“בוגרי תארים מגיעים לא מוכנים” / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי
תואר ראשון במדעי המחשב ובמקצועות טכנולוגיים אחרים הוא אחד מכרטיסי הכניסה לתפקידים בתעשיית ההייטק, אבל לבכירים בענף יש בשנים האחרונות ביקורת נוקבת על "התוצרים" של מערכת ההשכלה הגבוהה. הבוגרים, הם טוענים, מגיעים לא מוכנים לשוק העבודה. רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, מנהלים מגייסים מצביעים על הנקודות הכואבות.
"בחיים האמיתיים כמעט לא כותבים אלגוריתם מאפס"
יריב חסר, מנהל חטיבת הפיתוח של אמדוקס, המספקת פתרונות תוכנה לחברות הטלקום הגדולות בעולם, מגייס עשרות מהנדסים בשנה, רובם ג'וניורים. "כלי מספר אחת של תוכניתן זה בכלל גוגל", הוא אומר. "יש הרבה מאגרי תוכנה קיימים, וכשאת רוצה לפתור משהו, את לא צריכה לפתח את האלגוריתם מאפס אלא לקחת מהאינטרנט ולהשתמש בזה. זה כלי מספר אחת לקיצור תהליכים.
"באוניברסיטה מלמדים אותך איך לכתוב את האלגוריתם, אבל בחיים האמיתיים את כמעט לא כותבת אלגוריתם, אלא מוצאת משהו ועושה לו התאמה. גם סטארט-אפ מתחיל מזה שהוא לוקח אלגוריתם קיים ומתאים אותו לצרכיו. אין כמעט כתיבה טהורה מאפס. אחד הדברים שחסרים מאוד באוניברסיטאות, ואנחנו משתדלים ללמד, זה איך מתאימים מערכת קיימת של לקוח לצורך חדש".
האם המכללות נותנות את הכלים האלה יותר מאוניברסיטאות?
"לבוגרי טכניון נותנים ארגז כלים יותר תיאורטיקני מבוגרי מכללות ובונים להם תשתית אקדמית יותר רחבה, אבל בהיבט של מוכנות פרקטית, אני, למשל, כבוגר טכניון, לא השתמשתי הרבה במחשב במהלך התואר.
"כשאת צריכה להגיע לעולם האמיתי, את צריכה להכיר כלים. במכללות נותנים יותר כלים פרקטיים, וזה היתרון שלהן. מצד שני, את הכלים התיאורטיים לניתוח בעיה נותנים באוניברסיטאות. במציאות, לקוח מציג לך צורך, ויש מגוון רחב של פתרונות, אבל בשום מוסד לא מלמדים איך להבין את צורכי הלקוח".
ומה עם בוטקאמפים של כמה חודשים?
"זה יכול לעבוד עם מהנדסים מתחומים אחרים שמכשירים לעולם התוכנה או אנשים שמיומנים בבדיקות תוכנה, אבל לקחת בוגר תיכון ולהכשיר אותו לתוכנה זה לא משהו שיעבוד".
"לא יודעים לעבוד עם הידיים"
אלי מקדסי, סמנכ"ל תפעול ראשי בלקין ויז'ן, סטארט-אפ ביומד שמציע פתרון להנגשת טיפולים בתחום הגלאוקומה, מסכים שארגז הכלים של הבוגרים מצומצם מאוד. "כשאני מראיין סטודנט שסיים תואר במדעי המחשב או בהנדסת מכונות, אני רואה שהוא בא עם ארגז כלים מאוד מצומצם ונדרשות לו כמה שנים עד שהוא מגיע לרמה שבה הוא יכול להיות פרודוקטיבי, וזה חיוני בעיקר בחברת סטארט-אפ כי המשאבים של חברות כאלה מאוד מצומצמים. הדרך צריכה להיות קצרה וצריך לפגוע במטרה בירייה הראשונה או השנייה, ואם לא - אתה תיפול והמשקיעים יאבדו את האמון.
"כשנדרשתי לבנות את הצוות, חיפשתי אנשים שבאים מלימודי רקע מקצועיים. יש יתרון מובהק למי שלמד הנדסאות ושירת בצבא בתחום האלקטרוניקה ולאחר מכן עשה את ההשלמה להנדסה.
"האוניברסיטה נותנת לך כלים איך ללמוד לבד, אבל פחות כלים אפקטיביים למקום שאתה הולך לעבוד בו. שמים דגש על מתמטיקה, פיזיקה, דברים שהם יפים וטובים כשלעצמם אבל הם פחות מקושרים למה שקורה בתעשייה. אתה יכול להביא ד"ר לפיזיקה, אבל הוא לא יודע לעבוד עם הידיים. כשתלך לראיון עבודה, מהר מאוד יבינו שאתה צריך לעשות כברת דרך ארוכה כדי להגיע לרמה של פיתוח מוצר רפואי".
"ניהול צוות לא לומדים באקדמיה, אלא בצבא"
חסר מצביע על חור נוסף בהשכלה: באוניברסיטאות לא מלמדים את "כללי הטקס" של תהליכי העבודה. "יש תרבות, סדר יום של צוות פיתוח, שנפתח בפגישה ובדיון על היום הקודם"', הוא מסביר. "באקדמיה לא מלמדים את הטקסים האלה והעבודה נעשית לא בצוותים אלא בעבודה יחידנית או מקסימום בזוגות. בעולם העבודה יש צוותים של שמונה עד 10 אנשים שלכל אחד מהם יש תפקיד: אחד עובד מול הלקוח ומתרגם את הצרכים שלו לשאר הצוות; אחד אחראי על בדיקות התוכנה. כל תהליכי הפיתוח האלה לא נלמדים או מיושמים. אנחנו צריכים להכשיר את האנשים.
"ניהול צוות גם לא לומדים באקדמיה. כן לומדים את זה ביחידות טכנולוגיות בצבא, אבל גם ביחידות קרביות. לכן חשוב בראיונות עבודה לא לספר רק על התואר - את הציונים אפשר לראות בגיליון - אלא גם על התנסויות של עבודה בצוות ואינטראקציה עם אנשים. את הבירוקרטיה הטכנית אפשר ללמוד, אבל את אופן התקשורת עם אנשים - שירות צבאי קרבי מכשיר יותר מכל מקום עבודה. מישהו שתפקד בצוות של טנק בטוח יהיה טוב בצוות פיתוח. העניין של האינטנסיביות הוא גם מאוד חשוב. גם אם עבדת בשירות לקוחות - אתה יודע לעשות אינטראקציה עם לקוחות, וכדאי לספר על זה".
רוני שדה, מנכ"ל MedOne, המקימה חוות שרתים ומספקת שירותי ענן, אומר שהוא מחפש בעיקר אנשים שנעים להיות בסביבתם, סקרנים, יצירתיים ויזמים. הוא מסכים עם חסר שאת זה לא לומדים באוניברסיטה. "עובדים צריכים את הניצוץ הזה. מי שמגיע מ-8200 מתאים בדיוק, אבל גם אנשים שבאים מקרבי, יש להם יכולות להנהיג ולעבוד בצוות, יזמות וסקרנות".
"לא יודעים להכין מסמכים באנגלית"
קושי נוסף הוא העדר ידע בהתנהלות בשוק גלובלי. "יש אצלנו צוותים מעורבים, חלק בארץ, חלק בארה"ב, חלק בהודו", אומר חסר. "האנגלית של רוב המועמדים היא טובה, אבל יש הבדלי תרבות. למשל, כשאמריקאי אומר 'אולי' זה לרוב 'לא', וצריך להבין את האינטראקציה הבין-אנושית בסביבה גלובלית".
מקדסי אומר שהבעיה היא לא רק בפערי תרבות אלא גם באנגלית. "כשאתה בונה מוצר אתה צריך לעשות אפיונים ולהגיש מסמכים ברמה גבוהה. לבוגרי אוניברסיטאות ומכללות אין אנגלית מספיק טובה כדי לאפיין מוצר ולהכין מסמכים ברמה שהיא מספיק גבוהה".
"מועמדים נורא מתבלבלים"
טל קורונל, מנהלת גיוס וקריירה ברפאל, המעסיקה 8,000 עובדים, מצביעה על העדר מוכנות מנטלית לשוק העבודה וחוסר ידע איך למצות את הפוטנציאל מהלימודים. לדבריה, ג'וניורים שמגיעים לראיונות מתקשים "לזקק" את המוטיבציה שלהם. "מדהים שאתה שואל אותם: יש לכם שלוש אופציות למקומות עבודה, איך תבחרו, לפי שכר? עניין? הם נורא מתבלבלים ולא מוכנים לשוק העבודה", היא אומרת.
"אנחנו מביאים בחשבון שמועמדים מגיעים עם ידע אקדמי ולכן אנחנו לא בוחנים ניסיון, כי אין ניסיון, אלא את היכולות, את הפוטנציאל, את היצירתיות, את יכולת הלמידה. כדאי למועמדים להיות ערוכים לשאלות האלה על יכולת למידה, סקרנות, פוטנציאל. ברפאל אנחנו מצליחים לגשר על הפער הזה, כי אנחנו קולטים אותם כשהם סטודנטים".
מקדסי נתקל בחוסר ידע לגבי האפשרויות שהתואר פותח בשוק העבודה. "הגיעו אליי 20 סטודנטים לאופטומטריה מבר אילן ושאלתי אותם מה הם מתכוונים לעשות בסיום הלימודים", הוא מספר. "רובם אמרו, 'נעבוד באופטיקנה ובאופטיקה הלפרין ונתאים משקפיים לאנשים'. הסברתי להם שזו ראייה מאוד צרה של המציאות. אדם שנכנס לתחום מסוים, רוכש ידע וכלים שאפשר למנף לדברים אחרים. אם הוא למד אופטומטריה הוא מכיר את מבנה העין ויכול להשתלב בחברה כמו שלנו".
ככלל, קורונל ממליצה לסטודנטים בכל התחומים להיכנס לעולם העבודה כבר במהלך הלימודים. "זה גם יאפשר לכם למצוא עבודה בקלות וגם לקצר את זמן הקליטה. בארגון יש פוליטיקה, אתה לא לבד, אתה צריך להיטמע בשלל פרויקטים, ואם לא תחווה את זה כסטודנט, הקליטה תהיה קשה יותר".