה היו 120 ילדים רשומים, והיא הפסיקה את הכול בבת אחת. אני זוכר שעצרתי וחשבתי - אוקיי, מה יהיה, מה עושים הלאה? התפנה לי הרבה זמן, לפחות בהתחלה, ושמעתי כל מיני מנטורים. אחד הדברים שמשכו אותי היה משפט שאומר שאי אפשר לעצור ולשבת, ושזה הזמן לקום ולעשות. הבנתי שאני צריך לשמר את הלקוחות הקיימים לקראת היום שאחרי, לייצר תנועה ולהישאר בתודעה - למשל בפייסבוק. כך, שידרנו סרטי וידאו שביימנו ויצרנו לקהילה שלנו; סצנות קטנות שבהן אנחנו מחופשים, שרצו גם בקבוצות הפייסבוק שלנו. פתחנו גם חוג בזום שלקח את עולם משחקי התפקידים החיים למשחקים שולחניים בזום".
ההורים המשיכו לשלם?
"כן. יחסית הרבה ילדים נשארו איתנו. זה גם שמר עלינו בתודעה, וגם היה לנו תזרים מסוים. היה מצוין".
מצוין!?
"אמנם זה היה חצי מהתזרים הרגיל, אבל מבחינתי זה היה מצוין כי זה היה טוב מכלום. כל זה גם לווה במהלכים יצירתיים נוספים - מכרנו ערכות להכנת חרבות למשל, ואמרנו שמי שירשם אחר כך לחוג יקבל זיכוי על הערכה. הם באמת חזרו אחר כך. ילד שיש לו חרב שבנה במו ידיו, חייב לחזור לפעילות. ההתאוששות הייתה מטאורית. היום, אחרי הפתיחה של החוגים, יש לנו 350 נרשמים".
לא היו לך דווקא עכשיו מחשבות שניות על עזיבת תחום ההוראה?
"הקורונה גרמה למחשבות שניות, אבל כשהבנתי שגם במצב הקשה אני יכול לייצר הכנסה, זה נתן לי אומץ. מבחינת העסק שלי הקורונה הייתה צעד אחורה, שלושה קדימה. היום אני כבר מגייס עובדים שיעזרו לי בניהול".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il