יולי אדלשטיין, הליכוד. המהדורה המרכזית, חדשות 12, 11.10.21 / צילום: יצחק הררי - דוברות הכנסת
ח"כ יולי אדלשטיין יצא השבוע בהכרזה דרמטית כשהודיע שיתמודד מול בנימין נתניהו על הנהגת הליכוד. מדוע אדלשטיין רוצה להחליף את נתניהו? "אנחנו ארבע פעמים עשינו בחירות, ארבע פעמים הליכוד זו הסיעה הגדולה בפער בכנסת, וארבע פעמים לא הצלחנו להרכיב ממשלה לאומית בראשות הליכוד", הוא הסביר בראיון לחדשות 12. "אז אם לא נעשה חשבון נפש רציני בבית, אנחנו נישאר באופוזיציה לשנים ארוכות".
ארבע מערכות בחירות תוך פחות משנתיים הן ללא ספק עניין שיכול לסחרר ולבלבל. אז לטובת הציבור שאולי כבר איבד את הספירה, ולטובת המתמודד הטרי אדלשטיין, בואו נרענן את זכרוננו.
הבחירות הראשונות בסבב נערכו באפריל 2019. גם הליכוד וגם כחול לבן זכו באותה מערכת בחירות ל-35 מנדטים. הליכוד אמנם קיבלה כמעט 15 אלף קולות יותר בקלפי, אך הפער הקטן לא בא לידי ביטוי בחלוקת המנדטים, ובוודאי שלא ניתן לטעון שהליכוד הפך ל"סיעה הגדולה בפער", כפי שגרס אדלשטיין. כך או כך, נתניהו אכן קיבל לאחר הבחירות את המנדט מהנשיא, ואכן, כפי שציין אדלשטיין, לא הצליח להרכיב ממשלה. ישראל נגררה לסבב בחירות נוסף.
הסבב השני נערך בספטמבר 2019. אדלשטיין כנראה הספיק כבר לשכוח את תוצאותיו, כי עם ספירת הקולות התברר שהליכוד איבדה 3 מנדטים והסתפקה ב-32, מול 33 מנדטים לכחול לבן. למרות זאת, נתניהו שוב קיבל ראשון את המנדט בניסיון להקים ממשלה, אך גם הפעם הוא כשל. המנדט עבר לגנץ ולאחר שגם הוא לא מצא את הדרך לעשות זאת, הגיע סבב הבחירות השלישי.
הסבב הזה נקבע למרץ 2020. כאן נתניהו רשם את ההישג הטוב ביותר שלו: 36 מנדטים מול 33 לכחול לבן. ללא ספק הסיעה הגדולה בכנסת. אבל האם נתניהו נכשל בהרכבת ממשלה? כזכור הוא דווקא הרכיב אחת כזאת, ועמד בראש הממשלה ה-35, יחד עם בני גנץ, שהוגדר כראש הממשלה החליפי בממשלה הייחודית. יחד עם זאת, אדלשטיין דיבר על "הרכבת ממשלה לאומית" ואפשר לטעון שהממשלה הפריטטית לא עומדת בהגדרה.
הבחירות האחרונות, שנערכו במרץ 2021, הן למעשה היחידות שמתאימות באופן מלא לתיאור של אדלשטיין. הליכוד זכתה ב-30 מנדטים, והפכה למפלגה הגדולה בפער משמעותי מיש עתיד שקיבלה 17 מנדטים. כידוע, נתניהו לא הצליח לתרגם את 30 המנדטים הללו כדי להקים ממשלה, והליכוד נאלץ לנדוד לספסלי האופוזיציה.
אבסורד שלא היה כמותו?
לאדלשטיין הייתה התבטאות מעניינת נוספת באותו ראיון. הוא המשיך להזהיר מפני מצב שבו הליכוד תחת נתניהו ימשיך להיות "הסיעה הגדולה ביותר בכנסת (אך) באופוזיציה", מצב שאותו הוא כינה "אבסורד שלא היה כמותו".
נאמר מיד: אין לנו יכולת או רצון לשפוט את "גודל האבסורד" הגלום בכך שלמרות היתרון הגדול במנדטים של הליכוד על פני שאר המפלגות בכנסת הנוכחית הוא בכל זאת יושב באופוזיציה, אבל כן ננצל את ההזדמנות כדי להזכיר שזו אינה הפעם הראשונה שבה המפלגה הגדולה בכנסת היא לא זאת שמרכיבה את הממשלה.
בבחירות 1981 הליכוד קיבלה 48 מנדטים לעומת 47 מנדטים של המערך, ומנחם בגין אכן הרכיב את הממשלה. אך כשהוא פרש מתפקידו, ב-1983, כבר השתנה מערך הכוחות בכנסת והמערך התאחד עם רץ לסיעה בת 50 מנדטים, בעוד הליכוד מנה 46 מנדטים בלבד.
למרות זאת, הנשיא דאז, חיים הרצוג, הטיל את מלאכת ההרכבה על יו"ר הליכוד יצחק שמיר. הממשלה שהקים שמיר הפכה לראשונה בתולדות הכנסת שמוקמת על ידי הסיעה השנייה בגודלה.
13 שנה מאוחר יותר, תחת שיטת בחירות שונה, בנימין נתניהו היה זה שהקים את הממשלה לאחר שניצח בבחירות הישירות את שמעון פרס. אלא שהמפלגה הגדולה ביותר באותה כנסת הייתה העבודה, עם 34 מנדטים, מה שלא מנע ממנה להישאר באופוזיציה.
הדוגמה האחרונה מגיעה מבחירות 2009, כאן כבר בשיטת הבחירות החדשה-ישנה. קדימה זכתה אז ב-28 מנדטים, מנדט אחד יותר מהליכוד, אך הליכוד הייתה זאת שהקימה את הממשלה ואילו קדימה נותרה באופוזיציה.
סביר להניח שהאבסורד שעליו מדבר אדלשטיין מתייחס לפערים הגדולים בין המפלגה הגדולה לבאה בתור אחריה - עניין שלא קיים בדוגמאות ההיסטוריות שהבאנו, והוא אכן תקדימי בכל הנוגע לישראל. אך מה לגבי העולם? בכתבה של המשרוקית מ-2019 הראנו כי בלטביה ובשוודיה היו מקרים בהם המפלגה הגדולה ביותר בפער גדול לא ישבה בקואליציה. בלטביה אף הוקמה ממשלה שבראשה עומד מנהיג מפלגה בת שמונה מנדטים בלבד.
בשורה התחתונה: דבריו של אדלשטיין לא נכונים ברובם. בארבע מערכות הבחירות של 2019-2021 הליכוד הפך למפלגה הגדולה ביותר רק פעמיים, ורק פעם אחת בפער גדול במיוחד. לאחר בחירות מרץ 2020, נתניהו דווקא כן הצליח להקים ממשלה, אם כי מדובר בממשלה פריטטית וייתכן שהיא אינה עונה להגדרה של אדלשטיין ל"ממשלה לאומית".
תחקיר: אוריה בר-מאיר