יואל זילברמן / צילום: איל יצהר
לפני 15 שנה, יואל זילברמן, דור שלישי למגדלי בקר במושב ציפורי, חזה באביו עומד על סף נטישת מפעל חייו. "זה קרה אחרי שעבריינים ניסו להשתלט על שטחי המרעה שלו: הם הציתו את השטח, חתכו גדרות, גנבו והרגו בעלי חיים - וגם הכו אותו. הוא עבר טראומה מאוד קשה", הוא מספר. "ואז, בארוחת שבת אבא שלי מודיע למשפחה שהחליט לסגור את העסק. שהוא לא מסוגל לעמוד בזה יותר. אמרתי לו - על גופתי".
זילברמן, ששרת אז בשייטת 13, לקח הפסקה מהצבא ועבר לגור בשטח החווה בכדי להרתיע את העבריינים: "עם אוהל קטן, שני מזרנים ודגל ישראל - ככה גרתי במשך שנתיים וחצי".
הסיפור המשפחתי של זילברמן נשזר בדרכו של און ריפמן, שהוביל את המאבק למען שי דרומי, חקלאי שירה בפורצים שחדרו לחוות הבודדים שלו בנגב. השניים חברו יחד ב־2009 והקימו את השומר החדש, במחווה לארגון השומר ההיסטורי. המטרה הראשונית: "לייצר מצב שבו חקלאי שמגדל קלמנטינה, אבוקדו או ירק בשדה - יודע שהפרנסה שלו - למרות שהיא מונחת אי שם בשטח הפתוח - מוגנת, והוא לא צריך לחשוש ששורפים לו את הטרקטור או גונבים את הבקר".
היום, הארגון שהתחיל מאוהל קטן בציפורי כבר הפך לעמותה במדדי ענק: עם תקציב של מעל מאה מיליון שקל בשנה, מאות אלפי מתנדבים ועשייה בכל רחבי הארץ, שחורגת הרבה מעבר לשמירה על השטחים: "קודם כל יצרנו קהילה מסביב לחקלאים", זילברמן מתאר את תהליך ההתפתחות: "גם כדי שלא יחסרו ידיים עובדות וגם כדי שלא יושמד המזון".
30 אלף מתנדבים כשפרצה הקורונה
ובשנתיים האחרונות מערך המתנדבים רק גדל, עם הקמת חברת בת בשם סאנדו - פלטפורמה טכנולוגית שמחברת בין משקים חקלאיים למתנדבים. עד כה החברה גייסה 4 מיליון דולר, ויש בה 15 עובדים. בתקופת הסגרים, האפליקציה שגשגה: "כשפרצה הקורונה היה מחסור מטורף בידיים עובדות - בתוך חודשיים וחצי הצלנו מעל חצי מיליארד שקלים של פירות וירקות, והגיעו מעל 30 אלף מתנדבים. זו הייתה רק יריית הפתיחה: בסך הכול ב-2020 הגיעו מעל מאה אלף מתנדבים".
לצד מערך ההתנדבות, בשומר החדש מבינים שכדי לבנות את עתיד החקלאות הישראלית, יש צורך למנף אותה עסקית: "יש שוק שנקרא Agrotourism: התחלנו ללמד חקלאים איך מייצרים עסק בתוך העסק: למשל חברת הייטק מגיעה לקטיף ומבשלת עם שף בשטח - בשביל חקלאי זה יכול להיות יותר רווחי מלייצא את הקטיף".
באותו מישור - זילברמן ויו"ר הוועד המנהל של הארגון, היזם מייקל אייזנברג, עומדים להקים קרן השקעות בתחום החקלאות. "הקרן תאיץ חברות טכנולוגיות בתחום האגרו-טק. כי בלי חקלאות חדשנית - החקלאות הישראלית תגווע ותמות". זרוע מרכזית נוספת היא חינוך הדור הבא: "מאז שהקיבוצים קרסו, הרעיון שהאדמה היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו הולך ונשכח". בנוסף, הוא אומר: "הדור שמגדל את הפירות והירקות של מדינת ישראל - הולך ונעלם. ואנחנו לא יכולים לבנות רק על ייבוא. אנחנו מנסים לייצר את הדור הבא שידאג לביטחון המזון של המדינה".
כמענה לכך, הארגון הקים את רשת בתי הספר "אדם ואדמה" - פנימייה חקלאית שבה התלמידים עובדים במשך שעות היום במשק - ובערב לומדים. ובנוסף, תנועת נוער שבה חברים כ־23 אלף חניכים, שאף מתרחבת למגזר הבדואי: "אנחנו פותחים חווה חינוכית חקלאית בכפר הבדואי זרזיר, שבצפון".
על אף העשייה בתחומי החינוך והטכנולוגיה - העמותה עדין עוסקת בביטחון החקלאים. "לצערנו, יש עדיין מציאות קשה בשטחים הפתוחים - לאורך השנים הקמנו קהילות ויחידות אופנוענים, ג'יפאים, מפעילי רחפנים, ובחצי שנה האחרונה גייסנו מעל 500 איש למשמר הגבול. יש אזורים עם אובדן משילות טוטאלית. בסופו של דבר, האינטרס שלנו שהמדינה תיקח אחריות מלאה על נושא הביטחון. אבל עד אז לא נפקיר אף חקלאי. לא אחכה שהוא ינטוש את הקרקע, או יפשוט רגל".
"גם לנטוע עצים הפך לאירוע מתסיס"
לאחרונה עובדים של השומר החדש היו חלק מנטיעת העצים באדמות המדינה שהבדואים טוענים לבעלות עליהן. "זה פרויקט שקיים כבר שמונה שנים בכל רחבי הארץ, מעולם לא שמענו מילה נגדו. קורה פה שינוי חברתי מרחיק לכת - שגם לנטוע עצים - הפך להיות אירוע מתסיס", אומר זילברמן. "המושג אדמה הפך למרכיב פוליטי של שמאל וימין. יש קיצונים שאומרים להם שמירה על האדמה וישר צועקים: פאשיסט. זה עצוב מאוד. זו הציונות הכי פשוטה ויפה, חלק בלתי נפרד מהסיפור שלנו. אני עצמי מגיע מלב הציונות החילונית".
בעמותה יש כיום 400 עובדים, ודירקטריון שזילברמן מגדיר כ"אנשים שמשקיעים בארגון כאילו זה מקום העבודה השני שלהם". המסורת שפותחת את ישיבות ההנהלה היא לימוד: "זה יכול להיות מורה נבוכים או סרטון טד. כל דבר שנותן השראה ומעלה סימני שאלה - ומערער את הביטחון העצמי שאתה יודע הכול".