בימים אלו בוחנת רשות החשמל את ההסכם החדש שערכה חברת החשמל עם שותפות מאגר תמר; ופעם נוספת ההסכם הרע שאליו הגיעה חברת החשמל נעשה על חשבון הציבור הצרכני ● כשמנסים להתמודד עם יוקר המחייה – לדרוש את תיקון ההסכם הזה הוא התחלה טובה
קידוח תמר / צילום: יח''צ
כשמבקר המדינה פרסם את הדוח ב-2017 וקבע שההסכם שחתמה חברת החשמל יחד עם מונופול הגז של שותפות תמר עלה לציבור בישראל לפחות 8 מיליארד שקל מעבר לדרוש (שיצטברו עד ל-2028), אפשר היה להניח שהלקחים יילמדו לקראת העתיד.
הלקח המרכזי שהיה צריך להילמד, הוא שחייבים להוציא את ניהול המשא-ומתן מול מונופול הגז מידי חברת החשמל. במקום זאת היה נדרש גיבוש צוות של מספר גורמים ממשלתיים כדי להתמודד עם הכוח המונופוליסטי של שותפות תמר, כדי להשיג הסכם טוב יותר עבור הציבור. במילים אחרות, המבקר קבע שחברת החשמל פשוט לא מסוגלת לשמור על האינטרסים שלנו, ולא מסוגלת להתמודד מול מונופול הגז; מעורבות הרגולטור לא צריכה להיות חותמת בסוף ההליך, אלא להיות פעילה במשא-ומתן עצמו.
והנה, כעת משהגענו לאבן הדרך הראשונה בהסכם הגז, יכולה חברת החשמל לכאורה להתהדר בכך שהצליחה לקבל הנחה גבוהה יותר מזו שהייתה קבועה בהסכם (28% במקום 25%); שהצליחה לגדר בצורה מסוימת את ההצמדה הדרקונית של המחיר; ושכמויות עודפות (16 BCM) היא רוכשת במחיר נמוך אף יותר. אבל האם אכן מדובר בהישג עבור הצרכן הישראלי?
התשובה היא בשלילה מוחלטת
כך למשל, ההנחה שניתנה - הייתה צפויה, ולמעשה היא צריכה הייתה להיות גבוהה עוד יותר. התוצאה גם לאחר "ההנחה" היא שהמחיר שמשלמת חברת החשמל ליחידת חום היא עדיין גבוהה יחסית לעולם, והיא אפילו גבוהה לעומת המחיר שמשלמים לקוחות חלשים יותר מחברת החשמל בהסכם שהשיגו אל מול מאגר כריש. כיצד הצליחה אפוא חברת החשמל - מונופסון עוצמתי לכאורה - להשיג מחירים גבוהים יותר מלקוחות בעלי כוח מיקוח חלש יותר ממנה? זה תוצאה מביכה ביותר.
אבל האמת היא שבכלל לא מדובר בהנחה משמעותית, משום שבמסגרת אותו הסכם הוחלט גם לדחות בחצי שנה את ההנחה הנוספת (10%) שהייתה צריכה להיכנס לתוקף ב-2024; כמו גם העובדה שההסכם עצמו הוארך בשנתיים עד ל-2030. להארכת תוקף ההסכם ולדחיית מועד ההנחה - משמעויות כלכליות שמבטלות את "ההישג" של חברת החשמל.
ובקשר לגידור ההצמדה הדרקונית? ובכן, הגידור יגביל אמנם חשיפה מסוימת לאינפלציה האמריקאית, אבל מדוע נבחרה מלכתחילה הצמדה כה משונה? הצמדה שהדבר היחיד שהיא מבטיחה בפועל היא המשך של עליית המחירים.
ומה בדבר הכמויות העודפות במחיר נמוך יותר? ובכן, התחייבות לרכוש כמויות עודפות ללא כל הצדקה ברורה, וללא מכרז היא לא הישג. למעשה, בכך יש אך ורק כדי לחזק את המעמד המונופוליסטי של שותפויות תמר.
הסכם הגז הוא אפוא אכזבה מהדהדת. הוא המשך החולשה שמפגינה המדינה אל מול מונופול הגז, בעת שנערך מתווה הגז; הוא הוכחה אחת נוספת לכישלון הצו המוסכם שהשיגה רשות התחרות לאחר שנובל איימה שלא כחוק להפסיק את הזרמת הגז - ובמקום להעמידה לדין פלילי, ולהשתמש באירוע החמור הזה כאמצעי לפיתוח התחרות ושבירת המונופול - הרשות הציגה מתווה שקרס. בדיוק כפי שהיה צפוי, וכפי שהתרענו בזמן אמת.
צריך להודות שבשוק לא תחרותי קשה לדייק את המחיר התחרותי. אולי ההנחה שאל מול מונופול הגז יתייצב מונופסון החשמל, ושוויון-הכוחות הלכאורי הזה יצליח לבדו להשיג את המחיר התחרותי, הוא שגורם לרגולטורים לקחת צעד לאחור, ולהימנע מהתערבות. הבעיה היא שלקח העבר וגם ההסכם הזה שמונח כעת לבחינה אצל רשות החשמל מוכיחים שחברת החשמל פשוט אינה מסוגלת.
הגיע הזמן שהמדינה תפגין שרירים. והיא צריכה להתחיל בהפשלת שרוולים, לקיים את ביקורת המבקר ולהתערב בתנאים של הסכם הגז, לאחר שחברת החשמל כשלה במשימה.
והאמת היא שבמשא ומתן זה - הכוח נמצא לצידנו. די אם נזכיר שלמונופול הגז אין לקוח אחר (ודאי לא בסדר גודל זה) מאשר חברת החשמל; שעל מונופול הגז קיימות מגבלות ייצוא שונות, כך שאין לו יכולת לאיים במכירה לגורמים אחרים; והעובדה שמשק החשמל עובר לשימוש (איטי אמנם) באנרגיות מתחדשות גורם ליצירת לחץ תחרותי על מונופול הגז לפעול במהירות. במילים אחרות, הגיע הזמן שמדינת ישראל תדאג לכך שמונופול הגז יזיע קצת, ומחירי החשמל יירדו לטובת המאבק ביוקר המחייה ולטובת הצרכן.
הכותב הוא ראש האגף הכלכלי בתנועה לאיכות השלטון