גדעון סער / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
גדעון סער מתראיין בימים האחרונים באולפני הטלוויזיה השונים בניסיון למכור את הצעת החוק, אותה הוא מקדם בימים אלה, אשר תמנע מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה. ראיון אחרי ראיון סונט ראש מפלגת תקווה חדשה באלה המביעים התנגדות להצעתו ומייחס להם את מה שהוא מכנה "האידאולוגיה החדשה", ולפיה - "רק עם כתב אישום אפשר להיות ראש ממשלה".
אז ברור שמדובר בניסיון להציג את המתנגדים להצעתו באור קריקטורי, ובכל זאת - כמו בכל קריקטורה גם בזו של סער יש מן האמת. אמנם איש אינו מאמין שהיותו של אדם נאשם בפלילים מהווה תנאי הכרחי שרק בהתקיימו רשאי הוא להתמודד על ראשות הממשלה בישראל, אך בכיוון ההפוך המשפט הזה ודאי נכון. היותו של אדם מכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל מהווה תנאי מספיק להפיכתו לנאשם בפלילים. לכל הפחות - לנחקר תחת אזהרה.
הטבלה לא משקרת
החיבור הזה בין כהונה בתפקיד ראש הממשלה להסתבכות בפלילים אינו פרי של אידאולוגיה פוליטית. הוא קשר סטטיסטי מתמטי שלא ניתן להכחישו. כל ראשי הממשלה שכיהנו כאן בעשרים וחמש השנים האחרונות מצאו את עצמם מתישהו מסובכים עד צוואר בדין הפלילי. היו מהם שהגיעו למשטרה כנחקרים תחת אזהרה. היו מהם שסיימו את כהונתם כשהפרקליטות הפכה אותם לנאשמים. והיה מהם כמובן מי שהורשע וריצה את עונשו בכלא. גורל אחר אין לראשי ממשלה שלנו. איש מהם לא יוצא מכהונתו כשהוא נקי מרבב פלילי.
כשכל ראש ממשלה בישראל מסתבך בפלילים משמעות ההצעה של סער היא מסירת מפתחות בית ראש הממשלה לידי הפרקליטות, שכן כל ראשי הממשלה יהיו מעתה בטווח הכוונות שלה. בידיה יהיה להחליט מי ייכלל ברשימת המועמדים לתפקיד ראש הממשלה ומי לא. כמה זמן תארך כהונתו של כל אחד מראשי הממשלה ומי הם שיוכלו להחליפו. וזו, רבותיי, סיבה מספקת להתנגד להצעה של סער.
זה לא שהאלטרנטיבה בה ראש ממשלה ממשיך לכהן תחת כתב אישום מזהירה במיוחד. רחוק מכך. אלא שהיא הרסנית הרבה פחות לשיטה הדמוקרטית שלנו מההצעה של סער. כששלטון מתחיל להתחלף - לא באמצעות הבחירה הציבורית, אלא בגלל החלטה פקידותית, אפשר להכריז על סגירת העסק.
הבחירה בזהות ראש הממשלה היא תמצית ההליך הדמוקרטי בישראל. היא הסיבה שבגללה אנשים משתתפים עדיין בבחירות. אם החוק של סער ייקח מהאזרחים גם את זה נישאר עם מעטפת ריקה. טקס מפואר למהות שאבדה. אז האם אין בממשלה הזו שרים שרואים את הדברים אחרת מסער? ובכן, האמת היא שיש גם יש. ברשותכם, מכאן והלאה אני מקדיש את הדברים שלי לאחד מהם.
שתיקה טקטית
ישבנו בסוף שנת 2019 בבית קפה בירושלים. כתבת לי שתרצה להיפגש כדי לשמוע על האתגרים שעומדים בפני מערכת המשפט והשירות הציבורי בכלל. באתי בשמחה כדי להעניק לך הרצאה של שעה בדבר יחסי הכוחות המעוותים שמתקיימים בישראל בין הפקידות המקצועית והדרג הנבחר.
בסוף דבריי אמרת לי שאתה מאוד מסכים עם הדברים שלי. "כמעט עם הכל", הדגשת. האמנתי לך. ראיתי שגם אתה רואה את הכפפת הדרג הפוליטי להחלטותיו של הדרג המקצועי כגירעון דמוקרטי חמור. אם כך, מדוע אינך משמיע קול בסוגיות האלה, שאלתי אותך. הסברת שעוד תגיע העת לכך. אמרת שכשנתניהו כבר לא יהיה ראש ממשלה בהחלט תדבר ואף תפעל. כעת, כך הסברת, כל דבר עלול להתפרש כהסכמה עם הקו שנתניהו מוביל.
מאז עברו כמעט שנתיים. שיחה כמו זו שהייתה לי איתך ניהלתי עם עוד מספר מקבילים לך. נתתם אז את התחושה שאתם ממתינים על הקווים. הנה עוד רגע ואתם מתגייסים למשימה הדמוקרטית החשובה של איזון היחסים בין הפקידות לנבחרי הציבור. כפי שרצוי במדינה דמוקרטית. רק שעכשיו, עד כמה שאני מצליח להתרשם, נתניהו כבר לא מאייש את לשכת ראש הממשלה. ולמרות שעת הזמיר הגיע, קול התור עדיין אינו נשמע בארצנו. אותה דממה דקה שאפיינה אתכם אז ממשיכה להישמע מכיוונכם גם היום.
במקום לתקן את התוצאה הדמוקרטית הרעה שיצר פסק הדין בעניין דרעי ופנחסי שקבע כי החלטת הפרקליטות להעמיד לדין שר מספיקה על מנת להביא לסיום כהונתו ושעליו סיכמנו שחייבים לתקנו, כעת נראה שאתם נחושים לצעוד בכיוון הפוך. במקום לבטל את מאזן האימה של היועמ"ש כנגד השרים אתם עומדים לתמוך בהצעתו של סער המרחיבה את ההלכה ומעמיקה עוד את הבור הדמוקרטי שחפר עבורנו בית המשפט העליון. גם ראש ממשלה, ועל אף שהוא זוכה לתמיכת יותר ממחצית חברי הכנסת שנבחרו ישירות על ידי הציבור, לא יוכל לכהן בתפקידו, ככל שהפרקליטות החליטה להגיש נגדו כתב אישום.
מנסרים את הענף
והכל, מיותר לומר - מבלי שהורשע. מבלי שתוכח אשמתו. מבלי שנשמעו טענותיו. מבלי שהוצגו ראיותיו. רק על בסיס החלטת הפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום. כשהתקדימים לחברי ממשלה שזוכו לאחר הגשת כתב אישום נגדם מוכרים לכל.
אין לי ספק שאתם מבינים את משטר התמריצים המעוות שאתם עומדים לייצר פה עבור הפרקליטות. את העוצמה המשחיתה שתפקידו בידיה. את ההשפעה הפוליטית הדרמטית שתהיה מעתה לעצם החלטתה להגיש כתב אישום. אני יודע שאתם יודעים שמדובר בתקדים עולמי. ובכל זאת, אתם שותקים. גם כעת. אז חששתם שאחרת נתניהו יישאר. היום אתם מונעים מהחשש שאחרת הוא עוד יחזור.
אלא שהפחד שלכם מצילו של נתניהו כה עמוק, שאתם מוכנים להשליט עליכם, לעולמים, את מערכת התביעה, שהיא מערכת המחזיקה בסמכויות המסוכנות לחירותכם הרבה יותר מאלה שהחזיק בהן היריב הפוליטי האולטימטיבי שלכם. אתם נחושים לנסר את הענף שעליו כולכם, כפוליטיקאים, יושבים.
אתם מתעקשים להתעלם ממה שתפגשו בוודאות במטר הבא של מסלולכם הפוליטי. שותקים את תמיכתכם בהצעת החוק מבלי לראות את מי שאתם משליטים על עצמכם בשם סילוקו המוחלט והנצחי של נתניהו מהזירה. האם אתם לא מבינים שאתם, חברכם, או ראש מפלגתכם, הם הבאים בתור? האם אתם באמת ובתמים מאמינים שדווקא אצלכם יפוג קסמה של הסטטיסטיקה? שדווקא אצלכם משטר התמריצים של הפרקליטות יפעל אחרת?
הכותב הוא דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מעניק ייעוץ לגופים שונים, לרבות בתחום הבנקאות, ושימש בעברו בתפקידי יעוץ שונים בכנסת ובממשלה. לקראת הקמת הממשלה הנוכחית שימש כחבר בצוות המשא-ומתן של ימינה לממשלה.