ג'רום פאוול, יו''ר הפד / צילום: Associated Press, Kiichiro Sato
"יש די הרבה מקום להעלות את שער הריבית בלי לאיים על שוק התעסוקה", הכריז אתמול יו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול - וגרם לשווקים לאבד גובה.
פאוול אמר את הדברים במסיבת עיתונאים אמש, אחרי החלטת הריבית של הפד. בינתיים, הפד הותיר את הריבית ברמה אפסית. אבל פאוול הבהיר שוב ושוב: פני הפד להעלאת ריבית, לראשונה מאז 2018.
הנימוק הבסיסי של פאוול פשוט: מצד אחד, שוק העבודה האמריקאי ביצע התאוששות מרשימה. מהצד השני, האינפלציה זינקה הרבה מעבר ל-2%, היעד של הפד. המסקנה מתבקשת: "הכלכלה כבר לא זקוקה לרמות גבוהות של תמיכה מוניטרית". בפועל, זה אומר שהפד בדרך להעלות ריבית, כנראה כבר במרץ, ולהפסיק באותו חודש את תוכנית רכישות הנכסים שלו.
העובדה שהפד הולך להעלות ריבית השנה לא הפתיעה אף אחד. זה ברור מזה זמן. מה שהיה מפתיע במסיבת העיתונאים הוא הטון הניצי שבו נקט פאוול. כך למשל, הוא שב והדגיש עד כמה המצב היום שונה מ-2015, הפעם הקודמת שבה הפד פתח במהלך של העלאות ריבית.
ב-2015, פאוול הזכיר, האינפלציה הייתה נמוכה, והמשק האמריקאי לא היה בתעסוקה מלאה. עכשיו התמונה שונה. האינפלציה גבוהה, שוק העבודה מפגין חוזק שלא נראה שנים ארוכות, האבטלה ירדה ל-3.9%, והמשק האמריקאי צומח מהר יחסית (יותר מ'הפוטנציאל ארוך הטווח' שלו). ולכן, אם ב-2015 הפד העלה ריבית לאט ובזהירות, נראה שעכשיו פאוול מאותת על מהלך אגרסיבי יחסית.
בחודש שעבר, ההערכה הייתה שהפד יעלה את הריבית 3 פעמים השנה, ובהדרגה. עכשיו זה כבר נראה הרבה פחות בטוח. בפד 'חושבים' להעלות ריבית כבר במרץ, פאוול הבהיר. אבל האם הפד יעלה ריבית 4 פעמים השנה, (או אולי יותר)? האם הפד יעלה את הריבית יחסית במהירות, במקום בהדרגה לאורך השנה? האם הוא יקפיץ את הריבית בחצי אחוז בפעם אחת, במקום להעלות אותה ב-0.25% בכל פעם? באופן מעט מפתיע, במסיבת העיתונאים פאוול לא היה מוכן לפסול את אף אחת מהאפשרויות האלה ("לא התחלנו לחשוב על זה"). במקום זאת, הוא שב והבטיח להיות צנוע, גמיש ולעקוב אחרי הנתונים, והגדיר את האינפלציה בתור האיום הגדול לתחזיות שלו.
בהבטחה של פאוול לגמישות וצניעות אפשר אולי למצוא הודאה באשמה, וגם רצון לשנות תדמית. היא מגיעה אחרי שלאורך רוב השנה החולפת, פאוול ועמיתיו בפד התעקשו שהאינפלציה היא תופעה חולפת - והתבדו. בחודש שעבר הגיע שינוי הכיוון. פאוול הודה בטעות, והכריז שהגיע הזמן להפסיק לדבר על אינפלציה חולפת. אתמול, הוא כבר הסביר שמצב האינפלציה הפך 'למעט יותר גרוע' מאז פגישת ועדת השווקים הפתוחים של הפד (שקובעת את המדיניות המוניטרית) בדצמבר, ושגם לא נרשמה התקדמות בחזית שרשראות האספקה.
לפד, כמובן, אין יותר מדי מה לעשות לגבי פקקים בנמלים או מחסור בנהגי משאית, ולשאר השיבושים שהמגפה גרמה, ועומדים מאחורי חלק מעליות המחירים. אבל לפי פאוול, עליות המחירים הפכו לתופעה רחבה יותר, שנוגעת במגוון איזורים בכלכלה האמריקאית, וגם השכר החל לעלות במהירות יחסית - מה שעלול לדחוף את האינפלציה עוד למעלה. ומכאן הכוונה של הפד לפעול.
העלאת הריבית של פאוול חושפת אותו לביקורת אפשרית, לפיה המלחמה באינפלציה תבוא על חשבון העובדים, שסוף סוף החלו לראות את השכר שלהם עולה - מטרה שפאוול בעצמו הציב בשנים האחרונות. וברגע שזה קורה, הפד מתחיל להעלות ריבית ולעצור את החגיגה. יו"ר הפד הגיע בבירור עם תשובות מוכנות: ראשית כל, הוא הסביר, יציבות מחירים היא רכיב חיוני שדרוש כדי שהמשק האמריקאי יוכל לרשום תקופה של התאוששות ממושכת, כמו בעשור שאחרי המשבר הפיננסי.
אבל מעבר לזה, האינפלציה מוחקת חלק מעליות השכר של השנה חולפת, ומי שסובל ממנה יותר מכל הם האנשים בשכבות הנמוכות, שמוציאים כמעט את כל ההכנסה שלהם על מזון, דלק, חימום ושכר דירה. וכאמור, הוא חושב שהפד יכול להעלות את הריבית, בלי לפגוע בהתאוששות. שוק העבודה האמריקאי כל כך רותח, הוא הסביר, שהוא יכול לספוג העלאת ריבית.
ומה לגבי שוק המניות? פאוול הבהיר שהמנדט הכפול של הפד הוא תעסוקה מקסימלית ומחירים יציבים. הוא לא נשמע מאוד מודאג מהאפשרות שהעלאת הריבית תביא לטלטלה בשווקים שתסכן את היציבות הפיננסית. פאוול, שהודה שמחירי הנכסים מנופחים 'במידת מה', הסביר ש"מחירי נכסים כשלעצמם לא מהווים סיכון ליציבות הפיננסית". וזה בגלל שהמאזנים של משקי הבית, העסקים, והבנקים נמצאים במצב טוב. המסר ברור: פאוול, האיש כיכב בשנתיים האחרונות בממים של המשקיעים ברשתות החברתיות, כשהוא ממטיר דולרים לכל כיוון, לא חושש להתחיל לכבות את המדפסת.