חי חיון / צילום: שלומי יוסף
הדיווח הלקוני של הבורסה בתל אביב בתחילת אוגוסט, על עוד חברת פודטק שמגייסת כסף (100 מיליון שקל על פי שווי של כמעט חצי מיליארד שקל, אחרי הכסף), נראה כמו עוד עשרות דיווחים שקדמו לו.
אבל במקרה של "טופ גאם", זה רק קצה הקרחון של הסיפור הצבעוני שמאחוריו. החברה, שמייצרת סוכריות גומי עם תוספי מזון, נולדה כאשר חי חיון - מייסד ונשיא החברה כיום, היה בעלי מינימרקט באשדוד. הוא החליט אז למכור ממתקים צבעוניים כמו נחשי גומי וסוכריות בתפזורת, וגילה שאין בעולם סוכריות גומי כשרות למהדרין, בגלל הג'לטין שמייצב אותן, ושמופק מעצמות חזיר. חיון הקים מפעל בשדרות, שבמשך שנים ייצר סוכריות גומי כשרות (עם ג'לטין דגים) אך עתירות סוכר; וכן, באמצעות שיתופי פעולה עם מפעלים בעולם - נחשים, דובונים, שרשראות סוכריות, טופי, שוקולדים, מרשמלו ועוד שלל פינוקים.
בשלב מסוים, הבין חיון שהעולם נמצא בעיצומה של מהפכת תוספי תזונה, מתוך אמונה שזה יהפוך את האנשים לבריאים יותר ופחות רגישים למחלות. "היינו נוסעים לתערוכות ממתקים בארצות הברית", מסביר חיון, "והיינו יורדים לחנויות כמו אייס, שהיא בכלל חנות לכלי עבודה וגינון, וראינו מדפים עם 400 סוגים של סוכריות גומי עם תוספי תזונה. התחלנו לחקור את הנושא והבנו שיש פה טרנד חזק, בריאותי".
היום עיקר עיסוקה של טופ גאם, והמסר שאיתו יצאה לרוד שואו אצל המוסדיים הישראליים, הוא תוספי מזון כגון ויטמינים בתוך סוכריות גומי, ובניגוד למתחרים שלהם בתעשייה, המוצר שלהם גם טבעוני, ובעיקר ללא סוכר - פיתוח שהצריך לא מעט יצירתיות ועבודה קשה. כדי להמחיש את גודל הדרמה של הסוכר למוסדיים הישראליים, חיון מספר שיו"ר החברה, חגי שטדלר, הסביר להם שלתת תוסף תזונה בסוכריה עם סוכר, "זה כמו להגיד לך, קח ויטמין סי בתוך סיגריה".
אז התחלתם מג'אנק פוד ועברתם לפוד טק?
"התחלנו ממוצרים ששימחו הרבה ילדים אבל הכילו סוכר - אני לא אקרא לזה ג'אנק פוד כי גם סוכר הוא חומר חשוב לגוף. אבל היום אנחנו רוצים לעשות משהו יותר משמעותי, לגעת בפן הבריאותי, ובעתיד גם להפוך לחברת פארמה".
החברה, היום בבעלות שווה של חיון, רועי לוסטרניק (שעוד יורחב עליו בהמשך), וקרן AP פרטנרס בשילוב משקיע הפארמה הבולט מורי ארקין, ודיסקונט קפיטל; יצאה להנפקה כדי לגייס כסף לבנות מפעל חדש, רובוטי, בשדרות, להמשיך ולפתח מוצרים כדי להגיע גם לסוכריות עם תרופות ללא מרשם, הן להורדת חום לילדים והן תרופות נגד כאבי ראש, בטן וצרבת למבוגרים.
כפי שקרה ללא מעט חברות שיצאו להנפקה בזמן האחרון, ההצהרות הראשוניות על גובה הסכום שרוצה החברה לגייס היו גבוהות בהרבה ממה שהושג בפועל: ההכרזה הראשונית היתה על גיוס 200 מיליון שקל, על פי שווי של 700 מיליון לפני הכסף. התוצאה היתה 100 מיליון שקל, על פי שווי של 360 מיליון לפני הכסף. עם זאת, מאז ההנפקה מנייתה התחזקה בכ־20% כך שהיא משקפת כיום לטופ גאם שווי שוק של כ־530 מיליון שקל.
הסיבה ככל הנראה קשורה להיחלשות כללית בשוק ההנפקות הראשוניות, לאחר גל הנפקות שהכניס מעל מאה חברות חדשות לבורסה, חלקן בשוויים שנראו גבוהים ביותר. לצד זאת, המשקיעים בהנפקה, כלומר אלה שאהבו את הסיפור המתקתק והבריא, הם מהסוג הרציני - סדרת מוסדיים כגון מגדל, הפניקס, מור, ילין לפידות ואפסילון.
חתכתם את ההנפקה?
"החתמים הם אלה שאמרו 700 מיליון (שווי) וגיוס של 200 מיליון שקל. אנחנו לא כיוונו לשם. רצינו לגייס בין 100־140 מיליון שקל, ובמצב הנוכחי של השוק הסתפקנו ב-100 מיליון, וזה גם סכום שמספיק לנו למטרות שלנו, בעיקר הקמת מפעלים חדשים, רובוטיים, בשדרות ובארצות הברית, שאני אוביל".
בין לקוחות טופ גאם חברת פרסונה, חברה בת של נסטלה, שלדברי חיון "מייצרים לך סט של שלוש-ארבע סוכריות ביום שמכילות כל מה שאת צריכה לפי מין, קבוצת גיל ותעסוקה. אם את למשל אישה בת 60 שעובדת כל היום במשרד, ימליצו לך על סוכריה לחיזוק הציפורניים, עור ושיער; על PS לריכוז, זעפרן לרגיעה ומגנזיום".
שני לקוחות גדולים אחרים שאיתם נחתמו הסכמים, הם חברה מובילה באירופה לתרופות ללא מרשם ותוספי תזונה, וחברה גדולה נוספת בתחום בשווי מיליארדי דולרים. שמות החברות יתפרסמו כאשר ההסכמים יתורגמו למוצרים, והחברות הללו ימכרו סוכריות עם תוספים תוצרת טופ גאם, תחת מותגים שלהם. טופ גאם נמצאת בשלבים שונים של משא ומתן עם לקוחות גדולים נוספים.
התאונה שטלטלה את המשפחה
חיון נולד בדימונה, לאם קופאית בשק"ם ואב שעבד בחברת חשמל במחלקת השגחה, כלומר טיפול בתקלות שונות. "הוא היה איש שטח", אומר חיון, "מטפס על עמודים. בעברו היה בסיירת גולני, איש חזק וחסון שאהב עבודה פיסית".
כאשר חיון היה בן עשר, האב, שחגג בדיוק את יום הולדתו ה-32 ועמד לסיים את לימודיו כהנדסאי חשמל, נסע לקריאה: עץ שהפריע לחשמל לזרום. "הוא לא היה אמור לעלות על העץ", מספר חיון, "אבל הוא אמר לעובד שלו שיכין קפה, והוא עצמו יעלה לגזום במקומו. כאשר רצה לרדת, נפל מהעץ. בתחקיר שעשיתי כשהייתי מבוגר יותר הבנתי שפספס שלב בסולם - והתהפך על הגב".
האב נפצע והפך משותק בארבע הגפיים. לאחר הפציעה אושפז בבית החולים תל השומר למשך שנה וארבעה חודשים. חיון היה אז בכיתה ה', הבן הבכור לצד שתי אחיות קטנות, והוא ישב לידו כל התקופה הזו. "פספסתי חצי כיתה ה' וחצי כיתה ו', לא יודע מאיפה זה בא לי, כנראה מבפנים. כל הילדות השתנתה לי. כל הילדים היו בבתים, עם ההורים, עם החברים, עם הלימודים, ואני עזבתי הכל. אבל אני מאמין שהייתי סיבה מספיק טובה בשבילו להישאר בחיים, וזה גם אחד הדברים שעיצבו אותי".
הזוגיות של ההורים לא שרדה את משבר הנכות, ובגיל 13 ההורים החליטו להיפרד, "וההחלטה המשמעותית הראשונה שלקחתי בחיים, היתה לעבור עם הגירושים לגור עם אבא שלי. הוא עבר לאשדוד ואני איתו. זה היה מאוד קשה לעזוב את אמא, אבל היה הכרחי להיות עם אבא".
כשבגר מעט, הלך חיון ללמוד בבית ספר מקצועי, במגמת חשמל - בדרך של אבא. בגרות לא סיים, "בגלל כל פספוסים בלימודים". בצבא שירת בחיל האוויר, ויום אחרי השחרור מהצבא התחתן בפעם הראשונה. נולדו לו שני ילדים, ובגיל 26 החליט ש"זה לא צלח" והתגרש. בגיל 30 התחתן בשנית עם קתרין, אשתו, "שליוותה ומלווה אותי עד היום". כמה חודשים לאחר החתונה ילדיו עברו לגור איתם.
מבחינת תעסוקה, חיון ניסה ללכת בדרכו של האב הנערץ, וביקש לעבוד בחברת חשמל, שם "מאוד העריכו את אבא ונתנו לו כבוד, והכניסו אותי לחברה". ארבע וחצי שנים עבד בחל"ב - חיבור לבתים - עבודה דומה למה שאביו עשה, על עמודי חשמל. הוא חשב להתקדם וללמוד להיות הנדסאי חשמל, השלים את הבגרויות בשל כך, אבל אז נמאס לו. "הבנתי שהחממה של חברת חשמל היא מקום תומך ופרנסה בטוחה, אבל זה לא מתאים לאופי שלי. משהו תמיד משך אותי למסחר. אפילו כילד הייתי קוטף סברסים, משרה במים, מנקה אותם, ולמחרת הייתי יושב במרכז ומוכר אותם שלושה בעשרה שקלים".
הוא החליט שהוא עוזב את חברת החשמל ופתח מינימרקט, שהיה בעליו 11 שנה. "זו עבודה סיזיפית, משש בבוקר לחכות למשאיות החלב ועד תשע בערב, אבל המינימרקט פתח לי אופקים כמעט לכל תחום עסקי - רכש, משא ומתן, לקוחות, תמחור. כמעט כל מה שיש בספר הכלכלה".
מתישהו באמצע התקופה הזאת, ביקש חיון מגיסו טל קרוצ'י להיכנס כשותף במינימרקט ולהפעיל אותו, כדי שהוא עצמו יתפנה להרפתקה שהחל בה: ייצור מותג בשם סרפינג 69 שיתחרה עם מותג בגדי הגלישה המצליח בילבונג, "לא פחות ולא יותר", צוחק חיון, "איך אשתי היתה אומרת לי, הכל אתה רוצה במימדים".
היו לו תופרות ומעצב ויחד הכינו ליין של חולצות מודפסות עם ציורי גלישה, אבל כאשר הגיע לחנויות, הציג את מרכולתו והודיע שזה מותג מתחרה בבילבונג, "אמרו לי, 'אתה חמוד, אבל אתה בסרט הלא נכון'. הרגשתי שיש לי ביד דבר עצום, אבל זה היה רק בראש שלי. אני והשותף שהיה לי לעניין מכרנו הכל והפסדנו הרבה מאוד כסף, ונכנסנו לחובות בבנקים. אבל אני עקשן, ולא מוכן לפשוט רגל".
אחרי שנה וחצי חזר למינימרקט, פרס את החובות לעשר שנים, החזיר לדבריו הכל, ואז פתח במינימרקט פינה של "פיק אנד מיקס" - מוצרים שונים כמו פיצוחים, שוקולד, סוכריות, נחשי גומי, שמוצעים בתפזורת ונמכרים על פי משקל. "כשפתחתי את הפיק אנד מיקס, חיפשתי סוכריות גומי שמתאימות לכל הכשרויות. וגיליתי שכל המפעלים בעולם משתמשים כמייצב בג'לטין חזיר". ג'לטין חזיר נחשב כשר, כיוון שנוצר מעצמות יבשות טחונות שכבר התרחקו ממקורן החזירי - אבל הוא לא כשר למהדרין. "זה קפץ לי לעיניים ואמרתי, יש פה נקודה, אני רוצה ללכת לפתוח מפעל סוכריות גומי עם ג'לטין שכל הילדים יוכלו ליהנות ממנו. כי אז, מרבית האוכלוסייה לא יכלה לאכול את זה".
הוא התחיל לבדוק איך עושים את זה, ודרך אח של חמותו, מאיר איבגי שהתגורר בשבדיה, איתרו מפעל סוכריות גומי שבעליו, משפחה שבדית מבוגרת שרצתה לפרוש, רצו למכור את תכולתו. איבגי הפך לשותף בעסק, ועל אף שחיון מצהיר שהוא אוהב תמיד לעבוד עם שותפים כי "שני מוחות זה יותר טוב ממוח אחד", במקרה הזה הדברים העכירו, ולימים ינהלו השניים מערכה משפטית ממושכת, שתוזכר בהמשך, ושהסתיימה רק לפני שנתיים.
אך עוד לפני שדברים השתבשו, המכונות הגיעו לארץ, וחיון לקח על עצמו להיות מנכ"ל החברה, הציג לבנקים תוכנית עסקית שבנה בסיוע כלכלן וקיבל הלוואות - אפילו אבא שלו עזר במה שיכול - ואז חיפש איפה להקים את המפעל, ופנה לשר התמ"ת (היום משרד הכלכלה) אהוד אולמרט, וזה המליץ לו על שדרות. "אמרתי, מבחינה ציונית זה יכול להיות מקום מצוין. לחזק את הדרום, לתת תעסוקה לאנשים, הסכמתי מיד. היו כל מיני הטבות להחזקת עובדים. קיבלנו את העזרה הראשונה היא לא היתה כל כך גדולה כי התנאים היו מכבידים. אבל זה לא היה העניין, התאהבתי במקום".
60 סוגים של גומי
המפעל הוקם ב-2003, תחת השם "גומי גאם", ובאותו שלב היו שותפים בו לצד חיון גם הגיס טל קרוצ'י וגם איבגי. באותו זמן, העסק היה עמוס חובות ונדרשו השקעות נוספות מצד השותפים, והגיס יצא. "הוא אמר חי, קח את המניות שלי וקח את החובות עליך". איבגי נשאר, אבל חלקו הידלדל בהדרגה כיוון שסירב להשתתף בהשקעות ההמשך ומכר חלקים ממניותיו לחיון.
השלב הבא היה למצוא את חומר הגלם העיקרי, ג'לטין, שבשלו בכלל יצאו לדרך. למטרה הזאת פנה חיון לקבוצת נטו (של דודי עזרא) שהיא בין השאר יצרנית ג'לטין מדגים. שם הגיע לדב לוסטרניק (ז"ל), בכיר בקבוצת נטו שתפקידו היה לאתר שיתופי פעולה עבור הקבוצה. לוסטרניק יהפוך לאחד האנשים המשמעותיים ביותר בחייו של חיון, מנטור, שותף ואף דמות אב.
"היה לי אבא ביולוגי מהמם שאני אוהב ומעריץ, ושנפטר לפני שמונה חודשים, והיה לי גם אבא עסקי, דב לוסטרניק, שנפטר חודש לאחר מכן", מספר חיון, ומבקש רגע של הפסקה בראיון בשל סערת רגשות. רועי לוסטרניק, אחד משני בניו של לוסטרניק המנוח, הוא כאמור אחד השותפים היום בטופ גאם. באותו שלב, קבוצת נטו הציעה להיות שותפה בטופ גאם, וחיון, אחרי מו"מ לא ארוך, הסכים לחיבור שהעניק לו גם תמיכה כלכלית וגם "בית ללמוד ממנו". כאשר זה קרה, נפתחה חברה חדשה בשם טופ גאם, שגומי גאם (חיון ואיבגי) וי. ויינברג עסקים (חברה בת של נטו) מחזיקים בה בחלקים שווים.
אבל המשך הדרך לא היה קל. "בתחילת הדרך לקחתי מהנדסת מזון", הוא מספר, "והייתי בטוח שהיא תשלוף פורמולה, ככה וככה סוכר, ככה וככה גלוקוז. אבל היא אמרה, זה לא עובד ככה. זה תהליך של ניסוי וטעייה". חיון בילה באולם הייצור שלוש וחצי שנים, "ממש עבדתי ברצפת הייצור", עד שהגיעו לסוכריית גומי עם המרקם, הטעם והצבע הרצוי. זה קרה בסוף 2007, ואז עזב חיון את קו הייצור וחבר לצד המסחרי שלו. "ולאט לאט בהליכה משותפת עם דוביק בהרבה מקומות בעולם, הצלחנו לעבות את מגוון המוצרים שלנו".
נכון להיום יש בפורטפוליו הממתקים הרגילים של טופ גאם, שהופרד מאז לחברת טופ גאם סחר ושיווק, מעל 400 ממתקים - מליקריץ לסוכריות מתפוצצות, מטופי שזורקים בשמחות ועד שוקולדים וסוכריות על מקל. רק בתחום ממתקי הגומי יש כמעט 60 סוגים. הכל כשר, ונמכר גם לקהילות יהודיות בחו"ל.
ב-2009 דודי עזרא, נשיא נטו, החליט שטופ גאם לא סינרגטית עבורו והוא רוצה לצאת מהשותפות, והציע לדב לוסטרניק לקנות את החלק של נטו בחברה - על פי הערכות, בכמיליון שקל. עם השותפות, לוסטרניק, שכבר היה מעל 70, התחיל בהדרגה לחבר בין בנו רועי לבין חיון, כדי שיהיה מי שימשיך את השותפות.
אבל קודם לכן הציב תנאי: התנאי של לוסטרניק לעסקה היה לעמוד מול שותף יחיד, מול חיון. "הוא אמר, כאשר נחתום בבנקים על התחייבויות, בשעת הצורך יבואו אלי, כי אני בעל היכולת הפיננסית. אז אני רוצה רק שותף אחד שאני מכיר, ולא שותף שכבר שנים נמצא בשבדיה". חיון הציב את איבגי בפני העובדה הזאת, וקנה ממנו ב-2010 את שארית מניותיו.
ב-2012 הגיש איבגי תביעה נגד חיון וביקש מבית המשפט להצהיר שהעברות המניות מבוטלות. בערכאה האחרונה, השופטת דחתה את תביעתו, אך קבעה כי הוא זכאי לקבל תמורה ראויה מחיון ו/או מטופ גאם, בגין העברת המניות האחרונה אשר בוצעה בתחילת שנת 2010, על פי הערכת שווי מניותיו נכון לאותם ימים. "את המניות שדרש לא קיבל", מסכם חיון, "וסכום הכסף היה מה שרציתי לתת לו בהתחלה. זה לא עשה לי טוב. אני לא איש של בתי משפט".
מהפכת הסיבים של טופ גאם
החברה גדלה יפה, עם מחזורים של כ־40 מיליון שקל שנתי מכירות, ועם רווחיות של כ-15%. עסק יציב שכבר הרוויח כסף. אבל בתקופה ההיא, 2011-2012, חיון ולוסטרניק כבר מתחילים לחשוב על הטרנד הלוהט של הבריאות, ועל איך הסוכריות יוכלו להפוך מממתק לתוסף תזונה, ומחליטים להפוך את המפעל למפעל תוספי תזונה. אבל "אז אנחנו בודקים את הרגולציה, ומבינים שזה לא יצלח. ניסינו פעמיים. אבל משרד הבריאות אמרו לנו, אתם אנשים טובים, אבל התשתיות והציוד שלכם לא מתאימים לתוספי תזונה".
תוספי תזונה מצריכים תקן מחמיר יותר של GMP (תנאי ייצור נאותים) מאשר מזון, וטופ גאם מוותרת על העניין כי הכשרת המפעל לתקנים האלה חייבה השקעות גדולות. החברה המשיכה לפעול כרגיל אבל הרעיון לא נזנח, וב-2016, כאשר החברה התחזקה, רועי לוסטרניק (אשר החליף בהדרגה את אביו כשותף פעיל) וחיון מחליטים להשקיע כ-50 מיליון שקל, חלק מכספם, חלק מהכספים שנצברו בקופת החברה וחלק במינוף מהבנק, כדי להחליף את הציוד לציוד מתאים לייצור תוספי תזונה. "מה שזה אמר", מסביר חיון, "זה למחוק את כל המפעל, ולבנות אותו עם ציוד חדש, לא סיני כמו קודם אלא מגרמניה".
היתה לכם חברה מצליחה, רווחית, והחלטתם לצלול להרפתקה יקרה ולמחוק את הקיים?
"זה מאוד מתאים לרועי ולי. אנחנו עם טמפרמנט של תעוזה מטורפת. ראינו שזה יכול להיות הצלחה מסחררת, וגם הבנו שיש רמת סיכון".
באותה תקופה, רועי לוסטרניק אמנם נשא רק בתואר שותף ודירקטור, אבל לדברי חיון, "את כל ההחלטות היינו מקבלים בהליכת הבוקר שלנו בשש בבוקר בשדות של רמת השרון, ומה ששנינו החלטנו, אני יישמתי כמנכ"ל". היום לוסטרניק, לצד היותו דירקטור, אחראי על קשרי משקיעים.
את הממתקים הרגילים יכלו להמשיך לייצר, אבל האישור הרגולטורי ארך שלוש שנים, ואז החלו לפתח את הסוכריות החדשות. היה ברור שאם יבואו עם עוד מוצר עם סוכר, בפועל לא הביאו שום דבר חדש, ועל כן יתקשו לבדל את עצמם מול הלקוחות הבינלאומיים שאליהם שאפו. הפתרון שהחליטו לנסות היה להשתמש בסיבים תזונתיים.
אלה, בנוסף להיותם פרוביוטיים, שזה כמובן יתרון, מכילים כמות מזערית של סוכר, 4%, כה מעטה שאפשר לכתוב על המוצר "ללא סוכר". והאתגר היה גם להתאים אותם כך שלא יפגעו ביציבות ומרקם הסוכריה, וגם לגרום להעצמת טעם המתיקות. "אם הייתי מסיים בית ספר והולך ללימודים אקדמיים כטכנולוג מזון", אומר חיון, "סביר להניח שלא הייתי מעז לעשות מה שעשיתי עם הסיבים. כי על פי ספרות הסיבים, אי אפשר בכלל לעשות את זה".
אחרי שבדיקות ראשוניות במעבדה בדנמרק הראו שאולי זה אפשרי, המשיך צוות המו"פ לעבוד על זה, מה שלקח עוד שלוש שנים, והביא לרמת מתיקות שחיון מכנה אותה "סבירה". לאחר מכן החליטו להוציא את הג'לטין, כדי להפוך את המוצר לטבעוני, והצליחו להחליף אותו בפקטין, חומר מייצב המצוי בפירות, בעיקר פירות הדר. סוכריית הגומי עם הסיבים והפקטין אמנם טעימה ונעימה לחיך, אפילו מעודנת, אבל טעמה שונה מסוכריות הגומי החביבות על ילדים וגם על אי אילו מבוגרים בעלי חיך מתוק.
מי המתחרים שלכם?
"בארץ אין לנו באמת מתחרים. בעולם ישנם עוד מעט מפעלים שמייצרים תוספי תזונה בצורת סוכריות גומי - חלקם מתחרים ראויים וחלקם לא. כרגע אין אף יצרן בעולם שמייצר סוכריה תאומה, ברכיבים שלנו, ללא סוכר וללא ממתיקים על בסיס רכיבים טבעיים בלבד".
חיון מחפש מנכ"ל שיחליף אותו
בשלב הזה, כאשר כבר הגיעו למוצר המוגמר שלהם, חיון החליט "לקחת צעד אחורה" ולעזוב את כס המנכ"ל. "כי הבנתי שהיתה לי דרך עד מקום מסוים, אבל היינו בשלבי מעבר מחברה מקומית לחברה בינלאומית, מחברה של ממתקים לחברה של תוספי תזונה, והבנתי שאולי אני לא האדם שיוכל להשלים את המעבר. ההחלטה היתה משותפת לי ולרועי, אבל זה הצריך הסכמה שלי. לא כולם אוהבים לשחרר את המקום שלהם, ורוב בוני העסקים נאחזים במקום שלהם כמנכ"לים. אבל היו לי קואצ'רים טובים, דב ורועי, והבנתי שכדי לפרוץ קדימה אני צריך ללכת אחורה".
באמצע 2019 החלו לחפש מנכ"ל. "רועי היה חורש את כל הארץ וממיין אותם, ומעלה לשלב הבא לראיון משותף שלנו". המנכ"ל שנבחר, ב-2020, היה עמיחי בר ניר, שלפני כן ניהל את קמדיס, חברת דרמו קוסמטיקה, חברה שפועלת על התפר בין מוצרים קוסמטיים לבין בעיות רפואיות בעור. חיון הפך ליו"ר החברה.
לא היה לך קשה לעזוב את כס המנכ"ל?
"כששחררתי את המנכ"לות, זה לא היה ב־99% אלא ב־100%. שלושה חודשים לא ירדתי למפעל. הייתי יושב בבית ובוכה".
למה מידרת את עצמך? כדי לא להתפתות לנהל בעצמך?
"כדי לתת למנכ"ל את הכוח. כולם היו באים אלי עם כל דבר. אנשים היו מחוברים איתי, יצרנו את המפעל עם כמה עשרות חבר'ה משדרות. אני קצת פגעתי בהם כי עזבתי אותם, כי פתאום הבאתי להם מישהו על הראש. אבל הבנתי שאם לא אעלם מהשטח ימשיכו לפנות אלי. את החפיפה הייתי עושה לו בתל אביב. היינו נפגשים, יושבים חצי יום ואני הייתי מסביר לו ואומר שמע, זו הדרך שלי. אתה תעשה בדרך שלך".
כחודשיים אחרי מינוי המנכ"ל, הגיע למפעל חגי שטדלר. שטדלר הוא אחד השותפים המייסדים בקרן AP, קרן פרייבט אקוויטי, שהוקמה ב־2018 על ידי שמוליק וולודינגר, בעבר שותף כפימי, ישראל שליסר, איל חברוני ושטדלר. זוהי קרן שגייסה כ-100 מיליון דולר ומתמקדת בחברות קטנות ובינוניות. שטדלר עצמו ניהל בין היתר את חברת אלגטק, חברת פוד טק שמפתחת רכיבים טבעיים ממיקרו אצות שנמכרה ב-2019 תחת הובלתו בכ-100 מיליון דולר. "רועי ואני מזהים בחור מאוד חריף ומעניין", משחזר חיון, "מסתכלים אחד על השני ואומרים, זה האיש שאנחנו צריכים אם רוצים לעשות את המהפך".
להכניס קרן לתוך זוגיות של שני שותפים זה לא דבר טריוויאלי, חשבתם על זה?
"ברור שחשבנו על זה. אבל הסתכלנו קודם כל על הצד הפיננסי - העסקה הזאת הורידה אותנו מכל הערבויות האישיות והמינוף. כבר אין לנו חובות בבנקים, והיינו ממונפים מאוד. אבל לא רצינו קרן שתשקיע כסף ותלך ותשאיר אותנו להתמודד. חיפשנו קרן שתיכנס לשדרת הניהול. כי אני לא יודע להפוך חברה מקומית לבינלאומית, וחגי וישראל (שליסר, שגם הוא מעורב בחברה כדירקטור, ש"ל) יודעים. וכאשר הבנו שגם מורי ארקין, שהוא איש פארמה, זה בכלל התאים לנו לחזון להיכנס גם לפארמה דרך פרצטמול בסוכריה שתוריד חום לילדים ותעביר כאב ראש למבוגרים". ארקין הוא משקיע ב-AP עצמה וגם, יחד איתה, בטופ גאם, וכך גם דיסקונט קפיטל.
הקרן השקיעה ב-2020 כ-17 מיליון דולר בטופ גאם. עם ההשקעה, חגי שטדלר הפך ליו"ר החברה, "והוא נתן לי את הכבוד ואמר, אנחנו רוצים שאתה תהפוך לנשיא החברה", אומר חיון. הדירקטוריון מורכב חצי חצי, לוסטרניק וחיון מצד אחד, ושטדלר ושליסר מצד הקרן. מאז כניסת הקרן, גובשה אסטרטגיה חדשה, תוך סימון השוק האמריקאי כיעד מרכזי וחיזוק המו"פ.
עם הכניסה של הקרן היית צריך להתרגל לנוהלי עבודה אחרים. זה לא היה שוק?
"זה לא שוק, זה שינוי. וגם חגי נכנס לעיסוק הזה מתוך הבטן. כמו שחיברתי את העובדים למפעל, ככה רועי ואני חיברנו את חגי כדי שיתאהב במקום. והוא התאהב. אבל נכון, נכנסו נוהלי עבודה אחרים. יום אחד הוא אמר בישיבת דירקטוריון שהוא מגייס סמנכ"ל מוצרים. אני לא ידעתי מה זה סמנכ"ל מוצרים, הוא ניסה להסביר לי ולא הבנתי. אמרתי לו, 'האמת אני לא מבין מה זה, אבל אם אתה חושב שזה מה שצריך - תביא אותו ואז אראה מה הוא עושה, ואבין. ובאמת בסוף הבנתי. חגי וישראל העלו את טופ גאם כיתה".
ומה חשבת כשעלה רעיון ההנפקה?
"זו היתה החלטה משותפת שהובילו רועי וחגי. אני פחות מבין בשוק ההון, אני קצת יותר פשוט".
מה הלאה? חולמים על אקזיט?
"יש לי עוד הרבה מה לעשות בחברה. עוד לא אמרנו את המילה האחרונה".
ואכן חיון, גם אם יש לו שותפים וגם שותפים מהציבור, נטוע עמוק בחברה, וגם את ילדיו הוא נוטע בה. בתו הבכורה של חיון, בת 28, בוגרת הנדסת תעשייה וניהול, והשתלבה בחברה כמנהלת מערכות המידע. גם הבן השני, בן 25, עובד במפעל. "מהמקום שאני באתי", אומר חיון, הילדים צריכים לעבוד, ולעבוד קשה. יש לי ילד בן 18 שסיים י"ב. הוא עובד במרלו"ג, במחסן, מרים ארגזים ומלקט ללקוחות. הוא שאל אותי 'אבא, מה אתה חושב שזה ייתן לי? עניתי לו, זה יתן לך להכיר את העסק מלמטה, מי הלקוחות, מי קונה מה, וזה גם ייתן לך את הדבר הכי חשוב: להבין מאיפה באנו וממה אנחנו מרוויחים כסף".
חי חיון (51)
אישי: נשוי, אב לחמישה, הגדולה בת 28 והקטנה בת 10. מתגורר ברמת השרון
("עשיתי רילוקיישן מאשדוד")
השכלה: בית ספר מקצועי באשדוד במגמת חשמל, השלים בגרות בשלב מאוחר יותר
תחביבים: ספורט, סקי, ספורט ימי "האמת שאין לי תחביב של ממש. כנראה התחביב שלי זו העבודה".
