מתחם חיסוני קורונה בבית חולים שיבא תל השומר / צילום: איל יצהר
המבחן האמיתי של דמוקרטיה ליברלית היא ההגנה על זכויות האדם כשכל בעלי הכוח בחברה - השלטון, ההמון וההון - משלבים ידיים ודורשים פגיעה בהן. חוסן דמוקרטי אמיתי נמדד ביכולת להגן במקרים כאלה על זכויות נעדרי הכוח, אלה שכולם נגדם. לצורך זאת בדיוק נבנו במשטר הישראלי מנגנונים של שומרי סף חוקתיים, כדוגמת הייעוץ המשפטי ובית המשפט העליון שלא נשענים על ההמונים ושלא תלויים בשלטון. הם אמורים להתייצב מול בעלי הכוח ולהרים דגל שחור הקובע: אסור. זה נכון גם לגבי מנגנונים לא פורמליים כמו התקשורת שאמורה גם היא להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ולצרף את נביחותיה לפעולת הגורמים הממוסדים.
על בסיס זה קשה להבין כיצד אפשר הייעוץ המשפטי של הממשלה ושל משרד האוצר לקדם תזכיר חוק שמציע לעכב תשלום דמי אבטלה לעובדים שפוטרו בגלל שלא עמדו בתנאי התו הירוק (כלומר לא התחסנו ולא נבדקים באופן קבוע)? אין ספק שזה הצעד הקרוב ביותר לכפיית חיסונים על אלה שמסרבים לעשות זאת: לא רק שהם יאבדו את עבודתם אלא שהם גם יאבדו את רשת הביטחון הסוציאלי שאמורה להיפרס תחת רגלי כל האזרחים כשאין להם פרנסה ולשמור עליהם פן יתרסקו כליל.
המטרה ברורה - להציב את הלא מתחסנים בפני דילמה: או שתוותרו על זכותכם על גופכם שכוללת את הזכות לא לקבל טיפול שאתם מתנגדים לו או שתיוותרו בלי מינימום קיום בכבוד אנושי. זו דילמה אסורה בכל משטר ועל אחת כמה וכמה במשטר דמוקרטי ליברלי.
הרס זכויות האדם
אמת, גם אני זועם על הלא מחוסנים שיכולים להתחסן. בעיניי מי שאין לו מניעה נפשית (חרדה או פוביה או כל בעיה אחרת) או רפואית להתחסן ונמנע מלעשות כן - הוא לא רק חוטא כלפי עצמו אלא גם עלול להיות רוצח זולתו. ממש כך. בנוסף, הוא מגלה חוסר סולידריות כלפי החברה בה הוא חי, שזו תכונה שאני בז לה בכל מאודי.
אבל מכאן ועד הסכמה לצעד דורסני שכזה המרחק רב. בדיוק כמו המרחק בין הדרישה החוקית והלגיטימית מעובדים לעמוד בתנאי התו הירוק בשל טובת הכלל לבין פגיעה בזכויות הסוציאליות הכי יסודיות שלהם. מעבר לכך זה גם תקדים חמור של התנאת זכויות יסוד בחובות שאינם קשורים להן בכלל. זה הרס רעיון האוניברסליות של הזכויות שניתנות לכל בני אדם באשר הם כאלה.
אין ספק שהצעד הזה גם לא עומד בעקרונות החוקתיים הבסיסים ביותר שלנו: הוא גם לא מידתי וגם לא ברורה יעילותו. מרבית הבעיה מתרכזת היום בחברות הערבית והחרדית. גם כך עסקינן באוכלוסיות שאינן מאמינות במדינה ורואות בה כוח ציוני דכאני שמבקש לפגוע בהן ובאורחות חייהן. כוחניות כזו רק תשרת את אלה שמאמינים בכך.
פגיעה בקניין העובד
גם לגבי כל השאר, ובראשם הצעירים, הצעד עשוי דווקא להקשות את עורפם האידאולוגי בכך שהוא דוחף אותם לפינה. זה בוודאי לא מקדם חיסוניות. גם ברמה החוקית (להבדיל מהחוקתית) צעד זה מנוגד לדיני הביטחון הסוציאלי: בתי הדין לעבודה מנעו עד כה את שלילת הזכאות לדמי אבטלה מעובדים מפוטרים והתירו אותה רק בחריגים צרים למדי. אי עמידה בתנאי התו הירוק לא נכנסה אליהם וטוב שכך.
הצעה נוספת שהועלתה על-ידי הממשלה וכרוכה בזו הראשונה נוגעת לפיצויי פיטורים. ההצעה קובעת שעובד שהתפטר משום שלא הסכים להתחסן או להיבדק לא יוכל בכל מקרה להיחשב שהתפטר בדין מפוטר, מה שימנע ממנו קבלת פיצויי כקבוע בחוק. זהו עונש נוסף שיושת על אותו עובד, ונדמה שמדובר באותו היגיון כוחני: נשלול ממנו שכר, נשלול ממנו דמי אבטלה ונשלול ממנו את פיצויי הפיטורים (שהם, כדאי להזכיר, בכלל קניין העובד) ואז הוא יתחסן. מעוות.
לא חוקי, לא מוסרי
בין ההיגיון שגם מוצדק משפטית לאפשר למעבידים "סביבת עבודה בטוחה" ולפטר את מי שמסרב להתחסן או לעבור בדיקות, לבין הצעד הנוסף המסוכן הזה. אגב, היה וזה לא יעזור, מה יהיה השלב הבא שתציע הממשלה? אולי נמנע מהלא מתחסנים חיבור לרשת המים ולחשמל? אולי בכלל נמנע מהם לאכול? לפי ההיגיון של ההצעה הנוכחית, זה בוודאי יכול לתמרץ אותם להתחסן. במחשבה שנייה, מניעת דמי אבטלה עלולה במובנים רבים להוליך לאבסורדים הללו בלאו הכי. נו, באמת.
העובדה שזה לא הצעד הכוחני הראשון שמוצע על-ידי משרד האוצר והממשלה הנוכחית מדאיגה במיוחד. לא מכבר שמענו על ההצעה להילחם באבטלת הקורונה דרך מלחמה במובטלי הקורונה (ושוב בדרך של שלילת דמי האבטלה מאלה שזכאים לה), והתחושה שזו הולכת להיות השיטה. אם כך, היעלמות מגני זכויות האדם ושומרי הדמוקרטיה - הייעוץ המשפטי לממשלה, התקשורת והקהילה המשפטית - מדאיגה אף יותר.
משום כך אקוטי לומר ברורות: הצעד שמקדמת הממשלה הוא לא חוקתי, לא חוקי ואף לא מוסרי. מוטב שמי שהעלה אותו יסיר אותו ומיד מעל סדר היום. יש מספיק פחדים ששוחררו לאוויר על-ידי הקורונה. בזה האחרון ממש אין צורך.