רוצים לחיות יחד
מאות יהודים וערבים, אנשי ונשות משק, חברה וכלכלה הצטרפו קריאת גלובס למען חיים משותפים והפסקת האלימות. פנינו לכמה מהמנהלים המובילים במשק כדי להבין כיצד נראית התמונה מהצד שלהם.
● מאות כבר הצטרפו לקריאת גלובס למען חיים משותפים והפסקת האלימות
"להפעיל את המנהלים בשטח"/ אייל דרור, מנכ"ל שטראוס ישראל
"כ־25% מהעובדים שלנו הם מהחברה הערבית. מפעל הקפה שלנו ממוקם בלוד. יש לנו מפעלים בצפון שבהם חלק גדול מהעובדים הם מהחברה הערבית. הסוגיה היא קשה ועמוקה. אי אפשר לומר שזה שטויות ושזה יעבור, אבל אנחנו מתמודדים עם זה. יש מתח, כמו שיש בכל הארץ, אבל לא היו אצלנו גילויי איבה. אנחנו מנסים להעביר את המסר שלא בידינו לפתור את הסכסוך הגדול, אבל בתוך משפחת שטראוס אנחנו מכבדים כל אחד.
"בשבוע האחרון המנהלים שלנו נמצאים במפעלים עם האנשים ומדברים איתם. יש קו דק בין מה מותר ומה אסור. יש מקום לכל אחד עם כל דעה. אבל אם מישהו אומר דברים מאוד קיצוניים שגובלים באיום, אז מקומו לא אצלנו. כולם שומרים על הכבוד של כולם, זה הקו שלנו, והוא מקבל ביטוי יותר חזק בתקופה הזו".
הסיבה, לדברי דרור, היא ששטראוס עסוקה בסוגיית הגיוון כבר המון שנים. "דו קיום זה משהו שנבנה לאורך שנים. יש לנו יעדים פנימיים של גיוון. כשעובדים בזה הרבה מאוד שנים, ומעבירים מסר ברור של שוויון, גם כשיש התפרצות - היא מידתית".
עובדים שלכם נענו לקריאה של המגזר הערבי ושבתו?
"רוב העובדים שלנו הגיעו והמפעלים עובדים כרגיל. המנהלים דיברו איתם והסבירו להם שהם לא צריכים לחשוש להגיע. מי שהחליט לא להגיע, כיבדנו את ההחלטה".
"לעבוד בזה יום יום" / אייל שוחט, מנכ"ל סודהסטרים
במפעל סודהסטרים בלהבים עובדים כ-3000 איש, מתוכם שליש בני החברה הערבית. אייל שוחט, מנכ"ל סודהסטרים, שהגיע למפעל מספר: "פגשתי את חליל שגר במזרח ירושלים ליד שער שכם, ואת מוחמד מבאר שבע, וחבר'ה ישראלים מאופקים. כשעובדים כל השנה בליצור את החיים המשותפים האלו, אז זה כשמגיע אירוע כמו האירוע הזה, אנחנו כמעט לא מרגישים את זה כאן בפנים. יש לנו בית כנסת ומסגד במפעל שלנו. בשבוע שעבר עשינו ארוחת איפטר מפוארת, ולפני זה חגגנו ביחד את פסח. אנחנו חיים כאן ביחד ולא מתעלמים מהשוני, אלא מכילים. העובדים שלנו יודעים שאלו לא מילים ריקות צריך לעבוד בשביל חיים משותפים".
"להשאיר את הצרות מחוץ למקום העבודה" / שי לוי, מנכ"ל אמדוקס ישראל
ב־2012 פתחה אמדוקס סניף בנצרת ומאז שיעור העובדים הערבים בחברה גדל בהתמדה. בשנה שעברה שיעור המגויסים הערבים בחברה עמד על כ־10%, כאשר מרבית המועסקים משמשים בתפקידים טכנולוגיים.
"אנחנו שולחים אנשים שלנו לבתי ספר בחברה הערבית כדי לעודד אותם לבחור במקצועות טכנולוגים. אנחנו רוצים לפגוש אותם כעובדים מצטיינים בהמשך. זה היום יום שלנו, אנחנו מאמינים בזה", אומר שי לוי מנכ"ל אמדוקס בישראל. לוי מספר כי איש מעובדי אמדוקס הערבים לא הצטרף ליום השביתה שעליו הכריזו בחברה הערבית, "אבל אם מישהו מהעובדים מבקש, היינו מכבדים זאת".
על האווירה בחברה הוא אומר: "אף אחד לא מרגיש נוח עם הסיטואציה במדינה כרגע, אבל אנחנו לא רואים מתיחות בין יהודים וערבים אצלנו. העובדים יודעים להכיל את זה, והמנהלים יודעים איך לנהל את זה. זה עניין של להתמודד עם הבדלי תרבות, ואנחנו עושים את זה כשגרת חיים".
"חשיבות עצומה שנמשיך לעבוד יחד" / ליאור רביב, מנכ"ל ישרוטל
בישרוטל מועסקים עובדים מכלל החברה הישראלית. כדי להתמודד עם האתגרים של התקופה, "כל מנהל דיבר עם הצוותים שלו, ערכנו מפגשים והדגשנו את החיבור בין העובדים ואת הצורך בשיתוף פעולה", אומר לגלובס ליאור רביב, מנכ"ל ישרוטל.
"במלונות בירושלים יש עובדים ממזרח ירושלים, והסיפור יכול להיות יותר מורכב, כי הם מושפעים מהסביבה שלהם, שאומרת 'אל תלך לעבוד אצל היהודים'. ועם זה אנחנו צריכים להתמודד. אני רואה ברשתות החברתיות משפטים כמו 'איך תסדרו בלעדינו כי אנחנו מחזיקים אתכם'. זה מראה לנו שקרה פה משהו שייקח זמן עד שנבין את המשמעות שלו".
רביב מדגיש כי אי אפשר לחזור לשגרה ברגע אחד. "כשהאש והעשן יירגעו נבין לעומק את הנזק שנגרם. הרבה גורמים מרגישים מאוד לא בנוח עם מה שקרה פה, שחלק מזה הוא פועל יוצא של הזנחה של שנים. מתעקשים להתעלם מזה הרבה שנים ועכשיו הכול פורץ".
"אפס סובלנות לאפליה ולגזענות" / אבי בן אסאייג, מנכ"ל אסם-נסטלה
בשעות הלילה, זמן קצר לפני החזרה מחג השבועות, פגעה רקטה במפעל אסם־נסטלה בשדרות. למרות הנזק לרכוש, לא היו נפגעים בגוף, והמפעל המשיך בפעילות מלאה. כ־19% מהמועסקים בחברה הם בני החברה הערבית. "זה לא מקרי, זה חשוב לנו", אומר אבי בן אסאייג, מנכ"ל אסם-נסטלה. "אנחנו רוצים שתהיה כאן תמונת ראי של קהל הצרכנים בחברה הישראלית. אם לא נדע לתת פתרונות מתאימים לכל האוכלוסייה, אנחנו נהיה חברה סקטוריאלית".
"יש לנו רקמה חברתית של שוויון וכבוד, של אחדות. הלוואי והיינו רואים את זה בכל מקום אחר בארץ. אין ספק שהקולות הקיצוניים הם קולות שמאתגרים את הפעולות היום יומיות שלנו, אבל אנשים רואים במקום הזה בית, כמקום שהם מתפתחים וגדלים בו, ומתפרנסים בו. הם רואים במקום הזה מקום שמאפשר הזדמנות שווה לאפשר ולהתפתח. כולם שייכים לאותו מעמד: מעמד של אנשים שרוצים להתפתח ולצמוח".
בן אסאייג מספר שמדובר בתהליך לו שותפים העובדים כולם. חוגגים יחד חגים - בין אם מדובר בחג דרוזי, יהודי או מוסלמי, ומשמשים בבואה של החברה בישראל. "המדיניות שלנו היא פשוטה: אפס סובלנות לאלימות מכל סוג, אפס סובלנות לאפליה ולגזענות. אדם שבתוך גבולות החברה ינהג באופן הזה, יקרא לבירור משמעתי בתוך יממה. יש כאן ביטויי סולידריות מירביים מקצה לקצה. אנחנו רואים עכשיו עובדים ערבים שכותבים פוסטים על הקושי שאותו הם חווים, ועשרות חבריהם מגיבים באמפתיה ואהדה, ולהפך".
עובדים שלכם השתתפו בשביתה?
"אנחנו אומרים לעובדים לפעול לפי צו ליבם ומצפונם. אנחנו לא שמחים אם אנשים לא מגיעים לעבוד, אבל אנחנו נמנעים מלשפוט לחומרה אנשים שנענים לקריאה מתוך החברה שממנה הם באים".