בנימין נתניהו /AP
הקדנציה של בנימין נתניהו, שצפויה להסתיים מעשית עם השבעת הממשלה החדשה היום, היא הארוכה ביותר של ראש ממשלה בישראל. היא החלה ב-2009 לאחר משבר הסאבפריים, בנקודה שבה המשק נהנה מסביבה גלובלית תומכת, ולאחריה הציג צמיחה מואצת מעבר לזו של המדינות המפותחות. מרבצי הגז שנתגלו אז מול חופי ישראל סיפקו אופטימיות לעתיד לבוא.
אלמלא הקורונה, אפשר היה לומר שמבחינה כלכלית נתניהו מחזיר מדינה אחרת מזו שקיבל לפני 12 שנים. חלק מהמדדים הכלכליים שבחנו בכתבה זו מצביעים על הישגים טובים: בעשור החולף השכר הריאלי צמח, התוצר לנפש עלה, שיעור אבטלה הגיע לשפל וגם היחס חוב-תוצר היה נמוך בראייה היסטורית, כך שהמשק פגש את משבר הקורונה עם נתוני פתיחה טובים שתמכו במזעור הפגיעה.
אבל, בנושא אחד לפחות - מחירי הדיור - נתניהו נחל כישלון חרוץ. ויש עוד כמה סימני שאלה: לפי ה-OECD, בישראל שאחרי עידן נתניהו דרושות רפורמות ענק בתחבורה, בתשתיות, באנרגיה, בחינוך ובעידוד הפריון. זו כבר תהיה הבעיה של ראש הממשלה שאחרי נתניהו. על מנת לצמוח אל מעבר לשימור הקיים, צריך לשנות פאזה ולחשוב לטווח הארוך יותר - לחשוב על מימון רפורמות ועל השקעות להעלאת פיריון העבודה בישראל.
השאלה היא מה הן הציפיות - להיות הילד הגאון שמוביל את הכיתה או זה הממוצע שעושה חיים.