בניין הוועד הפועל של ההסתדרות בתל אביב / צילום: עינת לברון
בפסק דין שניתן לאחרונה, חייב בית הדין הארצי לעבודה את חברי ועדי הנמלים בתשלום הוצאות אישיות למעסיקיהן ולאוצר המדינה, בשיעור שנע בין 30,000 שקלים (אשדוד) ל-8,000 שקל (חיפה).
הרקע לכך הוא התנהלות שערורייתית של חברי הוועדים, אשר בשנת 2018 הורו לעובדים, ללא סמכות, לפתוח בשביתה פראית בנמלים. בהמשך, נמנעו חברי הוועדים להתייצב לשלושה דיונים שקבע בית הדין לצורך דיון בשביתה המזיקה, תוך שאינם מקיימים צו המורה להם לחדש את העבודה מיידית. בית הדין הטיל על חברי הועד הוצאות אישיות בשל אי-ההתייצבות ואף הוצא נגדם צו הבאה על-ידי המשטרה, שגם ממנו התעלמו. לבסוף, הם הואילו בטובם להתייצב לדיון הרביעי ורק בסיומו נקטו פעולות לחזרה לעבודה.
ניסיונות חברי הוועד וההסתדרות הכללית לבטל את ההוצאות האישיות שהוטלו עליהם - נדחו. בית הדין סבר כי התנהלותם של חברי הוועד פגעה באופן חמור בשלטון החוק, גרמה נזק לצדדים ולציבור, הביאה לבזבוז זמן שיפוטי יקר והפגינה זלזול וחוסר אחריות. ההוצאות נועדו להעביר מסר מרתיע לארגוני עובדים ונציגיהם, לפיו פעילותם אינה מעל החוק, וגם בתפקידם הציבורי חלות עליהם חובות אישיות בסיסיות.
חוסר שליטה
אירועי פסק הדין, שהמחישו את חוסר השליטה של ההסתדרות בוועדים החזקים בשירות הציבורי, והנזק הציבורי עקב כך, מתחברים לדוח המקיף של כלכלני ארגון ה-OECD מחודש יוני 2021, בו צוין כי אובדן ימי עבודה עקב שביתות בישראל הוא מהגבוה במדינות הארגון. הדוח כולל המלצות לשיפור יחסי העבודה במגזר הציבורי בישראל, ביניהן: אימוץ המודל הנהוג במדינות רבות להגבלת שביתות בשירותים חיוניים; הקמת מוסדות חלופיים ליישוב סכסוכים והגבלת העיתוי והשימוש בשביתות.
באורח מקרי, פרסם בשבוע שעבר שר המשפטים גדעון סער את טיוטת תקנות השקיפות. על-פי הטיוטה, ארגונים הרשומים כאגודות עותומניות ופועלים מכוח פקודה עתיקה זו מימי השלטון הטורקי, יחויבו בדיווח כספי שנתי. התיקון יוחל על ההסתדרות הכללית ויחייב אותה לפרט את הכנסותיה מדמי חבר ודמי טיפול, פירוט הוצאותיה, השימוש שנעשה בכספים, רשימת מקבלי השכר הגבוה, ועוד.
הדרישה להגשת דוחות אלה תואמת את הוראות חוק העמותות מ-1980, בו הוחלו חובות משטר תאגידי מוקפד ודיווח מפורט על ארגונים ללא כוונת רווח (אולם הוחרגו ממנו ארגוני עובדים ותיקים שהוקמו שפעלו קודם לכן). חובה דומה מוטלת בשגרה על ארגוני עובדים ומעסיקים במרבית מדינות ה-OECD.
השקיפות הכרחית
לאור המחזור הכספי העצום של ההסתדרות, פערי המידע בין העובדים שמשלמים לה מסים לבין מקבלי ההחלטות, ובפרט כוחה השלטוני בעיצוב דברי חקיקה ונורמות כלליות, דרישות הגילוי והשקיפות הם בגדר הכרח. התקנות פורסמו לראשונה ב-2019, אולם כניסתן לתוקף עוכבה, בעיקר על רקע התנגדות ההסתדרות וחילופי השלטון התכופים.
חיבור רצף האירועים יחד משמיע שאין להמתין עוד: החיובים הכספיים שהטיל בית הדין הארצי על חברי ועדי הנמלים הם חיובים אישיים הנושאים מסר ברור, לפיו להתנהלות אישית מבזה - יש מחיר אישי. אלא שבמצב הקיים היום לא ניתן יהיה לדעת אם ההוצאות אכן שולמו באופן אישי על-ידי חברי הוועד, או נלקחו מקופת הוועד, או מתקציב ההסתדרות הכללית, באופן הנוטל מהחיוב את עוקצו. לא רק שהציבור לא ייחשף למידע הזה, אלא שכל משלמי המס להסתדרות, מכלל מקומות העבודה במשק, לא יידעו מה השימוש שנעשה במיסים ששילמו.
בנוסף לתקציב, מנהלת ההסתדרות בנפרד קרן שביתה, הממומנת מדמי החבר ודמי הטיפול. בקשתה להחריג מחובות הדיווח בתקנות את כספי הקרן - נענתה. יוצא שאם ייעשה שימוש בכספי הקרן לצורך פירעון ההוצאות האישיות שהטיל בית הדין על חברי הוועד, לא ניתן יהיה לדעת על כך. בנוסף, מאחר שהתקנות לא כוללות סעיפי סנקציה כלשהם (בשונה ממדינות אחרות, בהן אי-הגשת דו"חות כספיים תקינים עלולה להביא לשלילת המעמד מארגוני עובדים ומעסיקים), ספק אם יש להן שיניים של ממש.
המחוקק צריך לחתור לכך שפסק דין שיוצא מהערכאה העליונה בתחום משפט העבודה יקוים לפי לשונו ותכליתו, ולכך שמדינת ישראל תתיישר עם השוק הגלובלי, באבטחת שירותים חיוניים לאזרחיה. במקום להחיל על ארגוני עובדים ותיקים את תקנות השקיפות המקלות, ראוי לבטל את הסעיף המחריג רק אותם מהחובות המקיפות החלות מכוח חוק העמותות על מתחריהם. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.
הכותבת היא שותפה מייסדת במשרד רובין שמואלביץ, המתמחה בדיני עבודה מייצגת מעסיקים גדולים
*** גילוי מלא: הכותבת מייצגת לעתים את גלובס