מהומות בלוד / צילום: Reuters, Oren Ziv/dpa
ההיסטוריה האנושית ראתה מספר גדול של התקוממויות ומלחמות אזרחים במדינות דמוקרטיות וטוטליטריות כאחד. המשותף לכולן הוא שמנהיגות מצומצמת, בדרך כלל ספונטנית, סוחפת אחריה המון משולהב קטן ההולך וגדל. בנסיבות אלה הולכת וקטנה המוטיבציה של ההנהגה הממוסדת של החברה המתקוממת לצאת חוצץ נגד ראשי האלימות, מה גם שלא אחת ההנהגה הקיימת תומכת בגלוי או בסתר במטרות המתקוממים.
המיעוט הערבי בישראל המונה כחמישית מכלל האוכלוסייה עבר כמה וכמה שלבים של התפתחות פוליטית. מ"דור הנכבה (1948)" עד ה"דור הזקוף" של ראשית המאה העשרים ואחת השתנה השיח: משיח כנוע והיעדר הנהגה לכדי ייצוג הוגן יחסית בכנסת ועד שיח משמעותי ביותר על שילוב חברי כנסת מסיעות ערביות בקואליציה השלטת.
למרות התמונה של תנועה מן השוליים הפוליטיים החיצוניים ביותר אל לב הקונצנזוס הפוליטי ניכר דווקא בימים אלה מאמץ דו-ראשי לחבל בתהליכי השילוב הללו. מצד אחד, חמאס בעזה, מצד שני, מספר לא גדול של בני הדור הצעיר, הרחוקים מן הזרם המרכזי של החברה הפוליטית הערבית בישראל, שההישגים הקיימים מהווים בעיניהם אך מקפצה להשלטת אנרכיה במדינה, אולי כהכנה למשטר אחר.
חמאס ראה באפיזודת שיח' ג'ראח הזדמנות פז לאמץ את סוגיית ירושלים. עד אותה עת לא היה מעורב בענייני ירושלים, אך דיבוריו הרפים של אבו מאזן בנושא הותירו את הזירה ריקה ויצרו ואקום אליו חדר הארגון. יתר על כן, חמאס ציפה לבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית מתוך ההנחה הסבירה מאוד שיזכה בהן וכך ישתלט על יהודה ושומרון.
ביטול הבחירות שלל מחמאס את הבמה המדינית שציפה לה. בדרך ניתוח זו לא נותרה לו אלא סוגייה הנמצאת בקונצנזוס הערבי והאסלאמי: ירושלים. יתר על כן, לחמאס, תנועה אסלאמית רדיקלית השוללת את קיומה של מדינה יהודית, אין עניין במעורבות האסלאם בקואליציה מדינית ישראלית. קואליציה כזו תיצור מראית עין של הסכמה עם ריבונות יהודית במדינת ישראל - בניגוד מוחלט לאידיאולוגיה של חמאס.
גם העובדה שהנושא ונותן על שילוב בקואליציה הוא גורם מדיני הקרוב לאסלאם (רע"ם) אינה מקובלת על חמאס. אין ספק שניסיון הארגון לחבל בהצטרפות רע"ם לקואליציה עלה יפה, לפחות עד מועד כתיבת מאמר זה. מיותר להסביר בעיתוי הנוכחי את עניינו של החמאס בהתקוממות מזויינת בתוך ישראל בזמן מלחמה.
כל אלה עומדים ביסוד הניסיון של חמאס לפגוע בישראל מבפנים. גם בתוך ישראל, ובשפתו של חמאס "הפנים", קיימים, כאמור, גורמים חוץ-ממסדיים בשכבת גיל צעירה יחסית שאך המתינו לעיתוי הנכון כדי לפרוץ לעמדת הנהגה.
עילת ירושלים עומדת ביסוד האלימות הפנימית, אך כבר אינה רלוונטית יותר. מדובר בניסיון לקרוא תגר על חוקי המדינה ועל ריבונותה באזורים מעורבים, יהודים-ערבים, מתוך הכרה שברוב האזורים הערבים בישראל המדינה כבר ויתרה על ריבונותה טרם המערכה הצבאית: כבישי הנגב, טרור חקלאי ופעילות פלילית נרחבת.
הצעירים הערבים האלימים העומדים מאחורי האלימות הספונטנית הנוכחית עדים כבר שנים להיעדר משילות באזוריהם. התוצאה: מאות אלפי כלי נשק בלתי חוקיים ואלימות פנימית גוברת מהם סובלת מדי יום האוכלוסייה הערבית בישראל ברובה המכריע. האקדח היורה במערכה הראשונה באזרח ערבי יירה מן הסתם במערכה הבאה באזרח היהודי.
כל אלה מביאים לאובדן שליטה מתרחב והולך של מדינת ישראל באזורים מאוכלסים בערבים ובאוכלוסיות מעורבות, שלא החלה בזמן האחרון. הימנעות מפעולה נחושה בשלב הנוכחי תגרום לגלישה ספונטנית של האלימות ליישובים יהודיים.
אי קבלת החוק, הפרה מתמשכת של הריבונות והיעדר נוכחות של כוחות ממלכתיים מזויינים מתורגמים כבר היום לשלבים המוקדמים של מלחמת אזרחים או התקוממות מזויינת. הרוב הערבי הדומם חושש להביע דעתו המתנגדת לאלימות.
עדיין ניתן לדכא את ההתקוממות במחירים נמוכים. חובה על מדינת ישראל להקים קבינט מלחמה בהשתתפות נציגים מכל המפלגות הנוגעות לעניין ולגבש חזית אחידה לעצירת האלימות הפנימית. דחיית מועד הבחירות בחודשיים-שלושה כפי שנעשה בעת מלחמת יום הכיפורים, אם כי הפעם לצורך העימות הפנימי, היא צעד מתבקש. כל התמהמהות תטיל משא כבד יותר על הממשלה ככל שנוקפים הימים ואין ספק שהמחיר בחיי אדם יעלה עוד יותר.
הכותב הוא חבר הצוות הבכיר של "הביטחוניסטים" ועמית מחקר באוניברסיטת חיפה