מה אפשר ללמוד מאריה על ניהול / צילום: Shutterstock
מאות אלפי מילים נשפכו כבר על הופעתה של הקורונה בחיינו, השפעתה על אנשים וארגונים ותרומתה לחדשנות בדפוסי התמודדות עכשוויים הנדרשים במעבר מהישרדות לצמיחה. במעבר החד לצמיחה, חזר ציד הטאלנטים; סטיב ג'ובס ואילון מאסק, שנויים במחלוקת ככל שיהיו, מחליפים את ג'ק וולש והנרי פורד כגיבורי תרבות עסקית ודמויות להשראה. אפל וטסלה מחליפות את ג'נרל אלקטריק וג'נרל מוטורס כדוגמה ומופת לבנצ'מארק.
שינוי העידנים מחייב גם שינוי של הנחות יסוד ותפיסות הניהול. הבעיה היא שהמערכות הישנות אינן מוכנות לפנות את מקומן בקלות. המערכות שבנינו במהלך 200 השנים האחרונות, אלה שנולדו בעצם לתמוך בהתפתחות שלנו אל המהפכה הקודמת, התעשייתית, כבר אינן משרתות אותנו במהפכה הנוכחית, אולם מסרבות למות. כדרכם של בני אנוש, אנו מסרבים לקבל בהבנה את המוות הבלתי נמנע, ומאריכים את חייהן של המערכות הישנות ללא צורך. כדי ללמוד איך לבצע את הקפיצה הנדרשת, כדאי לפנות למעבדת ההתחדשות העתיקה מכולן: הטבע.
1. הטבע הוא אומן השינויים. אין קבוע, והכל זז ונע ללא הרף. יש מחזוריות, אבל אין קיבעון. השולט הוא עקרון הכאוס, והוא כל כך דומיננטי, שלא ניתן לקבוע תחזית מזג אוויר ליותר מכמה ימים קדימה (וגם את זה קשה לנו לקבל, וכולנו מקטרים כל הזמן על התחזית שאינה ודאית מספיק). העולם העסקי החדש כאוטי לא פחות. אבל אנחנו חונכנו לקדש את הידוע, הקבוע והצפוי, מתעבים שינויים בתוכניות העבודה ומרגישים נוח בהרבה עם אסטרטגיה תלת-שנתית.
2. שיעור באבולוציה. כל תורת האבולוציה מבוססת על יכולתם של עולמות החי והצומח להתאים את עצמם לשינויים התמידיים, ואפילו הדומם נמצא כל העת בתנועה. מעגל השינוי, החיים והמוות הוא טבעי לחלוטין, ידוע מראש, וברור לכל המשתתפים. מאבנים וצמחים, דרך אורגניזם של תא אחד ועד למורכבים שבאורגניזמים. כל דבר שנולד דינו למות (השאלה היא רק מתי ואיך). המעגל הזה מאפשר התחדשות, צמיחה, שיפור גרסה, התאמה לסביבה משתנה ועוד שלל יתרונות, שבלעדיהם העולם היה קורס לתוך סטגנציה צחיחה.
מה שנולד לתוך עולם אחד, ימות כאשר העולם ישתנה. כך קורה לחיות וצמחים שמועתקים מאזורי המחייה הטבעיים שלהם, או כאשר תנאי הסביבה משתנים באופן קיצוני. דור חדש נולד. מותאם לאקו סיסטם המחודש, ברמת הפריט הבודד וברמת המין כולו.
המקבילה בעולם הארגוני היא הדרישה להיות קשובים הרבה יותר לשינויי מגמות כדי לייצר התחדשות, אם אין ברצוננו לחכות לברירה הטבעית של השוק שתבצע את ההחלפה במקומנו. מערכות תגמול בנויות על השוואה, הפרדה ותחרות; תוכניות עבודה הן לינאריות בעולם כאוטי; הערכות עובדים מבוססות על הפחד מכישלון וגיוסי הדור הבא מבוססים על ניסיון ורקע מקצועי הרבה יותר מאשר על מאפייני אישיות. כל אלה שירתו בצורה מיטבית עולם של שליטה ובקרה, מילוי משימות ודייקנות ביצועית. כל אלו אינם משרתים כלל עולם של חדשנות, יוזמה, יצירתיות וקצב.
3. קול קורא לנדוד, לנדוד. הטבע מלמד אותנו שיעור בנוודות. אלפי מינים של חיות נודדים ברגע שריח השינוי מופיע באוויר. חיות חוצות מדבריות, דגים שוחים אלפי קילומטרים, ציפורים עפות בין יבשות. כולם נמצאים בתנועה, כל הזמן.
גם אנחנו חיות נודדות. הנדודים הם ב-DNA שלנו. היינו כאלו לאורך 2 מיליון שנה, ממש עד לא מזמן, זה בטבע שלנו. ברגע שהחיות והחקלאות בייתו אותנו, התחלנו לייצר מערכות חינוך ותרבות שתומכות בביות הזה, אבל זה לא בטבע שלנו. העולם החדש מזמין אותנו לנדוד, ומי שלא יתמוך בזה, יסבול מזה.
כבר היום ניתן לראות את דור ה-X מתלונן על "חוסר הנאמנות" של דור ה-Y, המילניאלס ודור ה-Z. מנהלים ותיקים מפרשים את התנועה של הצעירים כחוסר נאמנות, אולם למעשה הצעירים אינם פועלים נגד הארגון. הם בעד עצמם. הם נתקפו בחיידק הנדודים, שהפך קל יותר למימוש.
אז לפני שאנשי הצוות שלכם מתפטרים והופכים להיות "נוודים דיגיטליים", ניתן להציע להם מרחבי נדידה פנים-ארגוניים, מעבר נזיל בין מחלקות ותפקידים, עבודה היברידית, מכל מקום בעולם, כל מה שיספק את היצר הקמאי לנדוד אולם יותיר אותם מחוברים אליכם ואל העשייה.
4. להיות מלך. האריה כ"מלך החיות" יכול ללמד אותנו את אחד השיעורים החשובים ביותר על הובלה וסביבה. אנו כבני אדם, קפצנו לראש שרשרת המזון בתוך זמן קצר (כ-70,000 שנה). זהו מהלך מהיר מאוד עבור מין אחד, אולי מהיר מדי. במהלך הטיפוס הזריז לצמרת, יצרנו כלים ויכולות שהיו שמורים בעבר רק לאלים המיתולוגיים, אך לא השכלנו לייצר תבונה מספקת שתאפשר לנו להשתמש בצורה מושכלת בכוחות חדשים אלו.
האריה לעומת זאת, טיפס ועלה לראש שרשרת המזון במרחב המחיה שלו בתהליך הדרגתי של מיליוני שנים. תהליך יסודי זה הביא אותו להבנה אינטואיטיבית של תפקידו כ"מלך החיות", תפקיד שהוא חובה לא פחות מאשר זכות.
האריה לא יטרוף את כל האנטילופות בטריטוריה שלו, כי אם יעשה כן לא יהיו אנטילופות חדשות בשנים הבאות. הוא לוקח רק את מה שהוא זקוק לו, ולא יותר. נדרש איזון על מנת לייצר מחיה לאורך זמן. אנחנו, עבד כי ימלוך, פשוט לוקחים יותר מדי. לא את מה שאנחנו צריכים, אלא את מה שאנחנו רוצים, בחוסר אחריות, וכך מחריבים אט-אט את מרחבי המחיה שלנו תוך כדי דריסת האיזון הטבעי שאמור לשמש אותנו ואת צאצאינו בדורות הבאים.
ארגונים גדולים הורסים את הסביבה העסקית באמצעות הריסתם של עסקים קטנים. יש עדיין מנהלים שמנצלים את העובדים תוך רמיסת זכויותיהם, או מונעים מהם לגדול. החוכמה האמיתית היא להבין את המערכת המורכבת, של הקשרים בין החלקים השונים של מרחבי המחיה, ולתמוך בהם בצורה חכמה שאינה מבוססת על תאוות בצע או מטרות טווח קצר אלא על ראייה ארוכת טווח והוליסטית. נצטרך להשתנות.
משימה אחת בשבוע: סגרו חצי יום ביומן העמוס וצאו לטייל לבד. בטבע. במרחק נסיעה ממשרדינו הצפופים יש חורשות, ים ומדבר. שבו במקום בו תוכלו לראות עצים, צמחים וחיות והתבוננו היטב בנעשה סביבכם. תנו לראש לנדוד, נשמו עמוק וקחו אתכם תובנה או שתיים בחזרה לעבודה.
ניל"י גולדפיין היא משנה למנכ"ל קבוצת נירם גיתן NGG, מומחית למנהיגות וניהול בעולם של הפרעה. רונן גפני הוא פילוסוף עסקי, יזם ומרצה בינלאומי, מפתח משחק העסקים פרשביז.