פסק דין / אילוסטרציה: Shutterstock, Morakot Kawinchan
בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת נדונה לאחרונה תביעת אב לפנות את בתו ואת חתנו מבית מגוריהם, אותו הקימו על מקרקעי המשק החקלאי, בו גם האב עצמו מתגורר.
תביעות סילוק יד בין הורים לילדיהם מעוררות תמיד אי-נוחות, אך מדובר בתופעה נפוצה יותר מכפי שניתן לשער. הורים מאפשרים מגורי חינם לילדיהם הבגירים, במטרה לסייע להם כלכלית, ומבלי לעגן זאת בהסכם מסודר, וכשהמגורים המשותפים מביאים למתח וסכסוך, הם נאלצים לפנות לבית המשפט מתוך עמדת נחיתות.
במקרה זה, לפני שבע שנים האב נענה לבקשת בתו ובעלה, שהיו מצויים במצוקת דיור, להסב את לול התרנגולות שבמשק למבנה ראוי למגורי אדם, ולעבור להתגורר בו ללא תשלום דמי שימוש או שכירות. המבנה לא קיבל אישורים והיתר בנייה, ולכן בחלוף שלוש שנים ניתן צו להריסת המבנה, שלא בוצע בפועל. הבת והחתן ממשיכים להתגורר במבנה הלא חוקי, אך היחסים בינם לבין האב התערערו באופן קיצוני, עד לכדי פנייה לבתי משפט להוצאת צווי הגנה.
הבת והחתן העלו שתי טענות נגד תביעת האב: האחת - שמבחינה מהותית, כתנאי לסילוקם מהמשק, על האב לשלם להם פיצוי כספי עבור השקעתם בבניית מבנה המגורים; והשנייה - שמבחינה פרוצדורלית, האב אינו הבעלים הרשמי של המקרקעין, ולכן אינו זכאי כלל לתבוע בבית המשפט סעדים כגון סילוק יד. במסגרת הטענה השנייה עותרים למעשה הנתבעים לסלק את תביעת האב על הסף, מבלי לברר אותה כלל.
בדיקה עובדתית העלתה כי יש בסיס לטענת הבת והחתן, שהאב אינו הבעלים החוקי של המשק. ראשית, זכויות ה"בעלות" במשק אינן זכויות בעלות במקרקעין על-פי חוק, אלא זכויות שימוש במקרקעין, כיתר חברי המושב, עקב מגבלות של רשות מקרקעי ישראל. כמו כן, התברר כי בטרם ירש את המשק נשוא המחלוקת מאמו, האב היה ונותר בעלים של משק אחר באותו מושב, ועל-פי כללי מועצת מקרקעי ישראל, אדם אינו יכול להיות בעלים של יותר ממשק חקלאי אחד. לכן, נכון לשעה זאת האב אינו זכאי להירשם אפילו כבעל זכות השימוש במשק.
בית המשפט בחן את הטענות וקבע כי על אף שהאב אינו רשום כבעל זכות השימוש במשק מבחינה פורמלית בשל מגבלות טכניות ובירוקרטיות, הוא עדיין נחשב ל"מחזיק" במשק. הוא מתגורר במשק בפועל, משלם את החובות ואת המסים הנובעים ממנו, שולט במשק ויהיה זכאי להירשם כבעל זכות השימוש במשק לאחר פתרון המכשלות הפרוצדורליות, שאינן באשמתו. לאדם שמוכר כמחזיק במקרקעין קיימת עדיפות חוקית על פני מסיג גבול, והוא רשאי לתבוע את סילוק ידו של מי שאינו מחזיק.
יתר על כן, במישור היחסים בין הצדדים, הבת והחתן הודו כי לצורך הבנייה והמגורים במשק, הם ביקשו וקיבלו את רשותו של האב, ומכאן נובע שהם עצמם הכירו בו כמי שאוחז בזכויות הבעלות או ההחזקה במשק, ולכן הוא גם זה שרשאי לבטל את הרשות שנתן בכל עת.
המשמעות היא שלא זו בלבד שהתביעה לא נמחקה על הסף לבקשת הבת והחתן, אלא שהיא אף "התקבלה על הסף", ללא צורך בניהול הליך מקיף, שכן לבת ולחתן אין למעשה טענת הגנה לגיטימית שיכולה למנוע את פינויים.
באשר לדרישת הבת והחתן לקבל פיצוי כספי על השקעתם במשק, בית המשפט קבע כי הם רשאים להגיש תביעה כספית נפרדת בנושא זה, ללא תלות בחובתם להתפנות מיד. הסוגיה אם מדובר בהשקעה שבכלל יש מקום לקבל פיצוי בגינה, תלויה במידה רבה בשאלה אם המבנה ייהרס בהתאם לצו ההריסה שכבר הוצא, שהרי במקרה כזה, ממילא אין כל ערך להשקעה.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה