ראש הממשלה נפתלי בנט / צילום: חיים צח-לע''מ
בעוד כשבועיים, יעמוד ראש הממשלה נפתלי בנט בשורה אחת עם מנהיגי העולם המשמעותיים ביותר ויצהיר: "ישראל היא חלק ממשפחת העמים, והיא מחויבת למאבק העולמי במשבר האקלים".
בכנס השנתי של האו"ם בנושא שינויי האקלים שיערך בעיר גלאזגו שבסקוטלנד, יעלו בזה אחר זה ג'ו ביידן, עמנואל מקרון, בוריס ג'ונסון ושורה ארוכה של כ-100 מנהיגים ויציגו את ההתחייבויות של מדינתם, ואת הדרך שבה ינקטו כדי להילחם על 'החיים עצמם', ולהגביל את עליית הטמפרטורה ל-1.5 מעלות צלזיוס עד סוף המאה.
לישראל, אין הישגים להתגאות בהם בתחום, והיא מחומשת בעיקר בהצהרות וביעדים צנועים שהציבה לעצמה, אך לא השיגה. גם כעת, היא מגיעה לכנס הבינלאומי החשוב כשהיא מציגה יעדים שמרניים בתחום הפליטות, שגם אין לה כל מפת דרכים להשגתם.
בימים אלו, מנסים במשרדי הממשלה לרכז מאמצים כדי להתגאות בוועידה בחוק אקלים מקומי, אך נכון לשעה זו, אין לגביו הסכמות. עבור בנט, זירת האקלים היא זירה חדשה - נושא שלא עסק בו ולא הכיר בעבר. אז מה חשוב שבנט ידע לפני שהוא ממריא לוועידה אותה יש מי שמכנה "גורלית"?
1. סקטור החשמל: דהירה לכישלון
היעדים שהציבה לעצמה ישראל בשנת 2015 עם כינון הסכם פריז, הם נמוכים מאוד בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD (למעט תורכיה). למרות שישראל הרחיבה בשנה שעברה את התחייבותה, כך שבשנת 2030 נייצר 30% מהחשמל באנרגיה מתחדשת - ביעדים הצנועים שקבעה לשנת 2020, היא נכשלה. פחות מ-6% מהחשמל יוצר באמצעים נקיים, ושיעור ההתייעלות האנרגטית נאמד בכ-4% בלבד לעומת יעד של 20%.
הצהרות העבר, לא גובו בתוכניות מעשיות דיין, ואם לא די בכך - למרות שסקטור החשמל הוא זה הזקוק לשינוי הגדול ביותר, לישראל כלל אין תוכנית אב למשק האנרגיה. למרות דוחות מבקר מדינה בנושא, ישראל קובעת יעדים, אך לא מתכננת קדימה, ודוהרת לכישלון.
2. שטחים פתוחים: גם לדורות הבאים
שטחים פתוחים הם הכרחיים לסביבה בריאה. הצמחייה הטבעית שבהם 'לוכדת' את פליטות הפחמן האנושיות, והחשיבות שלהם לבריאותנו היא חסרת תקדים. לפי דוח של המשרד להגנת הסביבה, ישראל מאבדת שטחים פתוחים בקצב הגבוה ביותר מזה 20 שנה.
מצבו של המגוון הביולוגי, לו אנחנו זקוקים עבור סביבה בריאה, הולך והופך רע. דווקא ישראל, המתחממת בקצב כפול מהעולם, זקוקה לניהול אחראי של המרחב הצפוף שלה, במסגרתו יוכלו התושבים לחסות בצל הטבע, לו הם זקוקים כאוויר לנשימה.
בכל הארץ, ישנם מאבקים ערים על השטחים הפתוחים - מעמק השלום ועד רכס לבן ודרום גלילות. ניהול לא אחראי של השטחים הללו לטובת בנייה זללנית שיש לה חלופות בנות קיימא, תגזול את זכותם של הדורות הבאים למה שעבור דורו של בנט - היה מובן מאליו.
3. פיצוץ האוכלוסין: נצטרך יותר מהכל
לפי ההערכות, עד שנת 2050, אוכלוסיית ישראל תוכפל ותגיע לכ-17.6 מיליון תושבים. לגידול, יהיה מחיר בתשתיות, בשטחים פתוחים ובצפיפות. ללא תכנון מהודק של כלל המערכות, החיים בישראל יהפכו קשים, מאוד. לפי דוח "צפוף", עד שנת 2050 יגדל מספר כלי הרכב על הכבישים ב-178%, והכבישים הישראלים יהפכו לגרסה פקוקה מאוד של מומבאי כיום. אנחנו נצטרך להתפיל יותר מים - פעילות מזהמת ויקרה, צריכת החשמל שלנו תגדל כמעט פי 4.
אנחנו נצטרך הרבה יותר פתרונות דיור, הרבה יותר מקורות מזון, ומיותר לציין כמובן איך יראה הטבע שלנו: יחס שמורות הטבע לתושב יקטן במחצית. גם בזירת הבריאות שהקשר שלה לסביבה הוא הדוק, ישראל נכשלת בתכנון צופה פני עתיד: על המדינה להיערך עם כ-5,000 מיטות אשפוז נוספות בכל עשור - כשליש מכלל המיטות הקיימות כיום, ועם כ-7,000 רופאים נוספים ולא פחות מ-13,000 אחיות נוספות בכל עשור - כרבע מכמות הרופאים והאחיות המועסקים כיום. זאת, רק כדי לשמר את המצב הנוכחי, שאינו טוב מספיק.
ישראל חייבת להיערך להתמודדות עם שינויי האקלים הבלתי נמנעים, שכבר כאן. היא אינה ערוכה לכלל סוגי אירועי מזג האוויר הקיצוני. מערכת הבריאות, שרותי הרווחה, כוחות הביטחון, מנגנוני ביטחון המזון, תשתיות ייצור ואספקת החשמל, והרשויות המקומיות אינם ערוכים לכלל סוגי ההשפעות וההשלכות של עליית הטמפרטורה. זהו איום ברור גם על כלכלת ישראל. בישראל, ויתרו למעשה כבר בשנת 2005 על שירותיו של נציב הדורות הבאים, שלהבנת הממשלה היווה 'חסם ביורוקרטי'. על הממשלה לפעול כדי לא להפוך את עצמה, במבט לאחור, לחסם הביורקרטי שהכניס את ישראל לפלונטר ממנו היא לא יכולה לצאת, ולתכנן היטב כיצד כבר היום לבנות תשתיות, מערכות הסעים וסביבה שיכולה להתמודד עם העומס.
4. על הזיהום המקומי משלמים מחיר בריאותי
למרות שנושא האקלים הוא פופולרי למדיי בימינו, אל תשכח: זיהומים מקומיים הורגים אותנו. חלקה של ישראל בפליטות פחמן עולמיות הוא קטן: למרות שהפליטות בה גבוהות ב-82% מהממוצע העולמי וב-36% מבאיחוד האירופי, גזי החממה שלנו הם רק 0.18% מהפליטות בעולם.
המאבק במשבר האקלים ייטיב עם איכות חיינו ולכן הוא חשוב גם ברמה המקומית, אבל אל לו לבוא במחיר הזנחה של התמודדות עם מזהמים מקומיים והחלשת המשרד להגנת הסביבה והפיקוח על המזהמים, כפי שמתכננת ממשלתך לעשות בחוק ההסדרים הקרוב (הרפורמה ברישוי עסקים).
בכל שנה, נהרגים כ-2,500 ישראלים מזיהום אוויר ו-7 מיליון בני אדם בעולם, בהערכת חסר. הישראלים משלמים מחיר בריאותי על תנועה כבדה של מכוניות מזהמות בכבישים, על נמלי הים, סקטור החשמל, פסולת שמזה שנים מתרשלת המדינה בטיפול בה, ועוד.
בספטמבר האחרון הפיץ ארגון הבריאות העולמי עדכון קריטי, שבו קבע כי התקנים של מזהמי האוויר השונים שעליהם המליץ עד היום (הערכים הממוצעים של מזהמי האוויר שמעליהם החשיפה מסוכנת וגורמת לתחלואה ולתמותה), הם גבוהים מדי, וכי יש לעדכן אותם כדי למנוע תחלואה ותמותה מסיביות.
בישראל, הערכים הקבועים בחוק אוויר נקי גבוהים משמעותית מהמלצות הנוכחיות של הארגון, וגם מהקודמות להן. לכך, אין כרגע פתרון גם בטיוטת תקנות עדכנית שמבקש המשרד להגנת הסביבה לאשר.
אסור להזניח לרגע את הטיפול בזיהום המקומי. בטח ובטח כאשר אישור עסקת קצא"א והאמירויות, חושפת את ישראל לסיכונים - מסיכון הסביבה, לסיכון מתקני ההתפלה וביטחון המים שלנו. על הדרך, נשמח גם לדעת מתי תקדם הממשלה את התחייבותה לקדם פינו של התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה.
5. לא צריך להמציא את הגלגל מחדש
חשבת לחשוב מחדש? אל. בישראל יש תוכניות מגירה שמעולם לא יושמו, לצד תקנות תקועות שיכולות להציל חיי אדם. כך למשל, התוכנית הלאומית לבריאות וסביבה שנגנזה, או תקנות שיכולות להפחית את הזיהום מכלי שיט - ותקועות מ-2017 על שולחן משרד המשפטים.
6. בלי סיפורים על טכנולוגיה שעדיין לא קיימת
ההייטק הישראלי יכול להוביל את זירת טכנולוגיות הקלינטק ואפילו הפודטק. אלו תחומים חשובים, אך אל תסתנוור מהמילה 'הייטק'. אם אתה רוצה לקדם הסתגלות לשינויי האקלים והפחתה של הפליטות הטכנולוגיה קיימת. הערים שלנו זקוקות לעוד עצים, ואנחנו זקוקים לתכנון מחודש של מערכות החשמל והתחבורה שלנו, ללא פחם, נפט או גז.
אל תתן לסיפורים על טכנולוגיות שאינן קימות לעוור אותך ולעכב פעולות קריטיות שחייבים לבצע כבר עכשיו. אל תלך שווי אחרי המיתוג המחודש של הגז כ'מימן כחול', שכן הזיהום הוא אותו זיהום נושן, ואל תמתין לטכנולוגיות ללכידת פחמן מהאוויר, שעד כה הניסויים בהן נכשלו.
הנה עניין לחשוב עליו: לפי מחקר תיאורטי חדש, ייתכן כי פאנלים על חצי מגגות העולם יכולים לספק את כל צריכת החשמל של האנושות.
למה כולם מדברים על COP 26?
ועידת האקלים של האו"ם (המכונה - Conference of Parties או בכינוייה השגור, COP), מתקיימת מדי שנה מאז שנת 1995. הוועידה מפגישה את 197 המדינות שחתמו על אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים (UNFCCC), אמנה סביבתית בינלאומית העוסקת במשבר האקלים.
זהו מקום שבו מנהיגי העולם מציגים את היעדים להפחתת הפליטות והתמודדות עם משבר האקלים במדינתם, ושבמשך שבועיים מארח מושבים ושיחות של פוליטיקאים, מדענים, ארגונים ובעלי עניין מרחבי העולם בנושאי אקלים וקיימות. בחלק מהמושבים, משתתפים נציגים מארגוני הסביבה ברחבי העולם כמשקיפים.
הפסגה החשובה ביותר נערכה ב-2015 בפריז, שבה גם נחתם הסכם פריז המוכר, במסגרתו התחייבו המדינות לפעול יחד כדי "להגביל את ההתחממות הגלובלית עד הרבה מתחת ל-2, רצוי ל-1.5 מעלות צלזיוס, בהשוואה לרמות הטרום תעשייתיות".
השנה, תארח את הוועידה בריטניה, בעיר גלאזגו שבסקוטלנד, מה-31 באוקטובר ועד ה-12 בנובמבר. מטרת העל: להבטיח מטרה גלובלית של איפוס נטו של פליטות גזי החממה עד 2050, כך שהטמפרטורה לא תעלה על 1.5 מעלות צלזיוס.
מה הסיכוי שהוועידה לא תסתיים במפח נפש?
מדוע הפסגה השנה גורלית: מטרת ועידות האקלים של האו"ם היא להאיץ פעולה עולמית לבלימת משבר האקלים. פעילות כזו, נחוצה מתמיד: בדוח האחרון של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), מאות מדענים קבעו כי האנושות היא האחראית מעל כל ספק להתחממות כדור הארץ, וכי בלתי אפשרי למנוע התחממות של מעלה וחצי.
העולם כבר התחמם ב-1.06 מעלות מאז 1900 בקצב מואץ, וגובה פני הים עלה ב-20 ס"מ. אך יש עוד תקווה: אפשר לאפס לחלוטין את הפליטות עד שנת 2050 ולהימנע מתחזית גרועה יותר של אירועי קיצון אקלימיים ומשברים שייגבו חייהם של מיליונים.
לכן, רבים מכנים את הוועידה השנה "אירוע בקנה מידה היסטורי", ואם תרצו - ועידה גורלית. בגלאזגו יקבעו היעדים וההחלטות שישרטטו את העשור הקרוב, שבו צריכות הפליטות לצנוח, וכלל מערכות חיינו להשתנות בלא היכר.
לכן, לפעילים ולמדענים יש ציפיות גבוהות, אך ייתכן שאלו יתרסקו אל מול מציאות עגומה. בימים אלו עמלים מנהיגים ברחבי העולם על תוכניות ההפחתה שיציגו במטרה ליישר קו עם העדויות המדעיות הברורות.
אך למעשה, מרבית התוכניות כבר נמצאות על השולחן וכאשר סוכמים אותן, מגלים כי ההתחייבויות הנוכחיות שמות את העולם על מסלול התחממות - עלייה של אף יותר מ-3 מעלות צלזיוס, ותוצאות הרסניות של המשבר הגדול ביותר המאיים על האנושות. למעשה, לפי דוח סוכנות האנרגיה הבינלאומית שפורסם רק בשבוע שעבר, למרות שהעולם צריך לאפס את הפליטות עד שנת 2050, הן יפחתו רק ב-40% עד אז.
אם תשאלו את הציניים, הם יגידו: 'כל מה שהבטיחו לנו עד עכשיו, היה מעט מדי, מאוחר מדי וגם אותו המדינות לא עשו. הם לוחצים ידיים בחליפות, ובזמן שאנחנו נותרים מבולבלים'. האופטימיים, הם יבקשו מהפוליטיקאים: 'הפעם, תעשו באמת את מה שצריך כדי להציל את כולנו. אל תתנו לנו לחכות לוועידה הבאה ולפרוט את אי העשייה שלכם, לתשלום בחיי אדם של חברינו. הכוח בידיים שלכם. אפשר לתקן את זה'.