חממה לגידול קנאביס / צילום: Shutterstock
לראשונה זה 12 שנים, תושבע בישראל ממשלה שבראשה לא עומד בנימין נתניהו. מדובר באירוע משמעותי מכל בחינה פוליטית שהיא, והכלכלה אינה חפה מכך. המפלגות החדשות שמגיעות לממשלה מביאות איתן אידיאולוגיות שונות, קבוצות לחץ שונות ואינטרסים שונים. זה יוביל לאתגרים חדשים, אבל גם להזדמנויות חדשות. אני רוצה להתמקד בכמה מהן, שיוכלו לעשות שינוי דרמטי בכלכלה ובחברה הישראלית:
1. הורדת גיל הפטור לחרדים
אחרי עשרות שנים של מאבק כושל על גיוס חרדים לצבא, מדינת ישראל מנסה ללכת עם ולהרגיש בלי. חרדים מקבלים פטור משירות צבאי, אבל רק בתנאי שהם לומדים בישיבות במשך 6 שנים לפחות, מגיל 18 עד גיל 24. בזמן הזה אסור להם לעבוד, אסור להם ללמוד משהו שימושי, והם חייבים להשקיע את כל כולם בלימוד תורה. אחרת - חרב הגיוס עומדת מעל צווארם, וממנה הם מנסים להימנע בכל מחיר.
המשמעות הפרקטית היא שחרדים מגיעים לגיל 24 כשכל מה שהם מכירים זה את עולם התורה. בשלב הזה הם נשואים ועם מספר ילדים, ועומדת בפניהם הברירה האם להישאר בעולם הישיבות המוכר, ולחיות בעוני אך ביוקרה חברתית, או לצאת לעבוד לראשונה בגיל 24. במצב כזה קשה ללמוד משהו אקדמי או אפילו לעשות הכשרה מקצועית, כי יש ילדים להאכיל. אי אפשר לרדת ברמת החיים כפי שעושים רוב הסטודנטים, והם נאלצים לעבוד בעבודות פשוטות במקרה הטוב, או לא לעבוד כלל במקרה הרע.
הפתרון הוא הורדת גיל הפטור ל-21, כך שייצאו לשוק העבודה באותו שלב כמו חבריהם החילונים. נכון, זה לא "שוויוני", אבל להתעקש על השוויון כאן דומה לעקירת עין רק כדי שהעין של השני תיעקר גם. בעוד צה"ל סובל מעודף כוח אדם בתפקידים העורפיים שהחרדים ישרתו בהם אפילו אם הם יתגייסו, נוכחותם בשוק העבודה היא הכרחית. יציאה מוקדמת יותר לשוק העבודה תאפשר רכישת מקצוע ופרנסה עצמית שלא רק שתפתח את העולם הגדול בפני החרדים - היא גם תסייע לילדיהם לבחור בצורה חופשית.
2. אוטונומיה חינוכית
אחד המהלכים החשובים ביותר שהתחילו בסוף משבר הקורונה הוא הגדלת האוטונומיה של המנהלים והמורים בחינוך הממלכתי. כיום, משרד החינוך עושה ניהול-מיקרו לגבי כמעט הכל: המקצועות, השעות, מודל ההעסקה של המורים, שיטות הלימוד וכמובן המבחנים. זה נובע מתוך תפיסה שבתי הספר הם כלי שרת בידי המדינה, שתפקידה לנהל אינדוקטרינציה אחידה. גישות מודרניות יותר לחינוך מבינות שכל תלמיד הוא עולם ומלואו, ועל אחת כמה וכמה שלכל בית ספר מתאימים דברים שונים.
שרת החינוך המיועדת, יפעת שאשא ביטון, מבינה זאת היטב. בנאום בסמינר הקיבוצים, היא אמרה ש"צריך לתת יותר אוטונומיה לבתי הספר, יותר אוטונומיה למנהלים ויותר אוטונומיה למורים". בעיניה, "חלק מהסיפור זה לשחרר סמכויות. זה פשוט לפרק את הריכוזיות. צריך להוריד כלפי מטה. צריכה להיות מסגרת של מדיניות, כלים וסיוע. אנחנו צריכים לתת את התשתית שתאפשר לאנשים בשטח לעשות חינוך". במסגרת מדיניות כזאת, היא צריכה לתת שעות מובנות לכל מנהל ומנהלת שבהן הם יחליטו מה עושים. היא צריכה לתת למנהלים אוטונומיה מסוימת על מודל ההעסקה של המורים, וגם לאפשר להורים לבחור לאיזה בית ספר בתוך אותה רשות מקומית לרשום את הילדים. כך אנשי החינוך יוכלו לשדרג את החינוך של הילדים בלי הכתבה מלמעלה של משרד החינוך, מנהלים יוכלו לפרוס את החזון החינוכי שלהם, וההורים יוכלו לבחור לפי מה שמתאים לילדים.
3. לגליזציה של קנאביס
הרבה כבר נכתב על לגליזציה של קנאביס ויתרונותיה: היא תמנע רווח ממשפחות פשע ומארגוני טרור, תאפשר מכירת קנאביס בטוח ומפוקח, תשחרר אוכלוסיות חלשות מאימת החוק ותגדיל את הכנסות המדינה. מה שאנשים לא מספיק שמים אליו לב, זה מודל הלגליזציה. בקליפורניה, למשל, עשו לגליזציה של קנאביס, אך הטילו על הקנאביס החוקי כל כך הרבה רגולציה ומיסים שאנשים פשוט חזרו לשוק השחור (או לא עזבו אותו מעולם). מטרות הלגליזציה בקליפורניה לא הושגו, והמחוקקים נאלצים עתה לחשוב מחדש על כל המודל. הממשלה הנוכחית היא הזדמנות נדירה לבצע לגליזציה מוצלחת של קנאביס, על פי המודלים המוצלחים בעולם, כמו בקולורדו ובקנדה. מפלגת "תקווה חדשה" הצליחה להכניס לגליזציה של קנאביס להסכם הקואליציוני, ועתה מוטלת עליה האחריות ליישם.
הכותב הוא ממייסדי "חופש לכולנו" וחוקר רגולציה בשולה המוקשים: המיזם להפחתת הבירוקרטיה
לקריאה נוספת:
● לא מוסרי, לא חברתי ולא כלכלי: שירות לאומי חובה הוא רעיון גרוע
● יפעת שאשא־ביטון: "נפרק את הריכוזיות במשרד החינוך; הבגרויות ייראו אחרת לחלוטין"
● דעה: שאשא-ביטון, אלו התמריצים, לא התקציבים