פגישתם של ראש הממשלה נפתלי בנט והנשיא ג'ו ביידן הולידה אינספור השוואת לפגישות קודמות עם נשיאים אמריקאים שהתקיימו בעידן בנימין נתניהו. ח"כ צחי הנגבי נזכר בערגה בגל"צ בנאום שנשא נתניהו בפני הקונגרס האמריקאי במרץ 2015, בו תקף את ההסכם שאליו הגיע הנשיא אובמה עם איראן. "אני הייתי חבר הכנסת היחיד שליווה את נתניהו לנאום המכונן הזה", סיפר, וכשהמראיין, רזי ברקאי, העיר כי הנאום "לא הועיל שום דבר", ענה לו הנגבי: "אתה טועה לחלוטין. לא רק שהוא הועיל, המאבק של נתניהו הביא לכך שלאובמה לא היה רוב בקונגרס לתת גיבוי להחלטה הנשיאותית שלו על ההסכם... ולכן כשהגיע טראמפ הוא יכול היה לבטל את ההסכם הזה בלי שהוא נזקק לגיבוי מהקונגרס. ולכן זו הייתה הצלחה אדירה".
אבל האם הנשיא אובמה בכלל ניסה לאשר את "הסכם הגרעין עם איראן" בקונגרס? והאם העובדה שהקונגרס לא אישר את ההסכם היא זאת שאפשרה לטראמפ לבטלו? כפי שנראה, התשובה לשתי השאלות היא שלילית.
נתחיל בכך שמה שמכונה הסכם הגרעין עם איראן איננו הסכם חתום בין המדינות, אלא מוגדר כהתחייבות אליה הגיעו איראן וחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם בתוספת גרמניה, שעוגנה בהחלטה 2231 של המועצה. לכן, באופן עקרוני, כשטראמפ החליט שארה"ב תצא מההסכם, במאי 2018, ההסכם לא "בוטל", כפי שהגדיר זאת הנגבי, אלא המשיך, לכאורה, לחייב את שאר השותפות לו, בזמן שארה"ב החזירה את הסנקציות על איראן.
אבל נחזור לנקודת הזמן שעליה דיבר הנגבי. אחרי בחירות אמצע הכהונה של 2014 התמודד אובמה עם שליטה רפובליקנית בשני בתי הקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים). לאור זאת, היה ברור שהוא יתקשה מאוד להעביר הסכם עם איראן בקונגרס, והוא ואנשיו אף טענו שאין להם צורך באישור כזה, וכי באפשרותם לעשות זאת במסגרת מה שמכונה בארה"ב "הסכמה נשיאותית".
לאחר מאבק פוליטי סביב הסוגיה, נמצאה פשרה בין שתי המפלגות בדמות חוק שקבע שהנשיא יציג את הסכם לשני בתי הקונגרס ויאפשר להם להצביע עליו, אם יחפצו בכך. ההסכם הושלם ביולי 2015, ואכן הוצג בקונגרס, אך לכל הצדדים היה ברור כי גם במקרה שבו הרפובליקנים יפילו את האישור, אובמה יוכל לעקוף זאת באמצעות הטלת וטו.
לאור זאת, בסופו של דבר, בסנאט כלל לא נערכה הצבעה על ההסכם. בבית הנבחרים, הרפובליקנים כן התעקשו על קיום הצבעה, אלא שזו הייתה דווקא על תמיכה בהסכם, במטרה להוכיח כי למהלך אין רוב. ההחלטה אכן לא עברה, אך לכל הצדדים היה ברור כי משמעות הדבר היא סמלית בלבד.
האם נאומו של נתניהו עליו דיבר הנגבי הוא זה שהביא, או תרם, לתוצאות הצבעה הסמלית הזאת? ייתכן, אך כדאי להזכיר שהנאום התרחש במרץ 2015, בסמוך לבחירות בישראל. ההסכם הוצג לקונגרס רק באמצע יולי, וההצבעה עליו נערכה בספטמבר - יותר מחצי שנה לאחר הנאום.
אז אולי ההתנגדות הייתה סמלית, אבל היא זאת שאפשרה לטראמפ לפרוש בהמשך מההסכם בקלות? גם לקביעה זו נראה שאין ביסוס. גם אישור סמלי בקונגרס לא היה מקנה להסכם מעמד של "אמנה רשמית". וגם אם הסכם הגרעין היה מקבל מעמד של אמנה בארה"ב, הנשיא טראמפ בכל זאת היה יכול לפרוש ממנה באופן חד צדדי ולהטיל סנקציות מחודשות על איראן. נשיאים אחרים נהגו כך בעבר, בכמה הזדמנויות, וכל העתירות בעניין לבתי המשפט בארה"ב נדחו.
ח"כ הנגבי מסר בתגובה: "הפעם שריקת המשרוקית אינה במקום הנכון. הנשיא אובמה מאוד רצה אישור של שני בתי הקונגרס או לפחות של הסנאט להסכם הגרעין. אמנם הוא לא נזקק לאישור כזה בשל סמכותו האקזקוטיבית, אבל להסכם שמקבל גיבוי של בית המחוקקים האמריקאי יש תוקף רב יותר מכל הבחינות. המהלכים הנמרצים של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס ובתקשורת, עוד לפני הופעתו בפני הקונגרס, וקל וחומר בעקבות הנאום עצמו, היקשו על הנשיא אובמה לקבל אישור כזה.
"לחילופין, אובמה נאבק והצליח למנוע שיהיו בסנאט שני שלישים מתנגדים (67) שיכולים לסכל החלטה נשיאותית, אבל לא עלה בידו לגייס אפילו רוב דמוקרטי לאישור ההסכם. לאחר חילופי הממשל, עובדת העדר אישור ההסכם בקונגרס הקלה מאוד על הנשיא טראמפ לצאת מן ההסכם, מה שלא היה פשוט כל כך אילו היתה כאמור תמיכה של הקונגרס ב-jcpoa (הסכם הגרעין עם איראן)".
בשורה התחתונה: דבריו של הנגבי לא נכונים. לאובמה ממילא לא היה רוב לאישור ההסכם עם איראן בקונגרס, והוא לא חשב שישיג רוב כזה. גם לו היה מושג רוב בקונגרס להסכם עם איראן, תקדימי העבר היו מאפשרים לטראמפ לסגת מההסכם הזה ללא קושי מיוחד.
תחקיר: אורי כהן