מיטל סופר / צילום: תמונה פרטית
בחודש דצמבר 2019 פנתה חברה אל מיטל סופר, מעצבת בגדים ובעלת בוטיק תל אביבי. "היא הציעה שנכין מסכות לילדים אסתמטיים לימים של זיהום אוויר ואובך. חוץ ממסכות כירורגיות, כמעט ולא היו מסכות שמתאימות להם, והיה לה רעיון לתפור מסכות כיפיות וחמודות. לא היה לזה כל קשר לקורונה. רק כשהכנו דגם ראשוני, שמענו שבסין מדברים על המגפה.
"אז לקחתי את זה שלב אחד הלאה, וחשבתי שזה יהיה רעיון טוב למכור בנתב"ג מסכות מעוצבות גם למבוגרים, כערכה לפני טיסה. בתחילת פברואר יצאתי יחד עם תמר איכילוב, בעלת הרעיון שהפכה לשותפה, עם ליין שלם של מסכות לילדים ולמבוגרים, תוך דגש על איכות הבדים - טטרה נעימים בשלוש שכבות, ועם הדפס יפה. את כל שלבי היצור והתפירה, עשינו מול ספקים מקומיים. את המסכות הצבתי בחלון הראווה של הבוטיק".
את העסק סופר הקימה לפני 11 שנה. "מאז ומתמיד עבדתי כמעצבת. בעבר מכרתי לחנויות או ערכתי מכירות ביתיות. בהמשך פתחתי את החנות, ועד הקורונה, הכול הלך מעולה. לכל עסק יש אפס אנד דאונס פה ושם, אבל כעצמאית מאז סיום הלימודים (פסיכולוגיה. כן, עשיתי שינוי), אני יודעת איך זה"
איך אנשים הגיבו למסכות בחלון הראווה?
"בעיקר עצרו כדי לצלם ולצחוק. שמעתי אותם אומרים שזה הזוי ומוגזם, וצילמו כדי לשלוח ולשתף את הקוריוז. את המסכות הלבשנו על ראש של בובה, כדי שיבינו מה עושים עם חתיכת הבד הזו. מי שכן קנו, היו תיירים, שאז עוד היו כאלה. הם כבר הבינו שהם צריכים לטוס עם מסכה והתלהבו מהרעיון".
זמן קצר אחר כך, במרץ, זו החלה להיות המציאות גם כאן. "קיבלנו מבול של הזמנות, גם באתר, וגם טלפונית - של חברות שהתקשרו להזמין לעובדים - חברות הייטק, בנקים, בתי ספר. כשבתחילת הדרך יזמנו פנייה לרשתות גדולות, הם התחמקו ואמרו שזה נישתי מדי והתחמקו. אחר כך, הם כבר פנו אלינו, אבל המלאי כמעט אזל ועבדנו קשה מאוד כדי לעמוד בביקושים הגדולים. בכל השנה האחרונה התמקדנו במסכות. בסגר הראשון, גם בעלי, שעבד מהבית, התגייס לעזור לנו. בין היתר הצענו ואנחנו עדיין מציעים גם היום, ערכות של מסכות לילדים עם צבעים לא מזהמים, צבעי מאכל, שאיתם הם יכולים לצייר. העומס היה גדול כל-כך, עד שהייתי צריכה לקחת מטפלת לילדים שלא היו במסגרות, כדי שאוכל לעבוד מהבית".
איך השפיעה עלייך סגירת החנויות?
"כשנה לפני פרוץ המגפה, פתחתי את האתר. הרגשתי שאני חייבת שינוי ולהתקדם. כשסגרו את החנויות האתר כבר עבד יפה, ונוספו לו המסכות, אז בכלל הייתה תנועה. גם כשפתחו את החנויות, הזרם שהגיע היה מתון, כי היו פחות אנשים ברחוב. בין היתר בגלל שתיאטרון בית לסין שאני נמצאת לידו הושבת. נאלצתי להוציא שלוש עובדות לחל"ת, וכאמור מלאו הכוח הוקדש לאתר ולמסכות".
איך הביקוש למסכות היום?
"אנחנו עדיין מוכרות, כי עדיין צריך אותן למקומות סגורים והומים. יש אנשים שמסכות כירורגיות לא טובות לעור שלהם, יש שמעדיפים מסכות רב-פעמיות איכותיות מבחינה סביבתית. מה שבטוח זה שהקורונה פתחה לי את הראש וגרמה לי להתרחב לכיוונים שונים שקשורים לאמנות שלי. למשל, לא רק בגדים, אלאל גם אקססוריז ייחודיים. כבר יש לי הרבה מחשבות לעתיד".