כלים חד-פעמיים / צילום: Shutterstock
לאחרונה עולים בתקשורת חדשות לבקרים נושאים סביבתיים שונים - מחאת האקלים, זיהום חופים והצעקה האחרונה היא סביב השימוש בכלים חד-פעמיים.
אתמקד בנושא החד-פעמי שיצר הרבה רעש תקשורתי בהקשר של הציבור החרדי אותו אני מייצגת.
סוגיית החד-פעמי עולה בהקשר של נפח וכמות הפסולת במדינתנו הקטנה. לפי נתוני הלמ"ס, כמות הפסולת בממוצע ארצי עומדת על 1.73 ק"ג לנפש ליום. נתון זה נאסף מהרשויות והמועצות המקומיות בהלימה לאתרי פסולת שונים.
מתוך נתוני הנתונים עולה: "כמויות הפסולת הגבוהות ביותר נרשמו בעיריות: אילת (3.5 ק"ג לנפש), תל אביב יפו (2.6 ק"ג לנפש), רהט (2.7), טבריה (2.3) ואור יהודה (2.2). הכמויות הנמוכות ביותר נרשמו בעיריות: מודיעין עלית (0.8) עראבה (0.9) אלעד (1.0), בית"ר עלית (1.0) וקלנסווה (1.2). הכמויות הגבוהות ביותר נרשמו במועצות המקומיות: כפר שמריהו (6.1), סביון (5.3), ראש פינה (4.1), ייסוד המעלה (3.5) ומגדל (3.1)".
מתוך הנתונים עולה כי יש קשר ישיר בין רמת החיים לבין כמות הפסולת המיוצרת על-ידי האדם.
אם נתייחס באופן ישיר לחד-פעמי, חייבים לזקוף לזכותו את הסטריליזציה של בתי החולים, שמאפשרת מניעת מחלות נגיפיות ומשפרת את תוחלת החיים ומצד שני את השימוש המופרז בחד-פעמי.
הקהילה החרדית מתאפיינת בבתי-אב גדולים עם צרכים ייחודיים. סביב שולחן שבת ממוצע סועדים כ-15 עד 20 נפשות. בתי-האב ידועים בצפיפות הרבה השוררת בהם ולא מאפשרים להחזיק ציוד וכלים רב-פעמיים. מצב זה גורם לכך שקיים שימוש רב בכלים חד-פעמיים. בנוסף להקפדות על מערכות כלים מופרדות לבשרי וחלבי, פסח וימות השנה.
עם כל זאת, עדיין ניתן לראות באופן מובהק שכמות הפסולת בריכוזים החרדיים עדיין קטנה באופן משמעותי מהממוצע הארצי.
נראה כי הציבור החרדי לא מעורב בשיח הסביבתי, הוא לא יוצא בהמוניו לנקות חופים מזוהמי זפת וגם לא מחבק ומגן על עצים. אך למרות שהחד-פעמי הוא כלי חשוב ושימושי עבור החברה החרדית, ולמרות שגם אם יועלה המס על כלים חד-פעמיים, החרדים ימשיכו להשתמש בהם, פשוט כי זה הכלי שמאפשר להם להתנהל בדרך שהם רגילים - הרי שיש לו דרך ייחודית משלו להעביר את מסרי הסביבה.
מדי שבוע באופן קבוע הציבור החרדי מפסיקי את השימוש ברוב מכשירי החשמל ובכך מצמצם את כמות הפליטות וזיהום האוויר. אצלנו זה נקרא "שבת". בשבתות, כל המוני בית ישראל צובאים על החופים ושמורות הטבע, בעוד החרדים ספונים בבתיהם עם משפחותיהם ועם הכלים החד-פעמיים.
זוהי לא מחאת אקלים חד-פעמית, אלא במשך דורי-דורות החרדים שומרים באדיקות על מנוחת משאבי הטבע. בשנה הבאה הם גם מפעילים את מחאת השמיטה המתקיימת במופע חוזר כל שבע שנים. הם לא רוכשים תוצרת חקלאית מבעלי קרקעות שלא מניחים לאדמתם לנוח. יש להם שפה סביבתית ייחודית שאינה נגזרת מרגולציות חדשות ועדכניות.
המשרד להגנת הסביבה, שאמון על העלאת המודעות של הקהילה לערכי הסביבה, מנסה לייצר רגולציה סביב נושאים סביבתיים, כדי לצמצם את השפעות שימוש האדם במשאבי הטבע. זהו דבר שחקוק ביהדות כבר אלפי שנים.
הכותבת היא מנהלת תחום חינוך לקיימות במחלקה לאיכות הסביבה של עיריית בני ברק ומנהלת את המותג "סביבה למהדרין" - תוכן סביבתי לקהילה החרדית