הסדר הטיעון שעשוי להיחתם בין הפרקליטות לבין ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מסעיר את המערכת הפוליטית ואת דעת הקהל. האם ייתכן שתוך זמן קצר יחתום נתניהו על הסדר שירחיק אותו בפועל מהפוליטיקה לפחות לשבע השנים הבאות? שר האוצר אביגדור ליברמן הזהיר בראיון לכאן ב' כי "נתניהו ינסה לחזור לפוליטיקה בכל הזדמנות. אנחנו נראה מסע לחצים על הנשיא…", וכשנשאל אם על פי החוק הנשיא יכול "לבטל את הקלון", השיב: "אני לא יודע, אבל בטוח ימצאו איזה פטנט".
אז מהו אותו קלון שעליו אנחנו שומעים כל העת, והאם הסדר שיכלול קלון כזה אכן יהווה סוף פסוק לאספירציות הפוליטיות של נתניהו לפחות עד 2029? בדקנו.
הדבר הראשון שמעניין לגלות הוא כי מבחינה משפטית מושג הקלון נותר גם כיום עניין שהוא במידה רבה מעורפל. אין בספר החוקים של מדינת ישראל הגדרה מפורשת של עבירות הגוררות עימן קלון, ולאורך השנים חזרו והדגישו שופטי בג"ץ כי הקביעה האם עבירות מסוימות מחייבות הטלת קלון תלויה במכלול נסיבות. גם המועד בו מוטל קלון על אדם שהורשע אינו אחיד או קבוע, ואפילו בעל התפקיד שמוסמך לקבוע זאת משתנה בהתאם לנסיבות.
אם, כפי שמסתמן כעת על פי הדיווחים בתקשורת, הסדר הטיעון יכלול קביעה שבמעשים שבהם הודה נתניהו יש קלון, הוא ייאלץ להתפטר מיד מהכנסת, בהתאם למה שקובע סעיף 42א(א) לחוק יסוד: הכנסת. כך, למשל, נאלץ צחי הנגבי להתפטר מהכנסת, לאחר שבית המשפט קבע כי יש קלון ב"פרשת המינויים הפוליטיים" שבה הורשע.
אבל מה אם נתניהו יתפטר מיוזמתו מהכנסת עוד לפני שייקבע כי יש לו קלון? במקרה כזה הרשויות לא מחויבות להידרש לשאלת הקלון, עד שנתניהו יחליט לרוץ שוב לכנסת. סעיף 6 (א) לאותו חוק יסוד קובע כי מי שהורשע ונידון לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, ועברו פחות משבע שנים מהיום בו גמר לרצות את עונשו, לא זכאי להיבחר לכנסת. זאת, אלא אם כן יו"ר ועדת הבחירות מחליט שהעבירה לא גוררת עימה קלון. כלומר, במקרה כמו שהצגנו, נתניהו יוכל לנסות ולהתמודד לכנסת הבאה, ויו"ר ועדת הבחירות יצטרך לקבוע האם העבירות שבהן הודה במסגרת ההסדר גוררות קלון.
גם אם יקבע היו"ר כי אכן יש קלון, זה לא חייב להיות סוף פסוק עבור מאמציו של נתניהו. ראשית, הוא יכול לעתור לבג"ץ. משה פייגלין עשה זאת כשניסה להתמודד בבחירות 2003 מטעם הליכוד, למרות שהייתה לו הרשעה מ-1997, ויו"ר ועדת הבחירות אז קבע כי בהרשעה מלפני שש שנים יש קלון. בג"ץ לא עזר לפייגלין, ועל פי רוב ההערכות גם נתניהו לא צופה שמשם תבוא לו הישועה.
אבל ליברמן הרי נשאל על יכולתו של הנשיא להחזיר למשחק את ראש הממשלה לשעבר. ואכן, חוק יסוד: הנשיא מעניק לו כידוע סמכות כללית "לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". על פי מחלקת החנינות במשרד המשפטים, סמכות זו יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים, ביניהם קציבה או הקלה במשך המאסר או באופיו (המרה של כליאה בעבודות שירות לדוגמה) וקיצור התקופה שלאחריה מתיישן ונמחק הרישום הפלילי. נראה כי מבחינת נתניהו, עניין הרישום הפלילי הוא הרלוונטי ביותר (אגב, גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הגיש בעבר בקשה דומה לנשיא דאז ראובן ריבלין, אך לבסוף משך אותה).
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ״א-1981, קובע כי "הרשעה שנשיא המדינה נתן עליה חנינה, דינה כדין הרשעה שנמחקה", וכי מחיקה שכזאת מבטלת למעשה "כל פסול שנפסל בשל ההרשעה". כלומר, הנשיא אכן יכול לבטל את הקלון שיושת על נתניהו.
אבל גם זה לא פשוט, וגם כאן יש סייגים. ראשית, תהליך החנינה כולל מערכת פקידותית במשרד המשפטים שבוחנת את הבקשות המוגשות לנשיא ומסייעת בגיבוש חוות-הדעת וההמלצה שמובאת בפניו. שנית, לפי סעיף 12 לחוק יסוד: הנשיא, ובהתאם להחלטת ממשלה משנת 1949, חתימתו של הנשיא על חנינה טעונה "חתימת קיום" של שר המשפטים. ולא מדובר רק בעניין טכני או אוטומטי: לפי הנחיית היועמ"ש, שקיבלה תיקוף משמעותי בפסיקת בג"ץ משנת 2010, במקרים חריגים בהם "חש השר שמבחינה מצפונית אינו יכול לתת ידו לאקט החנינה... ולא יוכל להגן עליו מבחינה ציבורית או פרלמנטרית", הוא רשאי לא לחתום, ובכך למנוע את החנינה.
תחקיר: אורי כהן