מטבע האת'ריום / צילום: Shutterstock, AlekseyIvanov
כמעט אף מדינה עוד לא הנפיקה מטבע דיגיטלי של בנק מרכזי (CBDC), אך חלקן כבר בשלבי בחינה של הנושא באופן מעשי. כפי שנחשף בגלובס, גם בנק ישראל נמצא בשלב זה ובודק את מערכת האת'ריום. יחד עם זאת, ארוכה הדרך לבחירת הטכנולוגיה שבה יונפק השקל הדיגיטלי, אם בכלל.
"עשינו ניסוי בטכנולוגיית אית'ריום, לא כי אנו חושבים שהיא בהכרח הטכנולוגיה שנשתמש בה, אלא כי זו הייתה טכנולוגיה זמינה להתחיל ללכלך איתה את הידיים כדי להבין את היתרונות והחסרונות שלה", אמר יואב סופר, מנהל פרויקט השקל הדיגיטלי בבנק ישראל, בהמשך לחשיפת גלובס על הניסוי שערך הבנק. סופר אמר את הדברים בכנס מטבע דיגיטלי של הבנק המרכזי - חדשנות הזדמנויות ואתגרים, שהתקיים בשבוע שעבר.
במסגרת הפיילוט של בנק ישראל, צוותים מהחטיבה לטכנולוגיית המידע של הבנק הקימו סביבת ניסוי מבוססת על טכנולוגיית הבלוקצ'יין של את'ריום, והבנק הנפיק טוקן (אסימון) שמייצג שקלים דיגיטליים, והוקמו ארנקים דיגיטליים, שמתוכם חברי הצוותים של המיזם יכולים להעביר "שקלים דיגיטליים דמיוניים" מאחד לשני בתוך בנק ישראל. לא מדובר בכסף אמיתי, אלא בסביבת ניסוי בלבד. השימוש באת'ריום הוא ברשת סגורה ואינו קשור בשום צורה לרשת האת'ריום הכללית או למטבע הקריפטוגרפי את'ר.
הטכנולוגיה הזו שימשה גם פרויקטים ניסיוניים שערכו הבנקים המרכזיים של אוסטרליה, הונג קונג ותאילנד. במסגרת הפיילוט שעורך הבנק נבחנים היבטים כלכליים, עסקיים, משפטיים, וגם טכנולוגיים של המהלך.
"זה קצת אתגר לנהל פרויקט שכזה. בדרך כלל, לפרויקטים בבנק ישראל יש תאריך התחלה וסיום, אתה יודע מתי אתה מסיים אותם ומה צריך להשיג בדרך. את הפרויקט הזה אנחנו לא יודעים מתי נסיים, על כל המשתמע מכך", אמר סופר בכנס בנושא השקל הדיגיטלי בשבוע שעבר.
סופר ציין כי המודל הרווח בקרב הבנקים המרכזיים כיום בנושא מביא בחשבון שהבנק ינפיק את המטבע הדיגיטלי והגישה אליו תהיה דרך ספקי תשלום (לא רק בנקים, אלא גופי טכנולוגיה, או עמותות מסוימות), כאשר בבנק ישראל מנסים לחשוב על מודל בו ספקי התשלום לא נוגעים בכסף, בשונה מחברות כרטיסי האשראי, שמחזיקות את הכסף אצלן.
האתגרים: תשתיות והרגלי שימוש
אמצעי התשלום הדיגיטלי בישראל הולך וגדל וביתר שאת בתקופת הקורונה, ובשל כך עלה הצורך לבחון הנפקה של שקל דיגיטלי. שני האתגרים המשמעותיים העומדים בפני בנק ישראל קשורים לתשתית ולהרגלי השימוש באמצעי התשלום בקרב כל האוכלוסייה. עולה השאלה האם אפשר לבנות מערכת של שקל דיגיטלי שתיתן מענה לכל הצרכים שאפשר לחשוב עליהם, בהתחשב בכך שרוצים לייצר אמצעי תשלום פשוט שישמש את כולם, ומצד שני מדובר באמצעי דיגיטלי מתקדם וחדשני. האתגר הגדול יותר קשור לעתיד הרחוק. בבנק ישראל מתחבטים בשאלה, מתוך מה שיודעים היום, איך בונים תשתית לעולם התשלומים של עוד מאה שנה.
כידוע, בנקים מרכזיים וגופי ממשלה לא חזקים בחדשנות, כך שהמגזר העסקי נתבקש לקחת חלק בפרויקט והדלת של בנק ישראל פתוחה ליזמים מרחבי העולם לבחון אפשרויות ליזמות בעולמות התשלומים בישראל. בשנים האחרונות שוק אפליקציות התשלומים התרחב ומערכת החדשנות בבנק ישראל עובדת במקביל על צ'ק דיגיטלי, ואמצעי תשלום נוספים.
המוטיבציות: תחרות וחדשנות
אימוץ השקל הדיגיטלי כרוך בלא מעט סיכונים גדולים יותר ממענה דיגיטלי מקומי. הסיכון העיקרי קשור לפגיעה בתיווך הפיננסי: אם בנק ישראל יעשה את העבודה יותר מדי טוב והציבור ינהר לבנק ישראל וירוקן את הבנקים, למשל, או סיכונים על המערכת המוניטרית ולמוניטין של הבנק המרכזי אם המהלך לא ייצא לפועל כראוי. בשל כך בוועדת ההיגוי ריכזו כמה מוטיבציות שיצדיקו הנפקה של מטבע דיגיטלי.
המוטיבציה הראשונה נוגעת לתחרות. מרבית הפעולות נעשות היום באופן דיגיטלי, ועולה השאלה איך שומרים על התחרות כלפי אמצעי תשלום אחרים. התשלום במזומן הוא פשוט וזול, ולכן מייצר לחץ תחרותי כלפי אמצעי התשלום האחרים בתשלום פיזי. בבנק ישראל חושבים כיצד לשמר את התחרות גם בממד הדיגיטלי. אסור שיהיו תקלות שיחזירו את המשתמשים לשימוש במזומן. מצד שני, קשה לשרטט את התחרות מול מערכת התשלומים העתידית, כך שלא ברורות עדיין איך מייצרים תחרות בעולם בו ההשלכות על המערכת הפיננסית ומערכת התשלומים כתוצאה מהנפקת שקל דיגיטלי עוד לא ידועות בהיקפן.
סיבה נוספת שעשויה להצדיק הנפקה של שקל הדיגיטלי היא חדשנות - בניית תשתית למערכת תשלומים שתתאים לכלכלה הדיגיטלית המתרחבת. עולות שאלות כמו מה התפקיד של המגזר הציבורי ביצירת התשתית ליישומים הטכנולוגיים, האם זה אומר שצריך להשתמש בבלוקצ'יין או אולי בטכנולוגיות הקיימות? איך מביאים להבטחת מערך התשלומים בשעת חירום או תקלה, כמו זו שהפילה למשל את שירותיה של פייסבוק לשבע שעות, או כשל מקומי, כמו הפסקת חשמל וכו'? בבנק ישראל בוחנים אף את הכדאיות הכלכלית של הקמת תשתית תשלומים נפרדת כדי שיתאפשר תשלום באוף ליין.
נושא התשלום הבינלאומי מהווה מוטיבציה נוספת שמציגים בבנק ישראל, כאשר המטרה היא לייצר תשתית יעילה וזולה בתשלום חוצה גבולות. בנוגע לכך עולות שאלות כמו מי מהזרים יוכל להחזיק שקל דיגיטלי ואיך. בנושא התיירות זה עשוי להיות פשוט, אך איך ישראלים משלמים בחו"ל, אך מתבצעת ההמרה של המטבע, או איך באופן דיגיטלי אפשר לדמות העברה פיזית של מטבע עם כמה שפחות מתווכים בדרך?
האיזון: פרטיות מול יעילות
אולי הסוגיה המהותית ביותר קשורה לנושא הפרטיות של האזרח הקטן מול המדינה, בנק ישראל, או הגורם המתווך. אחד האתגרים של בנק ישראל הוא להעביר את האוכלוסייה המשתמשת במזומן לתשלום דיגיטלי. לטוב ולרע, השימוש במזומן הוא אנונימי, ולכל אחד את הזכות לרכוש מוצר מסוים מבלי שגורמים מסחריים יעשו שימוש בנתוני התשלומים שלו.
להבדיל, הנפקת שקל דיגיטלי עשויה לייעל את חיי הצרכנים בדמות הנחות שנגזרו מהרגלי הצריכה, שאחריהם אפשר כבר היום לעקוב, אך זו בדיוק הסיבה המאיימת על הפרטיות. בבנק ישראל שואלים האם נכון להשאיר לציבור בחירה בין מודלים של שימוש בפרטיות. מדובר בשאלה ערכית חברתית מעמיקה שקשה לראות איך ניתן לרצות את המצדדים בפרטיות, אל מול הצורך לבצע תשלום באופן דיגיטלי תוך שמירה על תכונות של השימוש במזומן תוך מניעה של העלמות מס.