נשים צריכות להתכונן טוב יותר לגיל הפרישה / צילום: Shutterstock, Kanjana Kawfang
פרישה לפנסיה היא צעד דרמטי בחיי עובדים, ובעשורים האחרונים, עם התארכות תוחלת החיים, היא מקבלת בהדרגה צורה אחרת לגמרי. פרופ' ליאת קוליק מאוניברסיטת בר-אילן בחנה במחקר חדש כיצד משפיעה הפרישה מהעבודה על המשאבים הכלכליים, הרווחה הנפשית, יחסי הכוחות בבית ואיכות הקשרים החברתיים בהיבט מגדרי.
לדברי קוליק, ברוב הפרמטרים, נשים נפגעות בתקופת הפרישה יותר מגברים: יש להן פחות זמן כי הן מטפלות יותר מהגברים בנכדים ולעתים בהוריהן שעדיין חיים, והן גם מקדישות זמן רב יותר לעבודות הבית. גברים מקדישים 1.38 שעות ביום למשק הבית בתקופת הפרישה ואילו נשים 2.15 שעות.
ירידה כלכלית ונפשית
מבחינה כלכלית, נשים מתחילות את תקופת הפנסיה בעמדת נחיתות - מאחר שהשכר שלהן בממוצע נמוך יותר, גם קצבאות הפנסיה שלהן נמוכות יותר, והן חוות ירידה כלכלית תלולה בתקופת הפרישה, יותר מגברים. לדברי קוליק, הירידה במשאב הכלכלי פוגעת גם במשאב הנפשי: הרווחה הנפשית של נשים נמוכה מזו של גברים, שביעות הרצון שלהן מהחיים נמוכה יותר מזו של גברים, וכך גם תחושת המשמעות בחיים.
"בנקודה אחת לנשים יש יתרון", אומרת קוליק, "הקשרים החברתיים שלהן איכותיים הרבה יותר מאשר אצל הגברים". קוליק שאלה את מרואייניה במחקר "האם יש לך איש סוד?". הממצאים היו ש-74% מהנשים אמרו שיש להן איש/אשת סוד, לעומת 61% מקרב הגברים. אצל 68% מהגברים שאמרו שיש להם אנשי סוד, היו אלה נשותיהם, לעומת 36% בלבד מהנשים שמפקידות את סודותיהן בידי בני זוגן.
לפרוש בצורה מדורגת
אחד הממצאים האופטימיים של המחקר היה שניתן לבלום את ההשפעה השלילית של הפרישה באמצעות תחושה של משמעות בחיים. לדברי הגר וייסר, מנהלת תוכניות תעסוקת מבוגרים בג'וינט, "אחד הדברים שאנחנו רואים בשטח שהוא שככל שבנאדם ממשיך להיות עסוק בעבודה משמעותית או התנדבות יש פחות אובדנים וזה שומר עליו מבחינה רגשית, נפשית ופיזית. לכן ההמלצה שלנו היא לא לפרוש פרישה מלאה, לעשות את זה באופן מדורג, להתכונן מראש לעשייה והתנדבות שיכולים להשיג משמעות בחיים. להיות חלק מהחברה, התחושה שלמישהו אכפת אם קמתי בבוקר או לא, שיש דברים שאני עושה כדי להמשיך להתפתח".
האם טיפול במשפחה, בנכדים, לא מעניק משמעות?
"הטיפול בבני משפחה ממלא חלקית את הפונקציה של המשמעות, תלוי אצל מי. אבל המחקרים האחרונים מראים שמה שהכי עוזר הוא עבודה בשכר".
אנשים רבים אומרים שהם רק מחכים לפנסיה, כדי לטייל, לנוח, ללכת לחוגים.
"בהתחלה יש ירח דבש, אבל לאורך זמן אנשים מוצאים את עצמם ימים ושבועות בפיג'מה, ואין סיבה לקום בבוקר. ואז הם חוזרים ואומרים לנו: 'לא הבנתי שאף אחד לא יתקשר'. אנחנו אומרים בואו נמנע זאת מראש. תפסיקו לחלום על נסיעה לחו"ל ואולי עדיף להוריד במשרה, אבל להמשיך לעבוד".
ומה עמדת המעסיקים לגבי האפשרות הזאת?
"רק במגזר הציבורי חייבים להוציא לפנסיה בגיל הפרישה. בדיון נכון עם המעסיק אפשר להגיע להסדרים. אנחנו מדברים גם עם העובדים וגם עם המעסיקים ובודקים איך ממשיכים להתקדם ולהתפתח בכל גיל. גם המעסיק לא תמיד רוצה לשחרר עובדים לפנסיה, כי הוא מאבד ידע ארגוני. העובדים המבוגרים יציבים, בעלי היכרות עמוקה עם הלב של העסק. לעובדים - כל עוד אתה ממשיך להפעיל את המוח, אתה כל הזמן יכול ללמוד דברים חדשים. אם אתה יוצא לפנסיה, היכולת המנטלית הולכת ויורדת. המשך תעסוקה בשכר היא משמעותית".
כמה זמן מראש מומלץ לפנות למעסיק?
"שנתיים או שלוש לפני הפרישה, תלוי באיזה מקצוע אתה עובד. בכל מקרה זה צריך להיות על השולחן".
להתכונן מבחינה כלכלית
למי שבכל זאת מחליט לפרוש, לוייסר יש כמה עצות פרקטיות, המבוססות על הניסיון של הארגון בעריכת קורסים לפרישה. "עד שאתה מקבל את הקיצבה הראשונה, אתה יכול לעשות שינויים באופן קבלתה, אבל אחרי זה לא. למשל, אפשר להכניס חלק מקרנות ההשתלמות והגמל לסכום של הפנסיה. חשוב לגשת ליועץ פנסיוני מוסמך. להכנה הזו יש משמעות מבחינה כלכלית וזו פעם ראשונה ואחרונה בחיים שמקבלים החלטה כזו.
"הרשת מוצפת בסרטונים של הסבתות שרוצות או לא רוצות לטפל בנכדים, אבל הפורשות צריכות להבין איך הן רוצות לנהל את השנים הבאות. אנחנו פוגשים נשים שמאוד רוצות להמשיך לעבוד, אבל אומרות: הילדים דורשים באגרסיביות שאפסיק לעבוד יותר. בדרך כלל הילדים לא יודעים כמה פנסיה יש לי. כסף הוא נושא רגיש".